המיזם: מסיבת פיג'מות

יש הרבה מן המשותף בחוסר ההצלחה בחודשים האחרונים של "המיזם", ושל "המעגל עם דן שילון". שתי תוכניות שבאו להגיד לנו "תראו אותנו, אנחנו לא כמו כולם, זה לא הטראש שאתם רגילים אליו". בשורה התחתונה שתיהן לא היו מספיק מעניינות. מתקתקות, מחויכות, באמת כל הכבוד. רק את הצופים זה לא הביא.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אז אחרי שביטלו את תוכנית הסיום של דן שילון, הלכו ברשת על ספיישל ילדים של "המיזם". בעצם אמרו לעצמם "ילדים הם חמודים, כולם אוהבים ילדים על המסך. ועוד ילדים מוכשרים, עם אמביציה, בכלל טוב". לנו הם בעצם אמרו "אתם זוכרים שאנחנו אחרים, שאנחנו לא ריאליטי, נכון? אז בואו תראו אילו ילדים חמודים הבאנו לכם".

את התחרות עצמה השאירו לסיום, וגם, בקטע אחר: "היזם עם החשיבה היצירתית ביותר יזכה בחופשה משפחתית בארץ". כמה כיף, כמה חמוד. אחד אחרי השני עלו עשרות ילדים, בצמדים, והציגו פטנטים שונים, חלקם אגב לא רעים בכלל. והתגובות מצוות המומחים והשופטים - הכל נהדר, להכל יש פוטנציאל. ברור, ב"המיזם" כולם נהדרים, הכל חמוד, כולם אוהבים את כולם וכולם יצליחו בעתיד. איזו אידיליה אה? אבל מה אנחנו עשינו רע? בארבע אחר הצהריים, או בטלוויזיה החינוכית, סבבה, זורם. תשע בערב בערוץ 2? לא מתאים. 

מרוב ילדים האולפן התפוצץ דווקא במבוגרים. עוד ועוד שמות של חברות מסחריות הוזכרו, וכולם ניסו לומר כמה שיותר "אקולוגי", "יזמות צעירה", "מיזם קהילתי", "מחזור", כי אף אחד הרי לא נמצא כאן רק בשביל הכסף. זה החזיק עד המעברון שהציג שתי ילדות (חמודות, כן?) בנות 12 שהסבירו מה הן עושות שם: "אנחנו רוצות להצליח ושיהיה לנו מלא כסף לשופינג".

•   •   •

כלום לא השתנה 

עיר האלוהים - 10 שנים אחרי, ערוץ 8, 22:50

ומילדים שבעים שחולמים על מיליונים, לילדים שנולדו אחרת, וכבר נגעו בתהילה, אך היא התפוצצה להם בפנים. לקראת המונדיאל בברזיל ראינו כתבות רבות על הפאבלות, שכונות העוני של ריו, אימתם של מארגני המונדיאל, ואימתם של המתגוררים בהן. כתבות שזרקו את הצופה ישירות ל"עיר האלוהים". הסרט הברזילאי המצליח, גירסת המציאות.

אז אחרי שבשנת 2003 נכנסו ילדי הפאבלות לליבם של עשרות מיליונים ברחבי העולם והיו מועמדים לארבעה פרסי אוסקר, חוזר סרט התעודה "עיר האלוהים - 10 שנים אחרי", לאותם גיבורים לרגע, צעירים ששיחקו בסרט והאמינו שהדלת שנפתחה להם משמיים תהיה כרטיס היציאה שלהם מחיי העוני והסכנה. נחשו מה? כלום לא השתנה.

"ראינו סרט על מסך ענק, טסנו במטוס בפעם הראשונה, היו שם מכוניות פרארי", נזכר השחקן שמשחק את "חזיז" בפרמיירה של פסטיבל קאן. "ואז אני חוזר הביתה, ויורד גשם, ומטפטף לי מהתקרה, ואני חושב אם כל המניאקים האלה בכלל יודעים שאני גר במקום כזה". 

את מעט הכסף שקיבלו תמורת הסרט ביזבזו רובם כבר ברגע שהגיע לידיהם. על חלומות עולם הבידור הם ויתרו מהר מאוד. אחד עובד בתור בל בוי, אחר במוסך, ויש מי שנשאר פושע. "זה כמו שאמרתי בסרט" אומר חזיז, "'אם תברח יתפסו אותך, וגם אם תישאר יתפסו אותך'. אז החלטנו להישאר, ולתת להם לתפוס אותנו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו