הבחירה בהוראה: זכות, שליחות וצו השעה

כל התחלה חדשה מלווה בהתרגשות, במיוחד ההתחלה החדשה והקולקטיבית שמתחילה היום, ב־1 בספטמבר. כמעט אין אחד שלא שותף לפרידה מהחופש הגדול, ומכין את עצמו לקראת השנה הקרבה.

השנה גם אני חוזרת להיות שותפה להתרגשות הזו. שבע שנים חלפו מאז השלמתי את לימודיי בתיכון, והשבוע אשוב אליו קצת אחרת - כמורה למחשבת ישראל. אני מודה: הבחירה בשליחות הזו לא היתה פשוטה, ומדי פעם בפעם עדיין מבליחות המחשבות שמא בחרתי בכיוון הלא נכון.

בזמנים שבהם מעמדו של המורה נשחק והולך מכל כיוון; בחברה שלעיתים נדמה כי היא ממציאה מחדש את הגבולות הקיצוניים המאיימים מימין ומשמאל; כשאנשים רבים שומעים על הבחירה שלי ומשבחים, אך בתוספת מבט מופתע ותמוה שחושף את מחשבתם - הבחירה בשליחות הזו קשה מאוד, ובמקביל היא כמעט בלתי נמנעת.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

זו אינה יומרנות, אלא אפילו צו השעה. לרבי ישראל מסלנט, ממייסדי תנועת המוסר, מיוחסת האימרה "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". חרף השיח האלים והגזעני שלא פסח על שום מגזר בדמדומיו של הקיץ האחרון, היינו עדים להמון נרות דולקים - ליוזמות חברתיות ונפלאות רבות של אזרחים, ולהליכה דרוכה ואיתנה של בוגרי מערכת החינוך שלנו בראש המחנה, למען כולנו.

ביכולתנו להמשיך לטפח את החברה המגוונת והמיוחדת שלנו שמתעצבת וצומחת במערכת החינוך, אך לכולנו דרושים באופן הדדי הסובלנות, הכבוד, האמונה זה בזה והרצון לתקן ולהגביר את האור שקיים בכל אדם. כולנו שותפים למאמץ - תלמידים, הורים, מורים, וגם שאר האזרחים שהשתייכו אל המעגל הזה בעבר או שישתייכו אליו בעתיד.

זה הדחף שדוחק בי לבחור ולהתמודד עם האתגר הטמון בחינוך, וזו זכות. זכות להיות שותפה בתהליך משמעותי, שבו יש לי את היכולת להשפיע ולשפר, וגם לקבל שפע מסובביי ולהשתפר בעצמי. את הדחף החיובי הזה אני מבקשת מכל אחד ואחת מכם. בפתחה של השנה הקרובה, חדשו את המערכת בהערכה לבני האדם שמרכיבים אותה, בתקווה שביכולתנו לקדם ולתקן את המציאות שלנו, בלקיחת אחריות ובמילה טובה.