יום הכיפורים של פואד

האם השר בנימין בן־אליעזר מתקרב ערב יום הכיפורים לרגע שבו יאמר מודה אני, קיבלתי טובות הנאה, היו לי עיניים גדולות, רדפתי בצע כסף, ניצלתי את מעמדי לרעה כדי לקנות לעצמי בין היתר את בית המידות ביפו ב־9 מיליון שקלים, שלא כולם שלי? טינפתי את הידיים בפרשה הזאת?

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

האם יסכים לסגור עיסקה עם הפרקליטות שבמסגרתה יודה בחלק מהמעשים החמורים שבהם מחשידה אותו המשטרה, יכה על חטא וייהנה מהקלה משמעותית בעונשו? האם נגיע למקום הזה?

לכאורה, על הנייר, יש סימנים שבן־אליעזר מתקרב לרגע השבירה. שהוא מבין שסגרו עליו. למעשה, הוא עדיין מהסס, מתלבט, אינו ממהר להניף דגל לבן. הוא מושך זמן. הוא מחפש עדיין עוגן הצלה לעצמו. 

לכן אנשים החפצים בטובתו עוסקים בתקופה האחרונה בהכנת מעין תוכנית אב לחילוצו מפרשיותיו עם מינימום נזקים. לכן אותם אנשים שקלו כבר לפני כחודשיים לגייס עיתונאים למשימה, לפרוט על נימי הרחמים, המחלות ובעיות הגיל המתקדם ולהתחיל בקמפיין החמלה ומה רוצים מחייו של פואד. האיש בן 80.

מבחינתם, בדרך הזאת אפשר לגייס את דעת הקהל. אפשר לייצר אקלים ציבורי נוח למריחת התיק. 

ערב ראש השנה נורה הכדור הראשון בקמפיין הזה, כאשר נשלח אל היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מכתב מפרקליטיו של הכמעט נשיא. באותה נשימה נשתל תוכן המכתב בחדשות ערוץ 2 בטלוויזיה: אנחנו רוצים עיסקה, היה המסר, אנחנו מחפשים הסדר אפשרי עם הפציינט שלנו. האיש חולה, מבוגר, מקבל מעת לעת טיפול בבתי חולים - יש על מה לדבר.

מעניין אם אותה סביבה קרובה של פואד רקמה קמפיין דומה למענו למקרה שבו היה נבחר לנשיא המדינה ולא היתה נפתחת חקירה פלילית. 

אפשר להניח מה התשובה לשאלה הזאת כי לנבחרי ולעובדי ציבור הנגועים בפלילים יש לעיתים קרובות מכנה משותף: בשביל לקבל שוחד הם מתפקדים כרגיל חרף מחלותיהם; בשביל לשבת בכלא, הם כבר חולים במצב סופני.

דוגמה שבן־אליעזר מכיר בוודאי היטב: נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, חבר קרוב שלו. כל עוד היה מובארק בשלטון - הוא תיפקד כאדם בריא ושלט במצרים ביד רמה. מאז נפל, הודח והושלך לכלא - הוא מתנהל כחולה שימיו ספורים. כמי שעוד מעט ייפרד מאיתנו.

וראה זה פלא: החולה האנוש הזה, בגיל 85, מחזיק מעמד לגמרי לא רע. גם מאחורי סורג ובריח הוא אוהב עדיין את החיים. 

עצה אישית לפואד

אם יורשה לי להציע לך, אדוני הכמעט נשיא, תנצל את יום הכיפורים הנוכחי לחשבון נפש נוקב ואמיתי עם עצמך על דפוס התנהגותך בשירות הציבורי. כמי שמכיר כמה ממעלליך, כמו כמה מחבריך, החשבון הזה אמור להיות ארוך וכואב.

למה כואב? כי אין לך אדוני דגל ערכי אחד; כי מעולם לא התייצבת לימין חסרי האמצעים; כי מעולם לא קמת על הנוחי דנקנרים למיניהם ועל מה שהם מייצגים. להפך: תמכת בהם בדרכיך.

קולך לא נשמע בקרב למיגור השחיתות הציבורית; לא ניתקת קשרים עם אנשי ציבור שסרחו; לא קידשת מלחמה בריכוזיות ובשכר המטורף בחברות הציבוריות. 

וגם: כמנהיג מפלגת הפועלים לא התנהגת בשום שלב אפילו כבן דוד רחוק של ח"כ שלי יחימוביץ'. מי שהפסיקה את מפקדי הארגזים ונעלה את שערי המפלגה בפני פושעים, עד לניצחונו של בוז'י הרצוג בבחירות הפנימיות, הוציאה אותך מהכלים.

מה כן עניין אותך בתקופה שבה היית חבר בתנועת "יחד" עם עזר ויצמן ואחר כך בעבודה? אפשר להתרשם שרק דבר אחד: כיסא בכנסת, כיסא בממשלה, כוח פוליטי. קשרים במקום כישורים. 

החסרתי משהו, פואד? יכול להיות. תקן אותי. אבל די ברקורד הזה כדי שתעשה היום כאמור חשבון נפש אמיתי. שתבין היכן אתה עומד, מה מצבך בתיק הפלילי ומדוע קמפיין החמלה לא יועיל לך בהכרח. להפך, הוא עלול להזיק.

עליך לזכור: בבתי הכלא בישראל כלואים אנשים שמצבם הבריאותי חמור משלך. מחלה אינה מפלט מישיבה מאחורי סורג ובריח, אם וכאשר. היא רק יכולה לגרום לקיצור תקופת המאסר - בתנאי אחד: שהעבריין מכה על חטא. שהוא מבקש סליחה. שהוא מפסיק להתחכם.

נכון להבוקר, לוחשים לי, אתה עדיין לא שם. כמה חבל. ראה מה קרה לבן גילך צבי בר. ראה היכן נמצא כיום משה קצב. אתה עלול לאחר את הרכבת.

דנקנר. משפטו יצא לדרך // צילום: יריב כץ

גירסת הנורמה של רוכברגר

מי שעוד מסרב להיפרד ממנעמי השלטון והגיע הזמן שגם הוא יעשה הערב עם עצמו חשבון נפש אמיתי, הוא ראש עיריית רמת השרון המושעה, יצחק רוכברגר, הנאשם במעשי מירמה וזיוף סדרתיים. סיפור של עזות מצח שלא תיאמן בתיק שבו אין מחלוקת על עיקר העובדות. 

האיש הציני הזה, שממשיך לשלוט בעירייה ומנסה עם אנשיו לגרום להדחת המחליפה שלו, שירה אבין (שאינה רוקדת לצלילי חלילו כפי שבוודאי ציפה), הכניס את היד לקופה הציבורית בהיותו יו"ר קרן ההשתלמות של עובדי הרשויות המקומיות, ומשך ממנה לצרכיו הפרטיים יותר מ־100 אלף שקלים. הוא החזיר את הכספים רק אחרי שנחשפו מעשיו ונפתחה נגדו חקירה.

קו ההגנה שלו בתיק המקומם הזה: פעלתי על פי הנורמה שהיתה בקרן ההשתלמות בידיעת הדירקטוריון. כלומר: אם כולם נוכלים, גם לי מותר להיות נוכל. לא רימיתי איש.

ועוד גירסה יש לו: הוא האמין כי הכספים של הקרן שבהם השתמש דרך קבע למימון קניות פרטיות בשופרסל, לרכישת טלוויזיה לביתו, לרכישת מקרר, לשיעורי אנגלית פרטיים של בתו ועוד ועוד - הם חלק מתגמול שניתן לו באופן חוקי.

נניח לרגע, אדוני ראש העירייה המושעה, שזו היתה באמת הנורמה בקרן שאתה היית האיש החזק בה וכיהנת כיו"ר שלה; ונניח לרגע שגם אחרים נהגו כמוך; ונניח שלא שמת לב ששלוש קבלות על הוצאות פרטיות שלך הוגשו גם לעירייה וגם לקרן, ונניח שכל המעשים הפליליים שמייחסת לך התובעת, עו"ד פיה גלבר, נעשו בתום לב.

נניח, נניח ונניח, נצעד עוד צעד קדימה ונשאל: אפילו יאמין השופט עידו דרויאן היושב בדין, שהיית באמת אהבל מוחלט ולא הבנת מה קורה סביבך - אתה יכול להישאר יום אחד נוסף בתפקיד ראש עירייה? לשלוט בקופה של מאות מיליונים? להישאר איש ציבור? 

מה עוד צריך לקרות כדי שללא קשר לתיק הפלילי החמור, שניסית לחמוק ממנו בעדותך, בין היתר באמצעות גירסת טעיתי, טעות, או המזכירה טעתה, תעשה הערב ומחר את חשבון הנפש האישי והציבורי שלך? שתסיק את המסקנות המתבקשות מהפרשה ותלך כבר עכשיו הביתה?

רוכברגר. האם יעשה הערב חשבון נפש ויבין כי אחרי מה שנחשף במשפטו אין לו מה לחפש בשירות הציבורי? // צילום: גדעון מרקוביץ 

כן, דרוש מפכ"ל מבחוץ 

ברשימת האנשים שצריכים לעשות היום חשבון נפש אמיתי מזדקר שמו של המפכ"ל, רב־ניצב יוחנן דנינו, הנושא באחריות למתרחש בצמרת המשטרה. הוא ולא אחר. קריסת חלק משדרת הפיקוד רשומה על שמו. 

דנינו בחר את האנשים האלה, קידם אותם, הפקיד בידיהם תפקידים רגישים - הוא האבא והאמא של המפולת. אין ספק בכך.

נכון, הוא לא המציא את השיטה. היא נולדה הרבה לפניו: אנשים מקבלים בעיטה למעלה על פי קשרים ולא בהכרח על פי כישורים; הם מציבים תחתם אנשים אפורים אחרים במקום בעלי ניסיון ומוחות יצירתיים; האפורים שסביבם מקדמים בינוניים מאותה משפחה חסרת יכולת והישגים - במקום אנשים מקצועיים ראויים - וכך עד תחתית הפירמידה.

התוצאה: הרבה רעים שולטים בארגון. הטובים נבעטים הצידה, למעט אלה שמתחפשים לרעים. כן, גם זה קורה במשטרה.

ביום פקודה, כשצריך לרענן את השורות, אין מספיק אנשים לעשות זאת כי בינוני מחליף בינוני, כי אפור מטפס למעלה במקום אפור, כי קצין חסר ניסיון וברק מתיישב לעיתים בכיסא הגדול עליו בכמה מספרים - כי מקצוען שצמח בשטח דוגמת נצ"מ אפרים ארליך (קרמשניט), נמצא כיום בנציבות שירות הכבאים. כאן, אדוני המפכ"ל, מתחילה הבעיה. כאן מתחיל הכישלון שלך.  

ביום פקודה, אחרי פרישת ארבעה ניצבים, כשהשר אהרונוביץ' מחפש כבר יורש לדנינו - זה שלא גדע את השיטה אלא חיבק אותה - הוא מגלה שלא עומד לרשותו אדם בשל לתפקיד. שלא עומד לרשותו מקצוען סמכותי, מנהיג שמסוגל לשקם את המשטרה מהריסותיה.

לכן נאלץ עכשיו אהרונוביץ' לחפש מנהיג ומפקד כזה מחוץ למשטרה - וצועד בכיוון הנכון: מישהו עם עמוד שדרה וחשיבה נכונה כמו של האלוף בדימוס גד שמני. מישהו שמסוגל לחולל מהפך בעזרת תרבות ארגונית חדשה. 

רק ששמני לא יקבל את התפקיד. הוא ישר מדי. הוא הגון. הוא מוכשר וחרוץ ויצירתי - לכן יחסמו את דרכו. אני מנחש מי הראשון שיטיל וטו על המינוי שלו. גם מי השני.

חרפת ועדת משה גל (4)

כבר קרוב לשנה שבעמודים אלה מוצגת ועדת השופט בדימוס משה גל - זו שעוסקת בהשעיית ראשי עירייה המואשמים בפלילים - כמי שמתנהלת בצורה מוזרה. כמי שאינה ממהרת לקבל החלטות פשוטות ומסייעת בכך לחלק מהמושעים ליצור רושם בעיריות שלהם כאילו אוטוטו הם חוזרים. קשה למחליפיהם לעבוד כך.

הדוגמה הבולטת היא זו של ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, המואשם בקבלת שוחד בשני תיקים שונים - האחד מתנהל כבר שנה, והאחר עומד לצאת לדרך. מה עשתה הוועדה? החליטה להשעות את גפסו לארבעה חודשים במקום עד לסיום משפטו הראשון. למה? ככה. 

חלפו ארבעה חודשים, המשפט של גפסו לא הסתיים כמובן, ואז התכנסה הוועדה שוב, שמעה את הצדדים, ומעלה שנית בתפקידה: במקום להכריז על השעיית גפסו עד לסיום משפטו - היא האריכה את ההשעייה בשלושה חודשים בלבד. למה רק שלושה? ככה. 

התרעתי כאן עם עוזי דיין ששוב לא יסתיים המשפט בפרק הזמן הזה והנה זה בא: לפני שבועיים נאלץ היועץ המשפטי לפנות לוועדה בפעם השלישית ולבקש ממנה להאריך את ההשעיה.

החלטה? עדיין אין. למשה גל שוב לא בוער.

גפסו. בקרוב ההכרעה במשפטו // צילום: דודו ועקנין 

תיקי השנה הקרובה

מה מחכה לנו בשנת המשפט הקרובה שלפי כל הסימנים תהיה סוערת מאוד?

על פי ספירת מלאי שערכו עוזי דיין ומיכל שבת, יש עשרות משפטים חשובים שייצאו לדרך או יסתיימו; יש רשימה ארוכה של תיקים רגישים, שהסעירו את המדינה ושהפרקליטות תצטרך לקבל בהם הכרעה. הנה חלק מהרשימה המפוארת שתייצר השנה הרבה מאוד כותרות: 

 בעוד כחודש יתחיל להישמע הערעור של מורשעי פרשיות הולילנד ובהם אהוד אולמרט, דני דנקנר, אביגדור קלנר ואורי לופוליאנסקי. חמש ישיבות הוקצו לשמיעת טענות הצדדים כאשר בד בבד יתחילו להישמע במחוזי בירושלים הראיות החדשות בפרשת מאות אלפי הדולרים שקיבל אולמרט מטלנסקי.

נחדד: בערעור הזה ייחשפו קטעי השיחות המוקלטות בין שולה זקן לאהוד אולמרט וכן יומני זקן שלא היו בשעתו בפני השופטים. לטענת מי שנחשף לחומרים האלה, מדובר בחומרי נפץ שיביכו את ראש הממשלה לשעבר ויפזרו את הערפל בין היתר סביב השאלה: מדוע זקן לא העידה בשעתו במשפט? מה הבטיח לה אולמרט וכמה כסף היא קיבלה ממקורביו למימון הגנתה? 

• בעוד כמה חודשים צפויה הכרעת הדין במשפט השוחד של ראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר, ובמשפטם של יצחק רוכברגר (מירמה וזיוף) ושמעון גפסו (שוחד).

• ייפתח משפטו של הרב יאשיהו פינטו; צפויה הכרעת הפרקליטות בתיק ניצב בדימוס מנשה ארביב; צפויה הכרעת הפרקליטות בתיקי גבי אשכנזי, אבי בניהו ואל"מ בדימוס ארז וינר.

•  יוגש כתב אישום חמור נגד הרב הראשי לשעבר יונה מצגר בעבירות שוחד ומירמה.

• יוגש כתב האישום נגד הרב הראשי לשעבר של חיפה שלמה שלוש בעבירות מירמה.

• ייפתח משפטו של ניצב בדימוס ניסו שחם המואשם בהטרדות מיניות.

• תפורסם הכרעת הפרקליטות בתיקיהם של עו"ד רונאל פישר, עו"ד רועי בר ואלון חסן מנמל אשדוד.

• יסתיים משפטו הפלילי של נוחי דנקנר שיצא באחרונה לדרך.

• צפויה הכרעת הפרקליטות בתיקי מזכ"ל הסתדרות המורים יוסף וסרמן, מקורבו יוסי אפרת וחשודים אחרים בשוחד ובמירמה.

לפי כל הסימנים, לא יהיה רגע משעמם. בשנה הזאת יתקבלו הכרעות שיעצבו את פניה של המדינה. זו תהיה גם שנת ההזדמנות האחרונה של עו"ד יהודה וינשטיין לתקן את הדימוי שלו כיועץ המשפטי הגרוע שידעה המדינה. 

חסן. ממתין להכרעה בתיקו (א') // צילום: קוקו

בין שופטי השלום למחוזי

מה שלא מרשים לעצמם חלק משופטי השלום בארץ, אלה שאין להם עמוד שדרה חזק וחוששים שקידומם ייעצר בגין החמרה בענישה, מרשים לעצמם בדרך כלל, בצדק, שופטים מחוזיים. 

דוגמה הלקוחה מיום ג' השבוע: השופט המחוזי  בירושלים, אמנון כהן, שישב בדין במשפט הרבנים (תיק הרבנים) - אלה שהנפיקו תעודות לימודים כוזבות לאנשי משטרה, צבא ושירות בתי הסוהר - גזר עליהם עונשי מאסר כבדים.

הרוח החיה בתיק, הרב מאיר רוזנטל, נידון ל־7 שנות מאסר ולקנס בסך חצי מיליון שקלים; רב מחוז הצפון של המשטרה, אהרון גוטסינדר, נידון ל־4 שנות מאסר ולקנס של 100 אלף שקלים.

גזר דין מפתיע? לא את מי ששמעו בשעתו את מני מזוז מדבר על כך ששופטי השלום מתקשים לשבת בדין במשפטים של נבחרי ועובדי ציבור בכירים. הם חוששים מעצירת קידומם.

התיקים האלה, הסביר מזוז, צריכים להישמע בבתי המשפט המחוזיים, ואחד הפתרונות לכך: ניסוח חדש של עבירת המירמה והפרת האמונים והפיכתה לעבירת פשע. כלומר, הוצאתה מידי שופטי השלום לטובת בתי המשפט המחוזיים.

מזוז עמד בראש צוות שניסח מחדש את הצעת החוק בנושא, ניסה לקדם אותה ונהדף בידי השר דניאל פרידמן. כשזה פרש, ניסה היועץ לגייס לעניין את השר יעקב נאמן, ושוב נחסם. החוק נקבר בידי נאמן בוועדת השרים לענייני חקיקה. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו