המבחן הכי גדול של מאמן הוא לשחזר הצלחות ולהתמודד ללא הכוכבים הגדולים. בשני הפרמטרים הללו וינסנט קולה כבר עמד בגדול, ועכשיו הוא לא ירצה לעצור וינסה לעבור עם נבחרת צרפת גם את סרביה בדרך לגמר אליפות העולם - הישג שהיה רק בגדר חלום לפני הטורניר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
קולה הגיע לאליפות העולם הנוכחית אחרי ההישג הכי גדול של הכדורסל הצרפתי בהיסטוריה - זכייה באליפות אירופה - וידע לעצור נפילה מתבקשת אחרי השיא. הוא התמודד באמנות עם חיסרון של שחקן בסדר גודל של רכז סן אנטוניו ספרס, טוני פארקר, שנחשב לחצי נבחרת, ועם חסרונם של ננדו דה קולו ואלכסיס אג'ינסה, הסנטר המוביל בזכייה בקיץ שעבר.
בחסרונו של פארקר, העביר קולה את המושכות לידיים של בוריס דיאו, המנהיג הנוכחי, האחראי לקבלת ההחלטות וסוג של רכז נוסף על הפרקט מעמדת הפורוורד. משני הרכזים שלו, תומאס הוארטל ואנטואן דיו, הוא בנה רכז אחד מעולה - הוארטל הוא הכוח ההתקפי ודיו ההגנתי.
הכל בא לידי ביטוי ברבע הגמר שלשום מול ספרד, עם ניצחון 52:65 על מארחת הטורניר - שליטה בקצב המשחק ובריבאונד והיררכיה עם חילופים מתוזמנים, שבנו יחד הצגת אימון גדולה, בייחוד על רקע חוסר היכולת שהפגין המאמן שמנגד, חואן אורנגה. את הכל הוא עשה בסולידיות ובשקט, כמו כל התנהלות הקריירה שלו. אותה סולידיות היא אולי גם מה שמפריע לו לפרוץ קדימה בתחום הקבוצות. קולה (51) עטור ההישגים נשאר בליגה הצרפתית ולא מגיע (בינתיים) למועדונים הגדולים.
קולה מאמן בליגה הצרפתית כבר 15 שנה ברציפות, בשלושה מועדונים בלבד. זה אומר יותר מכל על היציבות וההתמדה שהוא משרה בכל מקום ועד כמה סומכים עליו. שמונה שנים עשה בלה מאן (ועוד שנתיים לפני כן כעוזר מאמן במועדון), שלוש בווילרבאן (שתי הקבוצות שבהן העביר את מרבית הקריירה שלו כשחקן), וזו תהיה עונתו הרביעית בשטרסבורג.
בנבחרת הוא התחיל ב־2009 והמאזן מעולה עד כה: מדליית כסף באליפות אירופה 2011, זהב ב־2013 והערב חצי גמר אליפות העולם עם הזדמנות למדליה היסטורית. בקיץ הבא הוא יוביל את צרפת לאליפות אירופה, שאותה היא תארח, עם סיכוי גדול להמשך שרשרת ההישגים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו