התקף לייב

לפני כחמש שנים נחת בישראל השחקן לייב שרייבר, מלווה בשני בניו הקטנים וברעייתו, השחקנית נעמי ווטס. בזמן שהותו בארץ הקודש יצא שרייבר, יהודי במוצאו, ליער לביא שבגליל עם את חפירה ושתילים - חלק מקמפיין לעידוד תרומות עבור פרויקט הקמת מאגרי מים של הקרן הקיימת.

בסרטון שאפשר לראות ביו־טיוב מסביר שרייבר למצלמה כיצד הוא ובנו הבכור סשה נוטעים שתיל של עץ פיסטוק למען ייעור מחודש של האזור, מכיוון שהשטח הוחרב בירי רקטות של חיזבאללה. אשתו עומדת סמוך, מחזיקה בידיה את תינוקם השני קאי ומקריאה מעין ברכה עבור השתיל, שנכתבה על ידי אנשי קק"ל. מחזה כמעט סוריאליסטי, רחוק כל כך מהפאסון הרגיל של כוכבים בינלאומיים שמגיעים לכאן, ורחוק לא פחות מהלוק המלוטש של בני הזוג על השטיחים האדומים בהוליווד.

"בטח שאני זוכר את הביקור שלי בישראל, נטעתי שם עץ!" אמר לי שרייבר בחיוך במסיבה הפרטית של CBS. "תשמע, הייתי מרוצה מאוד לשמוע שצופים בסידרה שלי גם בישראל. אני משתוקק לחזור ולבקר אצלכם שוב".

החיבור של שרייבר לישראל מלווה אותו בתחנות רבות בחייו. אפילו ב"ריי דונובן", שבה הוא מגלם את ה"פיקסר", פותר הבעיות של עשירי לוס אנג'לס, המסייע להם לצאת מצרות שבהן הסתבכו. שותפו העסקי הצמוד הוא אבי, סוכן מוסד ישראלי לשעבר (סטיבן באואר). 

"יש בלוס אנג'לס הרבה מאוד אנשי אבטחה ישראלים, ולכן הגיוני שנראה חלק מזה גם בסידרה", אומר שרייבר. "הדמות של אבי, ישראלי עם עבר ביטחוני שמתגורר כעת באמריקה, מאוד עמומה ומסקרנת".

בדומה לדונובן, גם שרייבר הוא חובב איגרוף מושבע, "מעריץ גדול של המתאגרף היהודי יורי פורמן, שעלה לישראל בצעירותו מבריה"מ ומתגורר כיום בברוקלין. נתקלתי בו לראשונה ב־2010, כשהוא התמודד בניו יורק מול מיגל קוטו, וחשבתי שהוא נתן בזירה את אחד ממפגני האומץ הגדולים ביותר שראיתי אי פעם בקרבות איגרוף. בעקבות ההערצה שלי אליו, יצא לנו להכיר קצת יותר לעומק, והוא אדם שאני מעריך מאוד".

"עבודה קבועה בטלוויזיה היתה סידור טוב בתזמון מעולה לחיי המשפחה שלי" // צילום: רויטרס

אייזיק לייב שרייבר נולד באוקטובר 1967 בסן פרנסיסקו, לאמנית יהודייה ולשחקן תיאטרון אלמוני, ובגיל שנה נדדה המשפחה לקנדה. מגיל צעיר כונה שרייבר רק בשמו האמצעי, שלטענת אמו נבחר בהשראת שמו של הסופר הרוסי לב טולסטוי.

כשהיה בן חמש התגרשו הוריו, והאם זכתה בחזקה הבלעדית עליו, בזכות הכספים הרבים שהשקיע סבו בהליכים המשפטיים. "סבא שלי הגיע לארה"ב לפני מלחמת העולם השנייה ועבד בתור קצב", סיפר שרייבר בעבר, "הוא נתן לאמא שלי את כל כספי החסכונות שלו כדי שתזכה בחזקה עלי. הוא גידל אותי, ובמובנים רבים אני מחשיב אותו כאבא שלי.

"אמנם לא עשיתי בר מצווה, אבל מדי שנה סבא היה עורך בבית שלנו ליל סדר, וגם לקח אותי לבקר בקהילת לובביץ' שבברוקלין. לעומת זאת, אמא שלי היתה היפית, שהאמינה בכל מיני דברים עמוקים ועבדה לפרנסתה כנהגת מונית בניו יורק. היא חשבה שכסף הוא דבר לא מגניב, מבחינתה היינו צריכים להתקיים ממה שנותנת האדמה".

אביו של שרייבר סיפר פעם כי היחסים הרעועים עם גרושתו הידרדרו עוד יותר בעקבות הסמים שצרכה. לא פעם, כשהתקשתה לשלם את שכר הדירה, היא נאלצה לפלוש לדירות נטושות רק כדי למצוא לה ולבנה קורת גג. כך התגלגל שרייבר בין שכונות המגורים של ניו יורק.

"גדלתי בלואר איסט סייד במנהטן, בשכונה של רומים־קתולים ממוצא פורטוריקני. אחר כך עברנו לווסט סייד, ושם כמעט כולם היו אירים. מהמבטא של הדמות שלי בסידרה, האמריקנים יכולים להבין בקלות שהיא מדרום בוסטון, שזו שכונה שתמיד ריתקה אותי באופן אישי בגלל הצבעוניות והמורכבות שבה. מעל הכל, אבא שלי הוא סקוטי־אירי, כך שלא היה לי קשה להבין את הדמות ולחקור את שורשיה".

לפרק זמן קצר אף נשלח שרייבר ללמוד באשראם הינדי, ונאסר עליו לצפות בסרטים בצבע. כשהיה בן 16 קיבל מאמו אופנוע במתנה - "כדי שאלמד לחיות ללא פחד".

הוא הלך בדרכו המקצועית של אביו. למד באוניברסיטת אמהרסט במסצ'וסטס וסיים תואר שני בבית הספר לדרמה של ייל. משם המשיך ללימודים באקדמיה המלכותית לדרמה בלונדון. גם אחיו למחצה פבלו, אחד מארבעת הילדים שנולדו לאב מנישואיו השניים, בחר בקריירת משחק, אם כי הצליח פחות. כיום הוא משחק בסידרה "כתום זה השחור החדש", שם הוא מגלם את הסוהר המשופם.

שרייבר רשם רזומה מרשים בתיאטרון. הוא השתתף בין השאר במחזות "המלט", "הנרי החמישי" ו"מקבת". את הבכורה הקולנועית עשה ב־1994 בתפקיד טרנסווסטייט בסרט "Mixed Nuts" עם אדם סנדלר וסטיב מרטין, וכעבור שנתיים שיחק את החשוד ברציחות בסידרת סרטי האימה "צעקה" - פרודיה שהפכה ללהיט ענק, עם שלושה סרטי המשך.

מאוחר יותר שיחק בסרט הטלוויזיה "RKO 281" בתפקיד אורסון וולס (שם זכה במועמדות לאמי ולגלובוס הזהב), בסרט השואה "יעקב השקרן" בכיכובו של רובין וויליאמס, ובדרמה הרומנטית "קייט וליאופולד", שם הכיר את חברו יו ג'קמן. בשנת 2005 זכה בפרס טוני על תפקידו במחזה "גלנגרי גלן רוס" של דיוויד מאמט, על במות ברודוויי.

לאורך השנים קישרו אותו טורי הרכילות לשורה של שחקניות אמריקניות - ובהן קורטני קוקס ("חברים"), שלצידה שיחק ב"צעקה", קריסטין דיוויס ("סקס והעיר הגדולה"), והמפיקה קייט דרייבר. אבל מאז 2005 הוא עם נעמי ווטס, שחקנית בריטית הצעירה ממנו בשנה. זו היא שהתחילה איתו, כשניגשה אליו במסיבה ושאלה בפשטות אם הוא רוצה את מספר הטלפון שלה.

השניים מעולם לא מיסדו רשמית את הקשר ביניהם, אף שלא פעם הוא מכנה אותה "אשתי". ביולי 2007 נולד בנם הבכור, אלכסנדר פיט ("סשה"), ובדצמבר 2008 נולד סמואל קאי.

עם הילדים אלכסנדר וסמואל קאי. "אעשה הכל עבורם" // צילום: אי.פי

שבר את האף פעמיים 

אחרי שהופיע בשנים האחרונות בסרטים דוגמת "סולט" (עם אנג'לינה ג'ולי) ו"המשרת", החל שרייבר לפזול לעולם הטלוויזיה. "במשך תקופה ממושכת קיבלתי הצעות מהטלוויזיה והייתי יכול להרשות לעצמי לוותר עליהן. אבל נעמי ואני עובדים במקצוע ששולח אותנו לכל מיני מקומות בעולם, והתקווה שלנו היתה למצוא יציבות לחיים שלנו, ובייחוד לילדים. לכן, בסופו של דבר, הגיע הזמן להתיישב בעיר מסוימת, ולדאוג שתהיה לילדים שיגרת יום ברורה ומעגל חברתי קבוע. עבודה קבועה בטלוויזיה היתה סידור טוב, שהגיע בתזמון מעולה לחיי המשפחה שלי".

מה שיכנע אותך לקחת את התפקיד של ריי דונובן?

"אחרי שקראתי את התסריט נפגשתי עם היוצרת, אן בידרמן, כי אהבתי את הכתיבה שלה ואמרתי לעצמי שזה רעיון טוב להכיר אותה, אולי נעבוד פעם יחד. אמרתי לה שטכנית אני לא יכול להצטלם לסידרה שלה, כי היא מתרחשת בחוף המערבי, ואני גר עם משפחתי בניו יורק ומשחק בתיאטרון. ואז היא אמרה לי משפט שלא אשכח: 'אתה מוכרח לעשות את הסידרה שלי - אני חייבת גבר!' זו היתה הפעם הראשונה שמישהו כינה אותי 'גבר', ואשליית הגבריות הזאת הסבה לי אושר עצום".

הסידרה "ריי דונובן" עלתה בערוץ הכבלים שואו־טיים לפני כשנה. היא שובצה בלוח השידורים מייד אחרי "דקסטר" בעונתה האחרונה, וכבר בפרק הבכורה משכה 1.35 מיליון צופים. כששבה הקיץ לעונה השנייה שלה, הרייטינג המשיך לעלות, ועד מהרה הוחלט לחדש אותה לעונה שלישית.

העלילה מתמקדת בחייו של ריי דונובן ועסקיו המפוקפקים, לצד יחסיו הטעונים עם אביו מיקי (ג'ון וויט), עם אחיו ועם אשתו וילדיו. לאורך העונה השנייה, המשודרת בישראל כמעט במקביל לשידור בארה"ב (ימי שלישי בערב ב־yes Oh, וגם ב־yesVOD), דמותו של שרייבר עדיין רדופה מתגליות העונה הקודמת - אז נחשף שהותקף מינית על ידי כומר, ושיתף פעולה עם ה־FBI כדי להביא להסגרת אביו. כתבת מעיתון בבוסטון שעולה על הסיפור מטרידה את מנוחתו, והוא עצמו נזקק פתאום להגן על בתו, שהיתה עדה לרצח ומוצאת עצמה מסובכת בדיוק כמו לקוחותיו הקבועים מהוליווד.

"מרגע שאני לובש את החליפה של ריי ומגיע לסט הצילומים, אני כל כולי בתוך הדמות - הרי שנינו די דומים מבחינה חיצונית", הוא מסביר בהומור יבש. "לי ולריי יש כמה דברים מן המשותף, בראש ובראשונה האהבה לילדים שלנו. שנינו נעשה הכל עבורם. אצל ריי זה כמובן מגיע במצבים קיצוניים בהרבה, והוא גם אדם אלים מאוד ביסודו, בעוד אני ממש לא. האלימות שלו מעידה גם על חולשותיו, כי היא באה ממקום של חוסר ביטחון".

הוא מספר ששבר את האף פעמיים בתוך ארבעה חודשים - בפעם הראשונה במהלך קרב איגרוף ידידותי במכון במונטריאול, ובפעם השנייה בצילומי הסידרה, "כשבסיומו של יום ארוך קמתי מאחת הכורסאות בלי להסתכל ונכנסתי ישר בקיר. המזל הוא שיש לי אף גדול, וגם כשהוא נפוח זה לא נראה שונה במיוחד".

הוא נשבע שלא עבר אימונים מיוחדים לצורך הסצנות האלימות, שבהן הוא משתמש באמנויות לחימה. "כבר עשיתי הכל בחיים. אבל הפחד שלי כשחקן היה אחר: שאני איאלץ לחזור על עצמי. בתיאטרון זו בעיה קבועה, כי בברודוויי אתה מופיע שמונה פעמים בשבוע באותו תפקיד, כך שהתשוקה מסתכמת בעשרה שבועות של חזרות ובשבוע הראשון של ההצגות מול הקהל. כשזה עובר, אתה כבר מת לברוח הביתה.

"לכן פחדתי מהטלוויזיה - הטריפה אותי המחשבה שאגלם דמות אחת שוב ושוב. אחרי הפרק הראשון שיכנעתי את עצמי שזו דרך חדשה של משחק: אתה עוזר לדמות לצמוח כל הזמן, היא משתנה ומתפתחת. זה מרחב שונה לגמרי ממה שהכרתי בתיאטרון".

שרייבר אף לקח על עצמו את בימוי אחד הפרקים בעונה הזאת. "לא העליתי בדעתי כמה זה מסובך לשחק ולביים בו בזמן. בצילומי הסצנות יש כל הזמן התפתחויות ומעברים, ובתור במאי לא רציתי לעצור ולצלם שוב, כי אני מאמין שזה פוגם בטבעיות ובזרימה של השחקנים. למזלי, במשך שבוע וחצי כל אנשי הצוות העניקו לי תמיכה, עודדו ודחפו אותי להצליח.

"הזיכרון המשמעותי שאקח מהחוויה הזאת הוא ההתקרבות לאנשים. כשאני עובד על הדמות אני מתעמק בעבודה, וממעט בשיחות עם האנשים שסביבי. אבל בכיסא הבמאי פתאום יוצא לך להכיר את כולם לעומק".

היית אומר שהבימוי שידרג את מעמדך?

"אני לא שולל את זה על הסף".

עם זוגתו, נעמי ווטס. התחילה איתו במסיבה // צילום: אי.אף.פי

גילם אברך חסידי

קול הבס העמוק והגברי של שרייבר הוא מסימני ההיכר שלו. לאורך השנים קריין עשרות סדרות וסרטי תעודה עבור רשת הטלוויזיה הציבורית האמריקנית PBS, BBC הבריטית, ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק וסרטי הדוקו של HBO. "אם הייתי זוכר עשרה אחוזים מכל הטקסטים שקריינתי עבור סרטים, הייתי נחשב לגאון", הוא אומר. "בפועל, מה שקורה זה שלפעמים, כשאנשים מעלים נושא מסוים והוא נשמע לי מוכר, אני אומר להם: 'אהה, נראה לי שקריינתי פעם סרט תיעודי על הנושא הזה'. זאת הרגשה מפחידה".

בינתיים הוא משתעשע בהצעות העבודה שהוא מקבל. בשנתיים האחרונות הספיק לגלם אברך חסידי ממשמרת הצניעות בברוקלין בסרטו של ג'ון טורטורו "רק ג'יגולו", ובריון מזרח־אירופאי בסרט הטלוויזיה "מחק היסטוריה" של לארי דיוויד. בסרט החדש "Pawn Sacrifice", שהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים בטורונטו, הוא מגלם את אלוף השחמט משנות השישים בוריס ספאסקי, שהובס על ידי בובי פישר במשחק האגדי ב־1972; לאורך כל הסרט הוא מדבר רוסית בלבד, משפטים שלמד לצורך הסרט. את פישר מגלם טובי מגווייר, והבמאי הוא אדוארד זוויק, שעבד עם שרייבר ב־2008 בסרט "התנגדות".

"יוצא שאני עושה כל מיני תפקידים עם מבטא כבד", הוא צוחק. "אם אתה שואל אותי, זה הגורל של שחקנים כמוני, עם זיפים על הפנים, בתוספת הלחיים הסלאביות הנפוחות והגבות המאיימות. זה בדיוק מה שמושך אותי לתפקיד". 

אתה משחק שחמט לפחות?

"אני נורא, אבל כן. בזכות העבודה על הסרט הזה השכלתי בתחום נוסף".

אתה גם קצר במילים, כמו ריי דונובן.

"זה בדיוק מה שמשך אותי לדמות שלו: שנינו לא מדברים יותר מדי, ובעיניי זו תכונה נפלאה. עבורי, כאדם שבהרבה סיטואציות בחיים מנסה לבטא את עצמו יותר, זה מאוד בריא לגלם מישהו שנוטה לשתוק.

"מעולם לא החזקתי מעצמי שחקן קולנוע אלא רק שחקן תיאטרון, והסידרה הזו היא בשבילי בית ספר למשחק מול מצלמה, כי במקרה הטוב, יש לי עשר שורות בכל פרק. אני חזק במבטים חודרים, והעניין הזה של הבעות פנים כדרך לפצות על היעדר טקסט הוא מאיים ומרתק כאחד. בוא נגיד שככל שאני מתבגר, אני מחפש תפקידים עם כמה שפחות שורות". 

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו