אז אחרי הבליינד אודישן עברנו לשלב הבאטל, ואתמול הגענו לשלב הסופר־באטל ב"דה וויס". הגירסה המוסיקלית לכרטיס דיירקט, אשראי גולד ואשראי פלטינום - נכון, עלית מדרגה, אבל אתה עדיין צריך מישהו שיאשר לך את זה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"דה וויס" נכנסת לשלב הבעייתי בפורמט הריאליטי המוסיקלי. האודישנים הם בינגו בכל מדינה שבה משודרת התוכנית. הדרמה האנושית, הקלילות של המנטורים וסיבוב הכיסא מייצרים את הפיקים שמחזיקים את הצופים בתוך המשחק.
אם בשלב הדו־קרב כפתור ה־save עוד סיפק את אותה לחיצת כפתור מיוחלת והדרמה סביבה, אתמול זה כבר היה מוסיקה נטו. פריקים של תוכניות מוסיקה (מודה, אני בהם) יישארו צמודים בכל מקרה; שאר הצופים שרגילים לקצב של צפיית שיא בטלוויזיה מחפשים משהו נוסף שידגדג להם, שיתפוס אותם - לפחות אתמול הם קיבלו את זה.
אם נדבר בשפת כדורגל, המנטורים נתנו אתמול יופי של הופעה, באו לעבוד במאני טיים. מעכשיו זה עליהם. מהמתמודדים אפשר להרוויח פה ושם רגע חזק, אבל רק דינמיקה אנרגטית וחדה בין רביעיית השופטים יכולה להדליק מספיק את העניין כדי לא לשעמם את הצופים.
"דה וויס" העלו אתמול את הקצב. המון דמויות רצו על המסך, מוסיקלית זה לא נתן זמן ליהנות מחלק מהקולות, אבל זה גם לא נתן זמן להשתעמם. הקטעים על הפסנתר מחוץ לאולפן נראו מעט תלושים, אבל ברגע שהגיעו לאולפן זה התחבר יותר.
את הרגע החזק נתנה אתמול מבחינתי רומה עמר. אחרי האודישן הראשון של הילדה בת ה־18 מראש העין כתבתי שיש כאן משהו שלא רואים בכל יום, פוטנציאל שעשוי להתפרץ בהמשך לאיכויות נדירות. יש בה את העוצמה והייחודיות בקול שידליקו את הפריקים של המוסיקה, ואת העוצמה בעיניים, ברגש שמאיים להתפרץ ממנה, כדי שידליקו את כל השאר. אני רק מקווה שלא ניחסתי אותה עכשיו.
• • •
לתת למוח לנוח
עובדים מצטיינים, הוט קומדי סנטרל, 18:30
את הרגעים שלי עם קומדיות קצרות ושטותיות סיימתי בערך בזמן שחבורת פרקר לואיס תיאמה שעונים, אי שם בשנות ה־90. מאז ועד היום הסיטקום הנערי והגס תוצרת אמריקה משמש לי סוג של רגיעון בשעות שבהן המוח דורש מנוחה, לבהות ומדי פעם לחייך. גם סתם לבהות בלי לחייך.
הפרק הראשון בעונה החדשה של "עובדים מצטיינים" נראה כמו העונות הקודמות של הסידרה, וכמו אלפי פרקים של מאות סדרות לאורך השנים. חבורת הצעירים החנונים במשרד החליטה לנסוע לחופשת סוף שבוע בפסטיבל מוסיקה אלקטרונית. הבוס עם השפם המוזר והעניבה המגוחכת רוצה להצטרף, גם שאר הגיקים במשרד. ואז הכל מתחיל להסתבך. השיר הזה נשמע לכם מוכר, אה?
הבוס תקוע בבית עם האישה שאמורה ללדת, הלכה הנסיעה. מסיבה בחצר, אלכוהול שנכנס בטעות למשקה הקל, כולם משתוללים, לאישה יורדים המים, הרבה צבע, הרבה רעש, מעט מאוד עניין. המילה פלוץ נאמרת לפחות עשר פעמים, גם המילה אנרגיה ועוד כמה מילים שאינן ראויות לדפוס. רגע לפני הסוף הכל מסתדר והם מגיעים למסיבה. ואז בסוף זה לא מסתדר. ואני הרגשתי טיפה'לה דביל, אבל לחצתי על "הקלט סידרה" בממיר המקליט. שיהיה.
