"בנס נותרנו בחיים"

רק כשגלגלי המטוס נגעו אתמול לפנות בוקר במסלול הנחיתה של נתב"ג, יכלו שבעת הפצועים הישראלים מהאסון בנפאל לנשום לרווחה ולהשאיר את הסיוט שעברו מאחוריהם. את רגעי האימה שעברו עליהם במהלך הסופה הקטלנית ברכס האנאפורנה - הם לא ישכחו לעולם.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

עם נחיתתם הועברו הפצועים באמבולנסים לבתי החולים, כשהם סובלים בעיקר מכוויות קור. שיר לסרי, מקרני שומרון, התחבקה דקות ארוכות עם בני משפחה וחברים שהגיעו לאסוף אותה. "היה לנו מזל", סיפרה, "זה היה שלג מטורף. הלכנו שמונה שעות וראינו אנשים מתים לצד הדרך. אי אפשר לתאר את זה. חבר שלי, נדב שהם, נהרג. אני מרגישה כמו בסרט רע ומקווה להתעורר". לדבריה, הצבא הנפאלי פינה את הפצועים ו"ממש זרק אותם, בלי טיפול. אנחנו יצרנו קשר עם הצבא. עזרנו לחלץ ולחמם את הפצועים, הורדנו להם את הבגדים הרטובים והלבשנו אותם בבגדים חמים. מזל שאנחנו ישראלים שעוזרים אחד לשני".

גם רועי פתאל בן ה־32 מירושלים, ששרד את סופת השלג הקטלנית, נחת אתמול בארץ. פתאל, שהיה בסכנת חיים, ניצל בנס מהאסון והוא מאושפז במצב קל בביה"ח הדסה עין כרם בירושלים. אתמול שיחזר רועי את שעות האימה שעברו עליו עד שחולץ: "התחלנו ביום שלישי האחרון בחמש בבוקר בגובה של 4,900 מעל פני הים. רצינו לעלות לגובה 5,416 מטר מעל פני הים. ראינו סנטימטרים בודדים של שלג על הקרקע ושאלנו את הנפאלים, הם אמרו שהכל בסדר. עלינו למעלה ומייד החלה סופה נוראה עם ראות של 5 מטרים ועקבות שנעלמות מייד. בנקודה הזו יש בקתה קטנה, שיכולים להיכנס שם כ־30 איש. הגג היה מחורר ונכנס שלג. החלטתי לחכות שם. בשלוש וחצי הנפאלים אמרו לנו: 'חברים, אם אתם לא יורדים עכשיו, פה תהיה קבורתכם'. אמרנו: 'אם הם אומרים ככה והם בעצמם גם רוצים לרדת, אנחנו יורדים גם'. היינו קבוצה של 40 תיירים בערך שהתחילה לרדת למטה".

כעבור כ־20 דקות של הליכה איבד פתאל את הקבוצה שעימה צעד ונותר לבדו מול איתני הטבע: "ראיתי אולי עשרה מטרים קדימה. אי אפשר היה לראות שום עקבה. החלטתי שאנסה להתקדם קצת בכיוון שבו ראיתי את הקבוצה הולכת. אחרי כמה צעדים נפלתי לבור של שלג בערך עד המותניים. ניסיתי לצאת ממנו, השתוללתי ולא הצלחתי. כל הזמן ירד שלג. לאט לאט השלג כיסה לי את הראש. ניסיתי כל הזמן להזיז עם הידיים את השלג ממני כדי שיהיה לי מקום לנשום. שמתי גרב על כל יד כדי לבודד עד כמה שניתן מהקור".

במצב הנורא הזה פתאל נאלץ להעביר את הלילה כשהוא קבור בתוך בור השלג: "נרדמתי והתעוררתי. הזזתי את השלג מהעיניים, יצרתי לי נתיב אוויר, ושוב ישנתי והתעוררתי. השלג היה מעלי. בערך בשעה שבע שמעתי אנשים הולכים. הוצאתי את הידיים שלי למעלה גבוה וצעקתי לעזרה. שני נפאלים קפצו עלי ועוד שני בחורים ישראלים, סטודנטים לרפואה מהדסה עין כרם, שהצילו לי את החיים".

התלאות של פתאל לא הסתיימו כאן. המחלצים הוציאו אותו מהשלג, הורידו את בגדיו הרטובים והעבירו אותו למיקום אחר, שבו לא היה שלג רב. הם הביאו לו שקי שינה ואמרו שהם הולכים לקרוא לחילוץ. אבל גם כשהגיע כעבור שלוש שעות לאזור מסוק, שהיה אמור לחלץ את פתאל, הוא לא הצליח לעשות זאת: "הוא התחיל לרדת למטה ועלה למעלה והלך. אמרתי: 'טוב, הוא כנראה לא יכול לנחות'. בדיעבד התברר שהוא חשב שאני גופה, ולכן לא נחת. אני מבין שהשמש מתחילה לרדת ואני נרדם לעוד לילה קר".

אחרי שעות ארוכות ומורטות עצבים הגיע צוות חילוץ של צבא נפאל והעלה את פתאל למסוק: "מיום שלישי ועד יום חמישי נותרתי לבד, יותר מ־30 שעות. לא היה לי רגע של ספק שיבואו להוציא אותי, ולא היה לי רגע של ספק שישראלים הם שיבואו להוציא אותי מהשלג. באמת האמנתי בזה. לרגע לא איבדתי תקווה". פתאל, שחלק מחבריו לטרק איבדו את חייהם באסון, ציין כי "אני אחזור להשלים את הטרק".

"ההרוגים - אנשים דגולים"

איתן עידן ומור ספיר (24) מרחובות מאושפזים חדר ליד חדר במחלקת הכוויות בביה"ח שיבא. מור, שנפגע בידיו מכוויות קור, סיפר: "מהתקופה הכי נוחה לעשות את הטיול זה הפך לסיוט הכי גדול. הטבע הוכיח כמה הוא נורא וארור כשהוא רוצה. מה שהכי חיזק אותנו זה עם ישראל. ההרוגים היו אנשים דגולים שנשארו מאחור כי הם עזרו לאחרים. עצוב על מי שאיבד את חייו, אבל אנחנו חייבים להסתכל קדימה ולהגיד תודה שאנחנו כאן".

מור השתחרר לפני כשנה משירות של חמש שנים כמפקד פלוגה בהנדסה. אביו שלום סיפר: "קיבלנו אותו במתנה. בשבילנו הוא נולד מחדש".

ארונותיהם של תמר אריאל ואגם לוריא, שנהרגו באסון בנפאל, יגיעו היום לישראל. הלוויותיהם יתקיימו מחר.

בהכנת הידיעה השתתפו יורי ילון, מיטל יסעור בית־אור, אילן גטניו ונצחיה יעקב