הוריו של דניאל פנו למזכ"ל האו"ם: "הוא נרצח - ואתה שותק"

עשרה ימים לאחר שדניאל טרגרמן ז"ל הובא למנוחות, נודע כי הוריו, גילה ודורון, שלחו מכתב למזכ"ל האו"ם באן, בו סיפרו על האובדן האישי והכעס שלהם על ועדת שאבאס, שאמורה לחקור את ההתנהלות הישראלית במהלך מבצע צוק איתן. 

במכתב מפורט, סיפרו השניים גם על המציאות של מגורים בסמוך לגבול עם רצועת עזה, איומי המנהרות וגם על קשרי החברות שנרקמו במהלך השנים עם תושבי עזה - שהתפוגגו בעקבות ההתנתקות ועליית והחמאס לשלטון.

"ועדת החקירה לא תתבקש לבדוק כיצד ייתכן שפעילי טרור יורים מתוך מבני האו"ם ומבתי ספר", כתבו ההורים, הוועדה גם לא תבדוק כיצד ייתכן שבתוך מבנים של האו"ם ובתוך בתי החולים בעזה משגשגת תשתית טרור שתוכננה בקפידה לאורך זמן, או איך ייתכן שמאותם מבנים יוצאים מרצחים לפעילות טרור המכוונת כנגד חפים מפשע". 

"מדוע אתה שותק?", תהו ההורים, "האם שתיקתך מעידה על הסכמתך עם ההתעללות בעם הפלסטיני וההתעללות בעם הישראלי?"

המכתב המלא:

אדוני,

שמי גילה, ואני אזרחית ישראלית, תושבת קיבוץ נחל עוז, הסמוך לגבול עם עזה. לפני שבוע איבדנו את בננו הבכור, דניאל בן ה 4.5, שנהרג מפגיעת פגז מרגמה, שנורה מעזה במכוון אל הקיבוץ. אני פונה אליך בעקבות הודעתך לראש הממשלה, בנימין נתניהו, על ההחלטה להקים וועדת חקירה בינלאומית "לפשעיה של ישראל" בלחימה האחרונה בעזה.

קצת עלינו: דורון ואני התחתנו לפני 5 שנים ונולדו לנו 3 ילדים מופלאים. דניאל, בן 4.5, יובל בת 3.5 ואורי בן 4 חודשים.

היינו משפחה מאושרת. התגוררנו, כאמור, בקיבוץ נחל עוז, הסמוך לעזה, וחיינו כל העת בהתחבטות אם לא עדיף לנטוש את נחל עוז ולעבור למקום אחר, שקט יותר, בטוח יותר, רחוק מירי הרקטות והפצמ"רים מעזה, רחוק מהאזעקות.

ואז הגיע איום המנהרות. מנהרות החבלה, שחפרו אנשי חמאס מעזה אל מתחת לבתינו, כדי לפגוע בנו. בלילות שמענו רחשים וקולות חפירה מתחת לאדמה, מתחתינו. וכך, בחצי השנה האחרונה הילדים שלנו ישנו עם חלון סגור ונעול. פחדנו שיחטפו אותם מאיתנו.

האם תוכל, אדוני המזכ"ל, לדמיין כיצד חיינו? איך חיים בפחד קבוע מפני פצצות מרגמה ומפני מחבלים שיגיחו ממנהרות חבלה?

ואז, ביום שישי שעבר, דניאל נרצח. כל אמצעי הזהירות שנקטנו, נכשלו. דניאל, בן 4.5, נרצח בתוך ביתנו בזמן ששיחק עם יובלי באוהל שבנינו לילדים בתוך הבית ולא בחוץ, כי מסוכן בחוץ. הוא נרצח מפצמ"ר שירו פעילי טרור ארורים מעזה ומת לנו בידיים. מת לנו בידיים, אל מול עיני אחותו הקטנה והחברה הכי טובה שלו, יובל בת 3.5, לעיני אורי, רק בן 4 חודשים ולעינינו, אבא ואמא שלו. 

נכשלנו. לא הצלחנו להגן על התינוק המוכשר והיפה שלנו. דניאל נרצח מפצצת מרגמה שירו אנשי חמאס מתוך בית ספר יסודי לבנים בעזה השכנה. זה לא היה פגז תועה. זה לא היה מוות בשוגג. מתוך בית הספר ירו המחבלים ירי מכוון אל הקיבוץ כדי לרצוח אזרחים – ילדים, נשים, זקנים. הפעם גם השיגו את המטרה. דניאל נהרג כמעט מיד. אבא של דניאל, דורון, כיסה אותו בשמיכה כשהוא ממרר בבכי ואנחנו נמלטנו מהבית עם שני הילדים הקטנים, מותירים את הבן היקר לנו מאחור, כדי להגן עליהם מפני הפצצות שהמשיכו להתפוצץ. יובל הקטנטונת ראתה את המחזה הנורא והיא מבינה שמשהו נורא קרה. כל- כך קשה לי לראות את הפצפונת הזאת בוהה בקיר, והדמעות זולגות מעיניה בדממה מעיקה.

השבוע, כאשר ישבנו "שבעה" בבית הוריו של דורון - על פי מנהג האבלות היהודי –שמענו על החלטתך להקים וועדת חקירה לאירועי הלחימה. את ההודעה העברת לראש הממשלה נתניהו – כך אנחנו למדים – חצי שעה בדיוק לאחר שדניאל שלנו נרצח. אפשר שהתקשרת כאשר דניאל שלנו עדיין היה מוטל שם, בסלון ביתנו, מתחת לשמיכה. 

לראש ממשלתנו הודעת שהוועדה תחקור  את "פשעיה של ישראל". וועדת החקירה לא תתבקש לבדוק כיצד ייתכן שפעילי טרור יורים מתוך מבני האו"ם ומבתי- ספר. הוועדה גם לא תבדוק כיצד ייתכן שבתוך מבנים של האו"ם ובתוך בתי החולים בעזה משגשגת תשתית טרור שתוכננה בקפידה לאורך זמן, או איך ייתכן שמאותם מבנים יוצאים מרצחים לפעילות טרור המכוונת כנגד חפים מפשע. היא גם לא תבדוק כיצד ייתכן שחמאס מתעלל בעם הפלשתיני, ואיך פעיליו כופים על תושבי הרצועה, אפילו על ילדים, לחפור מנהרות שמטרתן היחידה היא טרור נגד עם ישראל. היא לא תבדוק איך לאחר החפירות אותן ביצעו תחת איומים ובתנאי עבדות, רוצחים פעילי חמאס את החופרים, גם את הילדים, רק כדי להיות בטוחים שלא יוכלו להעביר מידע לישראל. מדוע אתה שותק? האם שתיקתך מעידה על הסכמתך עם ההתעללות בעם הפלשתיני וההתעללות בעם הישראלי? 

התשובות לשאלות האלה יישארו יתומות. 

ואני רוצה לשאול אותך, אדוני: 

האם אתה, והאו"ם בראשו אתה עומד, לא רואים את הקשרים המרכיבים את תמונת הטרור העולמי? הרי אותן יחידות מרצחים מאומנות, מצויידות וחדורות שנאה שנתלות על גדרות בתינו כאן, בישראל, הן אותן יחידות שחטפו כעת 43 משקיפי או"ם בסוריה; הן אותן יחידות שעורפות ראשי חפים מפשע בסוריה ובעיראק; הן אותן קבוצות שריסקו מטוסים אל מגדלים הומי אדם ב-2001 בניו-יורק; הן אותן קבוצות שמאיימות על מרקם החיים הדמוקרטי, על החיים עצמם, באירופה, בארצות-הברית, בכל מקום בעולם. 

הרשה  לי לספר לך עוד קצת על ההיסטוריה של חיינו פה, בגבול עם עזה.

הוריו של בעלי, דורון, מתגוררים גם הם ליד גדר הגבול ולפני שלוש שנים וחצי התפוצצה בביתם רקטת קסאם והרסה אותו. עד לפני כמה שנים הם קיימו יחסי שכנות טובים עם העזתים. בשדותיהם הם העסיקו עובדים מעזה ופאולינה, הסבתא של דניאל, הייתה מסיעה אותם בערבים, בתום העבודה, לבתיהם ברפיח. הם התארחו אלה בשמחות של אלה ולעתים קרובות נסעו לעזה או לרפיח כדי לבלות בבתי הקפה שם.

כל זה נגמר כאשר החמאס עלה לשלטון ואנשיו הורו לאזרחים העזתים שעבדו בישראל, שהם חייבים לרצוח את מעסיקיהם הישראלים, שאם לא כן, החמאס יפגע במשפחותיהם.

סבא וסבתא של דניאל נהגו לספר לנו את זה בגעגועים ובתקווה שהשכנות הטובה תתחדש. הם אפילו מצאו דרכים לשמור על הקשרים עם העובדים העזתים גם בתקופת ירי הפצמ"רים.

כמו הוריו של דורון והעובדים העזתים שלהם, גם אנחנו רוצים לחיות בשכנות טובה, בשלום ובביטחון. תקוותנו היא שגם שכנינו, תושבי עזה, יוכלו לחיות בשלווה בבתיהם ויוכלו לבנות ולפתח את חבל הארץ היפה שבו הם חיים. אנחנו מאמינים שרוב התושבים שם רוצים בכך גם הם.

אנחנו גם מאמינים שאזרחי העולם כולו לא רוצים את חזיונות האש והדם של האסלאם הקיצוני, אלא רוצים לחיות בשלום ובשלווה, לקוות לעתיד טוב, להתענג על צחוק של ילדים, לחכות למחר. 

איננו מחפשים את האחראים למותו של דניאל שלנו. אנחנו רק מבקשים שתשמיע את קולך נגד הפשע הזה ונגד הפשע של החמאס בעמו.

גילה ודורון טרגרמן, ההורים של דניאל, יובל ואורי

נחל עוז, ישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו