קחי אותי, שרונה

צילום: לירון אלמוג // מימין: מתחם שרונה בלילה. פסטורליות נעימה, שתי אצבעות מעזריאלי

אני פוסעת לא רחוק ממגדלי עזריאלי ורחוב קפלן, אחד מעורקי התנועה הסואנים של תל אביב, אבל מסביב שלווה נעימה. רוח סתווית פורעת את צמרות העצים ואת הפרחים באדניות המטופחות. קשה להסיר את העין מבתי הטמפלרים צופני הסוד - אותם מבנים בני יותר ממאה שנה, ששומרו בקפדנות ואוכלסו בחנויות יוקרה כאלה ואחרות, אך עדיין שמרו על המסתוריות רבת החן. לכל אחד מהבתים היפהפיים האלה סיפור מרתק משלו. ברוכים הבאים למתחם שרונה, המושבה הטמפלרית בתל אביב.

קצת היסטוריה

אי אפשר להתחיל לכתוב על שרונה (בגרמנית, Sarona) בלי לספר קצת על ההיסטוריה של המקום: הכל בעצם התחיל מעבודה בעיניים, על אחד, כריסטוף הופמן, שהגיע לארץ לפני 150 שנה ורצה לרכוש שטח. הוא חלם על מקום מוריק עם אדמה פורייה, אבל מכרו לו חול ואבק. הופמן היה מייסד התנועה הטמפלרית - תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בדרום גרמניה באמצע המאה ה־19, שחבריה האמינו שיוכלו לקרב את שיבתו של ישו באמצעות התיישבות בארץ הקודש.

הטמפלרים שהקימו את שרונה הגיעו מיפו והם העדיפו חיי חקלאות על פני חיי העיר. באוגוסט 1871 הונחה אבן הפינה ליישוב ובמקום נבנתה מושבה חקלאית במתכונת המקובלת בכפרים בדרום גרמניה. שני הרחובות הראשיים של המושבה, כריסטוף הופמן (היום דוד אלעזר) ודרך הים (כיום רחוב קפלן), יצרו ביניהם צורת צלב. בצומת המרכזי של המושבה הוקצו שני מבנים גדולים למבני ציבור - בית הקהילה ובית העם, ובפאתי המושבה בנו הטמפלרים בית בד, יקב גדול ובתי מגורים. הבתים שנבנו במושבה כללו לרוב עליית גג וקומת מרתף למשרתים, וסביבם נטעו הטמפלרים, שהביאו לארץ שיטות ומכשור חקלאי מודרני, אלפי דונמים של שדות חקלאיים, שבהם גידלו עצי הדר, כרמים, עצי זית, חיטה ועוד.

ב־1933 הצטרפו הטמפלרים למפלגה הנאצית ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבריטים, ששלטו אז בארץ, הפכו את המושבה למחנה מעצר ומאוחר יותר גירשו את תושביה לגרמניה ולאוסטרליה. לאחר מכן היה המחנה לבסיס צבאי, ועם נסיגת הבריטים מא"י הפך לבסיס הצבאי הגלוי הראשון של ההגנה. במאי 1948 שוּכּנו בבתי הטמפלרים משרדי הממשלה, שמפאת המצור על ירושלים קבעו את משכנם הזמני בתל אביב, והשם "שרונה" שונה בהוראת דוד בן־גוריון ל"קריה".

רחובות המושבה המשוחזרים. בתים בני יותר ממאה שנה // צילום: לירון אלמוג

מאז צברו המבנים הרבה אבק וההזנחה והעזובה שלטו בהם. בשנת 2006 הוחלט על שימורם של 36 מבנים (שאר המבנים נהרסו) והשבתם לחזותם בתקופה הטמפלרית. בעבודת השחזור הושקעו מאמצים רבים ושבעה מהבתים, ששכנו על הציר הדרומי של קפלן, אף הוזזו כמה עשרות מטרים אחורנית במבצע הנדסי מורכב. לכן כשתבואו לבקר כאן, ותפסעו בשבילים היפים, הביטו בהערכה בבתים האלה, ששוחזרו בעדינות רבה ששומרת על קסמם ודמיינו איך העבר מתעורר לחיים.

אני פוסעת לעבר הממצא המרשים ביותר ברחוב, שבחוכמה רבה גם הפכו אותו למוזיאון קטן ומלא נשמה: בית הבד. זהו בית הבד הראשון בארץ והקימה אותו בחצר ביתה משפחת פלוגפלדר. תוכלו להגיע למקום, להיכנס לצפות בסרטון מקסים בכיכובו של השחקן המוכשר תומר שרון (תומש) ובסופו של הסרטון תחכה לכם הפתעה. מלבד זאת, במקום פועל בית קפה מקסים, שבו ניתן לרכוש שמני זית איכותיים וסלון שבו ניתן לערוך אירועים קטנים.

במרכז המבקרים של שרונה אנו פוגשים את המנהלת שלו - ד"ר סוניה צ'סנין, שמוליכה אותנו ברחובות המושבה, ודואגת שנתעמק במבנים. היא אומרת לי שהקסם של המבנים האלה הוא לא רק במה שרואים מבחוץ, אלא גם במה שבתוכם. "בכל מבנה שאת רואה יש משהו מההיסטוריה המפוארת שלו", היא אומרת לי ומראה לי קטע עתיק של ציור קיר שנמצא בתוך חנות בגדים. למרות שאני מתרשמת מאוד, חבל לי שבחלק מהמבנים פועלות רשתות יוקרה בינלאומיות ולא עסקים ישראליים מקומיים, אבל אני גם מבינה את הצורך הכלכלי בכך לשם קיום ותחזוקת המקום.

אנחנו יוצאות לטיול במנהרות של שרונה שכרגע סגורות לקהל הרחב, אבל נקווה שבעתיד הקרוב ייפתחו לסיורים. מתברר שמתחת למושבה יש עשרות מטרים של מנהרות שחפרו הטמפלרים, שמאוחר יותר נערכו בהן פעילויות צבאיות חסויות שחלק מפרטיהן הותרו לפרסום רק בשנים האחרונות. כך, למשל, במרתף היקב של שרונה הסתירו בשנת תש"ח אנשי שירות האוויר של ההגנה עשרים מטוסים קלים מפורקים. האמינו לי, לפסוע כאן במנהרות בנות יותר מ־100 שנה זה מרגש מאוד, וכמובן יגרום לדמיון שלכם לעבוד שעות נוספות.

כמובן, מי שרוצה לדעת קצת יותר על המבנים היפהפיים, על המשפחות שגרו כאן ועל ההיסטוריה שלהן, כולל רכילות עסיסית, מוזמן להיכנס למרכז המבקרים של שרונה ולהצטרף לאחד הסיורים המקסימים במקום. אני ממליצה להצטרף לאחד מסיורי הערב, שאז המקום קסום, אפוף מיסתורין ושוקק חיים.

כאן ועכשיו

שמחתי לגלות בין שלל חנויות המותגים גם גלריות של מעצבים ישראלים, דוגמת מעצבת תכשיטים בשם רבקה, חנות לעיצוב סריגים ייחודיים בעבודת יד בשם מרילן ואפילו את בית הסביבון של ערן גרבלר, שיוצר במו ידיו מיני סביבונים מרשימים מקרמיקה. ובכל זאת, אין ספק שגולת הכותרת של המתחם היא מקומות הבילוי והמסעדות, ולכן אני אוהבת לבקר כאן דווקא בשעות הערב, שאז נוסף למקום נופך אירופי קסום.

אחד המתחמים המתוקים במקום הוא "ליטל איטלי" (little Italy, איטליה הקטנה), שבו תוזמנו לקחת סל פיקניק ולמלא אותו במיני מטעמים מדוכני האוכל שבמקום, לפרוש שמיכה על הדשא המוריק ולהתענג על פיקניק איכותי. תתקשו להאמין שאתם ממש בלב ליבה הרועש של תל אביב.

מתחם ליטל איטלי. למלא את הסל ולהתרווח על הדשא

מקום נוסף שחביב עלי במיוחד הוא "ביר גרדן פאולנר", שנפלא לשבת בו בחוץ, ליהנות מאווירה מגניבה תוך כדי לגימת בירה מחבית של פאולנר, ונשנוש מטעמים כנקניקיות ענק, שניצל וינאי וכמובן הפרעצל האגדי, שאי אפשר בלעדיו. שווה גם להיכנס פנימה ולהביט בעיצוב המדהים של המקום, המעוצב ברוח מבשלת הבירה של פאולנר במינכן.

ואם כל זה לא מספיק, בתאריכים 22 ו־23 באוקטובר (בשעות 23:00-19:00) ייערך בביר גרדן פאולנר פסטיבל אוקטוברפסט, שבמסגרתו יתקיימו הופעות חיות ויוגשו מנות דגל בוואריות לצד סוגים שונים וייחודיים של בירה פאולנר. במקום יוצבו ספסלי עץ לישיבה המונית משותפת, והשתייה תוגש בכוסות מיוחדות שאותן יהיה אפשר לקחת כמזכרת הביתה.

אגב, גינת הבירה של פאולנר ממוקמת היכן ששכן בית המרזח הטמפלרי של שרונה, שאותו הקים כריסטיאן קיבלר. מחוץ למקום תמצאו שכיית חמדה נוספת - מתקן הבאולינג ששימש את באי בית המרזח. מתברר שגם לפני יותר ממאה שנה, משחק הבאולינג היה משחק אהוב.

עוד מקום בילוי שמשכיל לשלב באופן מרשים בין עבר להווה הוא בר היין ז'אז'ו (Jajo). כשירדתי במדרגות שבתוכו נפרשה מולי מערת כורכר עתיקה ועצומה בגודלה, ששימשה את הטמפלרים כיקב. המראה היה כה מדהים שלא יכולתי שלא להיאנח בהתפעלות. עובד זיתוני, הבעלים, מספר לי שברגע שראה את המקום, שהיה מוזנח ומלא עפר, התאהב בו והחליט להשקיע בו את חייו וחיי משפחתו. שלוש שנים של עבודות שימור ובנייה הפכו את המערה הזאת למקום מיוחד כל כך ששומר על קסמו העתיק.

אנחנו לא רגילים לכך כאן בישראל, אבל כדי לבלות בחלל המערה שבמפלס התחתון יש להתלבש לפי קוד לבוש חצי־רשמי, מה שאומר שלא תוכלו להיכנס לכאן במכנסיים קצרים ובכפכפים. אבל אם בכל זאת תרצו ליהנות בכפכפיכם מתפריט היין העשיר של המקום, שכולל כ־180(!) יינות, וממנות הביסטרו שבו, תוכלו לעשות זאת בחלל הכניסה, שבו פועל בר יין קטן ואינטימי.

והערה לסיום: מתחם שרונה הוא מתחם שנמצא בחיתוליו. מקומות רבים נושאים שלטים, אך עדיין לא נפתחו. יש כאן הרבה דברים לשפר, כמו השילוט וההכוונה במקום, והחניה... סבלנות. תנו לו הזדמנות ותיהנו ממה שיצרו עבורכם עד עכשיו. מועדים לשמחה!

yaell@israelhayom.co.il