רק עכשיו, שבועיים אחרי שחזרנו מהנסיעה המשפחתית לכרתים, אני מוכנה להצהיר בקול רם "היתה חופשה אחלה!" דקה אחת קודם לא הייתם מצליחים להוציא ממני הכרזה מפורשת כזאת גם תחת איומי איחור של שלוש שעות בצ'רטר. זה כמובן בגלל חשש לפתוח פה למנחוס החופשה המשפחתית הידוע לשמצה, תופעת טבע כל כך מוצקה, מוכחת וחד־משמעית, שאפילו אזכור מפורש שלה כאן עכשיו, מעל דפי העיתון, כשאף נסיעה משפחתית קרובה לא עומדת על הפרק, נראה לי כמו התגרות בגורל.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
רק תחושה עמוקה של שליחות עיתונאית גורמת לי לסכן את עצמי כך בשירות הקוראים ולומר את הדברים בפה מלא. אם היינו טלוויזיה הייתי מדברת על המנחוס רק כשאני לבושה אפוד מגן כמו שגיא בשן.
ברגע זה קהל הקוראים מתחלק באופן חד לשניים. במחנה אחד - קוראים ללא ילדים - מרימים גבה ותמהים על מה לכל הרוחות אני מקשקשת ואולי גם תוהים בינם לבינם מה גורם לנשים כביכול רציונליות לאובדן מואץ כזה של נקודות איי.קיו מרגע שהן מביאות תינוק לעולם.
באותו הזמן במחנה השני - הורים לילדים שכבר הזדמן להם לגרד מהרצפה נופש משפחתי אחד או שניים שכשל מִסיבות שאין להן שום הסבר אחר - מהנהנים עכשיו בהסכמה. מבחינתם אין צורך להכביר מילים. חום שעולה אצל אחד הילדים במפתיע, פריחה מסתורית, דרכון שמתברר בדקה התשעים כפג תוקף, גשם שנמשך שבוע באמצע הקיץ, מריבה זוגית מטלטלת, התקפי סטרידו מבהילים באי יווני שבית החולים המרכזי בו נראה כמו משחטת רכב בטירה. כל אלה נראים אולי למתבונן התמים מהצד כשייכים למקרה אבל הם מעשה ידיה של הקללה הידועה לשמצה.
למרבה הצער, למדע אין היום דרכים בדוקות להתגונן מלבד תרופות הסבתא המוכרות בכל בית - בעיקר יריקה, רצוי שלוש פעמים ברציפות, ומלמול חרישי של שבועות וכשפים. זה מצער בפני עצמו ומוביל בעקיפין למסקנות מצערות עוד יותר, כמו המחשבה שאימהוּת מעכבת נשים בקריירה ביותר דרכים מכפי שמקובל לחשוב. מה הסיכויים שלי, למשל, להציג את הסטארט־אפ שלי בפני משקיעים פוטנציאליים בפרזנטציה סוחפת או לתת הרצאה ב"טד" שתגרוף מיליוני צפיות ביו־טיוב כשאני משלבת כל שני משפטים "טפו" ו"חמסה חמסה"?
.jpg)
איור: יעל בר
• • •
לפני שאני גורמת נזק בלתי הפיך למוניטין שלי, חשוב להבהיר: אם תשאלו אם אני מאמינה ברצינות בקיומו של מנחוס הנסיעות הנורא, אשיב כמובן בלי היסוס "ברור שלא!" אחר כך יכול להיות שאצטט את פרופ' נילס בוהר, מדען דני מהולל זוכה פרס נובל בפיזיקה שנשאל פעם בתדהמה על ידי מראיין שבא לפגוש אותו אם הוא מאמין באמת ובתמים בכוחה של פרסת סוס שהיתה תלויה לו על הדלת. "מה פתאום?!" היתה תשובתו ההחלטית של הפרופסור, "אבל שמעתי שזה עוזר גם אם לא מאמינים בזה".
הכלל הראשון, אם כן, והחשוב ביותר לחופשה משפחתית מוצלחת - סתמו את הפה. גם אם אתם שוכבים על החוף בתאילנד ולוגמים קוקטייל עם מטרייה מתוך אננס ענק באמצע מסאז' בארבע ידיים שעולה ארבעה באט ומישהו שואל אתכם בסמס "מה קורה?" התשובה היא: "בסדר". מקסימום: "סבבה". ורק כדי להיות על הצד הבטוח, אף פעם לא מזיק להוסיף "הכל יש בארץ".
יש עוד כמה כללים שחשוב לשמור עליהם בדרך לחופשה משפחתית מהנה. בשלב ראשון, עוד לפני שבוחרים יעד, יש להשיב באומץ לב על השאלון "בחנו את עצמכם - איזו מין משפחה אתם". האם מתאימה לכם נסיעה הרפתקנית או אולי מוטב להסתפק בבטן־גב? איך הילדים צפויים להתנהג במהלך טיסה? איך זה נגמר בפעם האחרונה שסחבתם אותם למוזיאון? האם יש טעם להזכיר לינה באוהל או שתיאלץ להמשיך ללון באוהל עוד זמן ממושך אחר כך במקום במיטה הזוגית? בנסיעה משפחתית ברכב שכור, האם אתם מעבירים את הזמן במשחק "ארץ עיר" מעשיר או שהייתם מעדיפים להפריד ביניכם לבין המתחולל במושב האחורי במחיצת זכוכית כמו נהג מונית פקיסטני במנהטן?
השלב הראשוני הזה הוא קריטי כדי להימנע מטעויות מול מגוון בלתי נגמר של אפשרויות. איש הטלוויזיה גלעד עדין, למשל, מספר לאחרונה בראיונות על הנסיעה המשפחתית הבלתי נשכחת שלו ושל אשתו לספארי בטנזניה עם ארבעת ילדיהם המתבגרים שהופרדו לצורך העניין מהאייפון. לבני שבט המסאי שלום.
קצת פחות נועזת ולאחרונה פופולרית - נסיעה עם ילדים קטנים לאחת מבירות אירופה. כמה משפחות סביבנו בילו ככה שבוע בקיץ האחרון ונהנו מאוד. אישית אני נוטה לחשוב שאחרי יומיים או שלושה באמסטרדם עם ילדים קטנים הייתי מנסה להשתחל להפגנה של פרו־פלשתינים מבעירי דגלים בתקווה למצוא קצת שקט.
כשמדובר בחודשי הקיץ, ובמיוחד בטיסות צ'רטר מישראל, הכנה נפשית מוקדמת בליווי תרגילי נשימה גם היא חשובה. בעיקר - כפי שנוכחתי שוב הקיץ - בגלל הנטייה של נוסעים להעביר את הטיסה כולה בעמידה צפופה במעברים, כנראה כדי לא להיפרד מחברים ומשפחה בחלקים אחרים של המטוס. בכל זאת מדובר בפרידה של שלושת רבעי שעה. לפחות האוכל בטיסות האלה מצוין, כפי שאפשר להתרשם מהצעקות מקדמת המטוס למושבים מאחור: "לירז, רוצה לחמית?"
• • •
אבל הכי חשוב להישמר כמו מאש מסוכני נסיעות מלחששים. אני מדברת על הסוכנים ממתיקי הסוד, שעובדים בדרך כלל בסוכנויות נסיעות חשאיות מסוג "הדקה ה־90" או "השטיח המעופף", שם הם משווקים בלחישה ביולי־אוגוסט חבילות נופש דיסקרטיות למלונות שאף ישראלי מלבדכם לא שמע עליהם.
זה בדרך כלל מלון חדש ברודוס שנפתח רק בשנה שעברה והסוכנת מירי בעצמה בדיוק חזרה משם. שבועיים אחר כך, בבריכה מפוצצת במתרחצים שכולם מדברים עברית, את מוצאת את עצמך פנים אל פנים מול מוטי מהנהלת חשבונות כשלגופו רק תנין מתנפח. לא לאבד עשתונות. עם קצת מזל הוא יסמס בחוסר זהירות למישהו בארץ "המלון חבל על הזמן, הילדים בעננים!" וירותק מייד לחדר עם קלקול קיבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו