לפני כשנתיים כתבנו במוסף זה שענף הכדורגל בישראל נמצא על סף קריסה. האלימות הרסה כל חלקה טובה, המשקיעים ברחו והקהל הרחב החליט שילדיו יוותרו על בילוי סוף השבוע באחד המגרשים. הכתבה ההיא לא נפלה על אוזניים ערלות. משרד הספורט, בראשות השרה הממונה לימור לבנת, הסתייע בירון זליכה והוועדה בראשותו הגיעה למסקנות מרחיקות לכת, ובראשן להחליף את העומד בראש הכדורגל הישראלי, יושב ראש ההתאחדות אבי לוזון.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
שנתיים מאז הכתבה ההיא הכדורגל הישראלי פותח מחר (באיחור של שבועיים בשל מבצע צוק איתן) עונה קריטית למדי לעתידו של הענף. הנה עשרת האנשים והסיפורים שיעמדו תחת זכוכית המגדלת.
1. הקהל
רבע מיליון אוהדי כדורגל פעילים יש במדינת ישראל. כאלו שרוכשים כרטיסים למשחקים, צופים במשחקים בקביעות בטלוויזיה, מזמינים לעצמם את הערוץ שמשדר את המשחקים בתשלום מיוחד ולא מפספסים את מדור הספורט. המעגל הרחב היותר חוצה כמובן את המיליון.
מאז ומעולם, ובניגוד לתרבות האירופית־אמריקנית, הקהל בישראל לא נחשב ללקוח, אלא לקהל שבוי שיחזור בכל מחיר ובכל מזג אוויר. ועדת זליכה החלה בשינוי המגמה הזו, אך מי שקיבל עליו את היוזמה לשינוי הוא הקהל עצמו: בשבוע האחרון לדוגמה מתקיים מרד צרכני נגד מחירי הכרטיסים הגבוהים למשחקים, אשר עומדים על יותר מ־100 שקלים למשחק. חישבו שנייה על בילוי של משפחה במגרש כדורגל ותגלו שאחרי דלק, חניה ושתייה הגעתם לסכום של 500 שקלים.
כל בילוי אחר הוא כנראה זול יותר ובעיקר מתגמל יותר עבור בני המשפחה. בשל כך ראשי הענף חייבים להבין גם השנה שהצופה בכדורגל הישראלי הוא הלקוח. אם לא יבינו זאת, ימשיכו הישראלים לטוס עד ברצלונה במקום להגיע לירושלים כדי לראות משחק כדורגל.
2. האיצטדיונים
בשתי העונות האחרונות נפתחו בישראל כמה מגרשי כדורגל חדשים. אם לא ביקרתם במשחק כדורגל בארץ ב־15 השנים האחרונות תתפלאו לדעת שבפ"ת ובנתניה יש איצטדיונים מרווחים למדי, לפחות עד שזה מגיע לחניה.
גולת הכותרת של האיצטדיונים האלה היא איצטדיון סמי עופר, שבלעדיו גם עיר גדולה כמו חיפה לא היתה מצליחה לבנות לעצמה מגרש ראוי, שיחליף את האיצטדיון המיושן בקריית אליעזר. האיצטדיון בחיפה הוא פורץ דרך במושגים של הכדורגל המקומי שלנו: יש בו יותר מ־30 אלף מקומות ישיבה נוחים, כולל תאים פרטיים. הוא גם עטוף באזור מסחר ובילוי ומריח כמו הדשא של השכן מאירופה. איצטדיונים חדשים ומרווחים שווים יותר קהל, ובהמשך לסעיף 1 אפשר להבין כיצד מכבי חיפה שברה את שיא המנויים שלה בכל הזמנים. היא קרובה למכור 14 אלף מנויים, לאוהדים שהחליטו שאם משקיעים בהם, הם משקיעים בחזרה.
3. עבריינות
אלי טביב, בעלי קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, הורשע השנה בתקיפה של נער ובהעלמת ראיות. בנוסף, שחקני הקבוצה באים בטענות חוזרות ונשנות שהוא חייב להם כספים. איש בהתאחדות לכדורגל או במינהלת הליגה, שאליה נגיע בהמשך, לא דרש שטביב יעזוב את הקבוצה מייד.
חיים רמון, האיש שלקח את הפועל ת"א מאותו אלי טביב, הורשע בפלילים בשנת 2007, לאחר שהחדיר את לשונו לפיה של חיילת אשר ביקשה להצטלם עימו. שני האנשים הללו, טביב ורמון, הם דוגמה חלקית לרעה החולה בכדורגל הישראלי, שוועדת זליכה ניסתה להתמודד איתה. בליגות הנמוכות הסיפורים והחשדות עצובים וגדולים עוד יותר.
במשטרת ישראל מודעים לכך שהכדורגל הישראלי משמש מכבסה לכספים שחורים, אך אף אחד לא יודה שם שעבור חלק מהאנשים המעורבים בעניין, הכדורגל הוא בסך הכל עסק שולי. המשטרה, בפועל, תעדיף לתפוס את העברייינים על עבירות משמעותיות יותר, מאשר תשלום מתחת לשולחן לשחקן כושל בליגה חצי מקצוענית.
4. מינהלת הליגה
יורם באומן, מייסד ויושב ראש משרד הפרסום באומן־בר־ריבנאי, אחד מחמשת משרדי הפרסום הגדולים בישראל, מגיע בגיל 60 לאחד התפקידים המעניינים בקריירה: יו"ר מינהלת ליגת הכדורגל. המינהלת אמורה להיות מרכז הכוח של הקבוצות ולרשת, על הנייר לפחות, את תפקידה של ההתאחדות הכדורגל בכל הקשור לקבוצות הבכירות בכדורגל שלנו.
באומן הגיע לשוקת שבורה ומנסה לבנות מחדש - ובעיקר להבין עד כמה גדולה הצרה. לצד באומן נמצא המנכ"ל אורן חסון, בכיר בחברת יפנאוטו ויו"ר סובארו ישראל. השניים דמיינו לעצמם כניסה קלה יותר לתפקיד, אך צוק איתן והעובדה שהכדורגל הישראלי לא מצליח למשוך אליו משקיעים וספונסרים, הובילו אותם לקיים פגישה דחופה במשרד הספורט, שם ביקשו עזרה פיננסית מהמדינה.
מדובר בשני אנשי מקצוע, שבתפקידים הפרטיים שלהם, יש להניח, לא היו ממהרים לבקש עזרה מכספי מדינה, וזו גם הסיבה שמונו לתפקיד: לגייס משקיעים ולתת מניסיונם כדי להבריא מוצר חולה.
אם הם בוחרים להביא עוד מ"הפוליטיקה הישנה", מה הועילו חכמים בתקנתם? יהיה מעניין לעקוב אחר הפעילות של מינהלת הליגה ובניסיונה להצעיד את הכדורגל הישראלי אל עבר המודרנה.
5. עופר עיני
יועץ המס ומי ששימש בעברו גם יושב ראש ההסתדרות, מונה לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל בעקבות המסקנה העיקרית של ועדת זליכה: הרחקתו של היו"ר הקודם, אבי לוזון, מתפקידו. עיני הפך למועמד הפשרה, הן של לימור לבנת והן של אבי לוזון, שדחה את הקץ מבחינתו ככל האפשר.
עיני, שלא מגיע מעולם הספורט אלא כאמור מתחום הכספים, הבין מייד שהגיע למקום שהגירעון בו חצה מזמן את רף 20 מיליון השקלים ושהגיע הזמן להפשיל שרוולים ולנסות לתקן את המעוות. את ענייני הכדורגל הוא משאיר בינתיים לקודמו בתפקיד, לוזון, המקורב ליו"ר אופ"א (הגוף המנהל של הכדורגל האירופי), כדורגלן העבר הצרפתי מישל פלאטיני. כך נרשמה הצלחה, כשמשחקה של ישראל נגד בלגיה נדחה למארס, אך יתקיים בארץ (ישראל היתה אמורה לארח את בלגיה השבוע בקפריסין).
עיני, שהודיע כי מיצה את תפקידו הקודם, היו"ר הכל יכול של ההסתדרות, רצה להישאר קרוב לחיים הציבוריים. בגיל 55 ההתאחדות לכדורגל יכולה לשמש לו אתנחתא, רגע לפני שינסה לחדור לאחת המפלגות הגדולות בפוליטיקה הישראלית.
עופר עיני // צילום: יוסי זליגר
6. לקרב את המיעוטים
מכיוון שאנחנו עוסקים בספורט, אז נרשה לעצמנו להיות אמריקנים ולשים את הדגש על אחד החלקים המשעממים בעולם הספורט המופלא: הסטטיסטיקה. אם נצטרך לנחש כיצד תראה נבחרת ישראל בכדורגל בעוד עשר שנים מהיום, הרי סטטיסטית לפחות חצי מהסגל הלאומי יהיה מורכב משחקנים מהמגזר הערבי. אנו רואים מגמה זאת כבר עכשיו בנבחרות הצעירות של ישראל ובקבוצות הכדורגל בשתי הליגות הבכירות במדינה.
מאז ומעולם שימש הספורט כלי למוביליות חברתית אצל מיעוטים, בעוד אנשים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה לא נזקקו לו כדי להתקדם בסולם החברתי. אל מול המסקנות הללו, יהיה מעניין מאוד לעקוב אחר היחס שיקבלו השחקנים הערבים בחלק ממגרשי הכדורגל במדינת ישראל - ובראשם איצטדיון טדי בירושלים. במגרשה של בית"ר ירושלים ארגון האוהדים "לה פמיליה" לא מסתיר את דעותיו בשירת "מוות לערבים".
יהיה מעניין לעקוב גם אחר שחקנה המצטיין של מכבי ת"א, מהראן ראדי, שקומץ מאוהדי הקבוצה אינו מעוניין לראות אותו לובש את מדי הקבוצה וממרר את חייו. ואחרונה חביבה היא כמובן בני סכנין, נציגת המגזר הערבי, שהתקשתה לגייס השנה שחקנים יהודים לקבוצה, אף שמאמן הקבוצה הוא יהודי, גיא לוי. המצב הרגיש הוביל לכך שראשי הקבוצה, שאמורה לסמל את הדו־קיום בכדורגל הישראלי, פשוט התנצלו על "כישלונם" שהתבטא בכך שלא הצליחו להחתים יותר משחקן יהודי אחד.
בליגה השנייה המצב יהיה מעניין עוד יותר, מכיוון ששתיים מהקבוצות המועמדות לעלייה לליגה הראשונה הן בני לוד המעורבת, שמנוהלת על ידי אחת החמולות המרכזיות בעיר, וקבוצת אחי נצרת. האם תירשם היסטוריה ובעונת המשחקים שתיפתח בעוד כשנה, נזכה לראשונה לשלוש קבוצות בבעלות ערבית בליגה הראשונה בישראל? איך אומרים הפרשנים: הסטטיסטיקה לא משקרת.
מהראן ראדי // צילום: עמי שומן
7. איפה הילדים?
קצת יותר מ־20 אלף ילדים ונערים רשומים בקבוצות הכדורגל השונות בישראל. מדובר במספר נמוך למדי - כשמינית מהמספרים המוכרים לנו ממדינות המערב. למעשה, בחלק ממדינות המערב מספר הבנות אשר רשומות במועדוני הכדורגל גדול ממספר הבנים הרשומים בישראל, וכזכור מדובר בענף הספורט הפופולרי ביותר בארץ הקודש.
לאחרונה כותב שורות אלו השתתף בדיון של "פרחי ספורט", אותו פרויקט שאפתני שקיבל עליו משרד הספורט ושמטרתו להגדיל את מספר הילדים אשר עוסקים בספורט מקצועני בארץ, בדרכים שלא נוסו עד כה. את התוצאות של הפרויקט הזה נוכל לראות כמובן רק בעוד כמה שנים, אבל מה שבטוח הוא שנכון להיום, הכדורגל הישראלי משווע לשחקנים צעירים.
כאשר מסתכלים על הפארקים ועל מגרשי האספלט המלאים מדי שישי בצהריים, נשאלת השאלה הקבועה, מה אנחנו עושים לא נכון? מדוע כל כך מעט ילדים פונים, לפחות בתחילת הדרך, למועדונים המקצועניים?
8. חזרת הכוכבים
גם אם הגעתם לכפולת העמודים הזו ממש במקרה, סביר להניח שאת שמו של יוסי בניון אתם מכירים, ואם יחלוף לידכם ברחוב תזהו אותו. הכוכב הכי גדול שצמח כאן ב־15 השנים האחרונות, חזר לישראל לאחר קריירה מפוארת באירופה, אך לא היה היחיד. איתו חזרו שחקנים ישראלים נוספים, שפרק הזמן ששהו בחו"ל היה קצר בהרבה.
יש כמה סיבות לכך שהקיץ האחרון היה בסימן חזרת כוכבי הכדורגל המקומי לליגת העל - מקבוצות הדרג הבינוני באירופה לקבוצות שבהן הם שחקנים מובילים. הכדורגלן הישראלי, כרגיל, נתקל בקושי העצום ובהבדלי הרמות הגדולים, וגם גל האנטישמיות ההולך וגובר באירופה החזיר את הכדורגלנים, בעלי המשפחות, לארץ הולדתם.
אבל הסיבה הכי חשובה היא הכסף בכדורגל הישראלי. עבור הכוכבים הגדולים הוא התגלה כלא פחות נוצץ מהמקובל באירופה. אז אם החוזים גם ככה במטבע זר, כבר עדיף מבחינת השחקן הישראלי לשחק תחת השמש הישראלית ולא תחת השמיים האפורים של בלגיה.
יוסי בניון // צילום: יוסי שקל
9. שינויים בהרגלי הצריחה
במסגרת הרפורמה ברשות השידור סיימו את תפקידם דני נוימן ויורם ארבל, ששידרו את המשחק המרכזי בערוץ הציבורי. בעוד נוימן מעולם לא היה ראוי לשבת על תקן הפרשן, יורם ארבל היה בעיני כולם אוטוריטה, גם כאשר התבלבל במשחקים חדשות לבקרים.
הבחירה בשדרן כעמיחי שפיגלר (בנו של כדורגלן העבר מוטל'ה שפיגלר) וכניסתן לצוות של השדרניות שרון פרי ומירי אליקים נראות כשינוי מבורך. העתיד של כל ספורט הוא בפנייה לדור הצעיר. שדרנים ושדרניות צעירים, אשר מבינים את חוקי המשחק התקשורתי, יכולים לשרת את המשחק עצמו הרבה יותר מהמשחק עצמו.
הנעליים של הדור הוותיק הן ענקיות. סודו של ארבל היה בכך שהצליח להדביק אל המסך גם כאלו שאינם חובבי כדורגל, משימה לא פשוטה עבור שדרן כדורגל ממוצע. לרשות השידור המתרעננת חשיבות עצומה בהחייאתו של הענף בשנה הקרובה.
10. תנו לנו שקיפות
ובסופו של דבר, הרי לשם מה הוקמה לה ועדת זליכה על ידי שרת הספורט? כדי להגביר את השקיפות בכדורגל הישראלי. באנגליה ובגרמניה, מדינות עם ליגות משגשגות, אשר נאמדות במאות מיליוני דולרים, יודע האוהד הקטן בדיוק לאן הולך רוב הכסף במועדון שלו. מועדון כדורגל במדינות האלה מבין שכדי לרתום אחריו קהילה שלמה או עיר שלמה, הוא חייב להיות שקוף לצרכנים שלו. היעדר השקיפות גורם לכך שהכדורגל הישראלי הוא עדיין קרקע פורייה לאנשים מפוקפקים (ע"ע סעיף 3), ומשימתם של כל האנשים שהוזכרו בסעיפים הקודמים היא להוציא בחזרה את הכדורגל הישראלי אל האור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו