הגלגול הבא

כבר שנים שאני חולמת לצאת לטיול קרוואנים. תמיד דמיינתי את עצמי נוסעת עם משפחתי בדרכים קסומות במדינה אקזוטית זו או אחרת, עוצרים בנקודה יפה באמצע שום מקום כדי להביט בנוף ולהירגע, ואז ממשיכים הלאה, לאן שמתחשק. נשמע מדהים, לא?

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אז נפלה בחלקנו הזכות לעשות טיול קרוואנים. לא באירופה, לא בארה"ב, אלא דווקא במדינה קטנה, שבה הנוף משתנה בכל חצי שעה נתונה. ולא סתם טיול, אלא טיול עם כל המשפחה - בעלי ירון ושלושת ילדינו - התאומים תמר וראם בני השלוש ונוה בן חמשת החודשים. כשסיפרתי לחברים על כוונותיי, נתקלתי מייד בהרמת גבה: "איך תסתדרי עם תינוק כל כך קטן?"; ו"לאן כבר יש לנסוע עם קרוואן במדינה כל כך קטנה?"

כמי שכותבת זה שנים את מדור הטיולים ב"ישראל היום", עניתי לכל המפקפקים שאמנם יש לנו מדינה קטנה, אבל היא יפהפייה, ויש בה פשוט הכל. בשנה האחרונה אפשר להבחין בכבישי הארץ ביותר ויותר משפחות שגוררות קרוואן עם הרכב המשפחתי, או בקרוואנים רבים שנמצאים בחניונים שהוכשרו לכך. לטיול בקרוואן יש קסם משלו: שום דבר לא ישווה להרגשה של ישיבה על החוף בחודש אוגוסט הלוהט, ואחרי דקה אחת בדיוק מקלחת מרעננת, מזגן, ארוחה מפנקת וכל שאר המנעמים שמציע הבית.

ועדיין, היו קצת חששות שהתגנבו ללב. חששות מההכנות הלוגיסטיות, מהדאגה לכל צורכי הילדים, מהשאלה איך לא משתגעים במרחב קטן כל כך. וגם חששות מעקיצות יתושים, מהכשות נחש, ומה בכלל עושים עם תינוק בן חמישה חודשים בטיול כזה? ואז אמר ירון את משפט המפתח: "מה את דואגת? הרי אנחנו נוסעים לבית. בית על גלגלים". נרגעתי. קצת.

לספר לילדים ולארוז

"אמא, הבית על הגלגלים יכול גם לשוט בים?" שאל אותי ראם ברגע שסיפרנו לו על הטיול המיוחד הזה. אחרי שצחקנו, חשבנו לעצמנו שאולי זה לא רעיון כל כך רע. "לא", עניתי, "אבל אנחנו ניסע באוטו גדול ונגיע לים. והוא פשוט יחכה לנו".

"אני גם מחכה לו כבר", הוא ענה לי. תמר הוסיפה בקול הפעמונים המתנגן שלה: "גם אני מחכה לו". ונוה רק חייך כשראה את כולנו צוחקים.

טיול קרוואנים הוא עניין נפוץ מאוד בארה"ב, באוסטרליה, באירופה - למעשה, כמעט בכל מדינה שבה יש מרחבים ותשתית מכובדת עם חניוני קרוואנים. בישראל זה לא תפס. בגלל המחיר הלא משתלם, מיעוט הפארקים שמציעים חניוני קרוואנים, וכמובן, כי זו מדינה קטנה, שניתן לחצות לאורכה בתוך שמונה שעות.

בעבר, אנשים שרצו לטייל בקרוואן בישראל נאלצו לרכוש אותו, וביוקר. קרוואן ממונע חייב במס, כמו רכב פרטי, ומחירו יכול להגיע ל־400 אלף שקלים. אולם בשנים האחרונות פעלו כמה יזמים להורדת המיסוי על הקרוואנים הנגררים, ולאחר הפחתת המס, ב־2012, החל השוק לפרוח, וההיצע גדל.

הוקמו גם עשרות חברות שמשכירות קרוואנים משני סוגים: קרוואן נגרר (שבו אי אפשר לשהות בעת הנסיעה; הוא מתפקד רק כמקום לינה), ואוטוקרוואנים. האופציה הפופולרית יותר, גם ברכישה, היא של קרוואן נגרר, המוצמד לרכב הפרטי באמצעות מתקן גרירה, בהתאם לתקנות משרד הרישוי.

שכרנו את הקרוואן שלנו בחברת "לאופק". ביקשנו משהו שיתאים לארבעה אנשים למשך שלושה ימים, והמליצו לנו על אחד בשם "אביבה" (המוכר גם כ־"495LX"), שיש בו מיטה זוגית ומעליה טלוויזיה קטנה, מיטת קומתיים עם מזרנים נוחים ופינת ישיבה הכוללת שולחן וספות שיכולים להפוך גם הם למשטח שינה נוסף. חוץ מזה יש מקלחון ושירותים נפרדים ומרווחים יחסית לקרוואן, מגוון ארונות לאחסון, מקרר עם תא הקפאה, מיקרוגל וכיריים לבישול על גז. כל הארונות מאובזרים בכפתור מיוחד שנועל אותם, והעיצוב יפה ופרקטי. החלונות מכוסים כולם בווילונות וברשת יתושים. דאגה אחת פחות.

התארגנות לטיול קרוואנים כמוה כהתארגנות לטיול קמפינג. צריך להביא הכל מהבית: בגדים, מצעים, שמיכות, כלי אוכל ומטבח, כלי בישול (סירים, מחבת, קומקום או פינג'אן), מגבות מטבח, צידנית לשמירת האוכל בנסיעה, סבונים, חומרי ניקוי, וגם פנסים ותאורת חוץ, מחצלות, סוככים, שולחן מתקפל וכיסאות פיקניק, מנגל, וכל דבר שאתם זקוקים לו בחופשת קמפינג מושקעת. חובה להביא מתאם חשמלי, כי בקרוואן יש שקעי חשמל עם שני חורים בלבד, והקומקום החשמלי שהבאנו, למשל, היה זקוק לשלושה.

גם משחקים, דפי נייר, צבעים, כדורים ועוד שעשועים לילדים הם ציוד הכרחי, כדי שיוכלו להעסיק את עצמם בזמן שאתם מנסים ליהנות מהשקט. אין ספק שההתארגנות מורכבת ומתישה, אבל עוד תיווכחו שזה שווה כל רגע.

לצורך גרירת הקרוואן יש לשכור רכב גדול עם וו גרירה, אם כי יש קרוואנים קטנים יותר, שמתאימים גם למכוניות משפחתיות (שחובה להתקין עליהן וו גרירה). העלות היא כמה מאות שקלים ליממה. כדי להקל את ההתנהלות עם שלושה ילדים, הציעו לנו בחברה לגרור עבורנו את הקרוואן, ללא עלות נוספת, לאחד מהחניונים שהיא מפעילה, הממוקמים באתרים אטרקטיביים. כך נחסכה מאיתנו העלות של השכרת הרכב הגדול והתקנת וו הגרירה, ויכולנו להגיע לחניון בקצב שלנו - שם חיכה לנו הקרוואן מחובר לחשמל, למים ולגז.

הכנרת. ארוחת בוקר קלה, ומייד אחריה טבילה קצרה \ צילום: גיל אליהו/ג'יני

מוכנים, היכון, סע!

ביום רביעי העמסנו את הציוד על הרכב המשפחתי ויצאנו לכיוון חניון ירדן־כנרת, שהוכשר בחלקו כחניון לקרוואנים בלבד. את פנינו קיבל תומר, מנהל החניון, שהראה לנו את הקרוואן והסביר לנו כיצד לתפעל אותו. לא ממש הצלחתי להקשיב לו, כי הייתי המומה מהנוף היפהפה שנגלה מול עינינו. הכנרת היתה פרוסה מולנו בכחול עז, במרחק של 20 מטרים, ומולנו התנשאו הרי גולן באדום בוהק, הושט היד וגע בם.

תמר וראם היו מאושרים לראות את הבית על גלגלים, שאותו ראו בדמיונם. הם נכנסו מייד לבדוק מה יש בפנים, טיפסו על מיטת הקומתיים וסיכמו ביניהם ששניהם יישנו למעלה, על המיטה העליונה, קרוב לתקרה ולחלון.

אחרי שמיקמנו את הילדים מתחת לצילייה שהוכנה עבורנו ונתנו להם משחקים וצעצועים, התחלנו להתארגן בקרוואן. אין ספק שהתארגנות כזאת עם מזגן פועל היא הרבה יותר ידידותית מהקמת אוהל בחום של אמצע הקיץ. הילדים, מצידם, נכנסו למצב רוגע מדהים.

היינו היחידים בחניון הקרוואנים, כך שנהנינו מהשקט והשלווה. החניון בטוח למדי, ויש שומר בכניסה. יכולנו גם להשתמש בחופשיות במקלחות ובשירותים של החניון, שהיו סבירים יחסית. כי איך לומר בעדינות - זה נפלא שיש מקלחת בקרוואן, אבל זרם המים חלש, על גבול הזרזיף, ולגבוהים יידרש זמן רב להתקלח. אז את המקלחות שלי עשיתי בשעות היום במקלחות הציבוריות, שאין בהן מים חמים, ואת מקלחות הערב ומקלחות הילדים עשיתי בקרוואן. הטלוויזיה, אגב, משדרת רק כמה ערוצים; כמעט לא צפינו בה.

התוכנית היחידה שקבעתי לנו ביום ההגעה היתה סיבוב קטן וקסום של בין ערביים בנמל של קיבוץ עין גב וארוחת ערב במסעדת "הדגים". עין גב הוא ראשון הקיבוצים שהוקמו ממזרח לכנרת, ובשנים האחרונות פיתח את תחום התיירות, פתח את הנמל והקים סביבו מערכת שלמה של אטרקציות, שאותן מתפעלים בגאווה חברי הקיבוץ.

ענף הדיג היה ועודנו גאוות הקיבוץ. בסיור על המזח בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים תוכלו לראות את הדייגים חוזרים עם שללם בספינות הכבדות, המצוידות ברשתות דיג גדולות. עוד בראשית ימי ההתיישבות בקיבוץ נהגו עוברים ושבים לעצור מתחת לעץ האקליפטוס הסמוך למזח ולהמתין בתורם לחבר גרשון כהן, שטיגן את דגי האמנון שאך לפני רגע נשלו מרשת הדייגים.

מאז עברו הרבה מים בכנרת, ואת האיקליפטוס והמחבת של גרשון כהן החליפה מסעדת הדגים הוותיקה, החוגגת 50 שנות פעילות ומציעה מבחר מגוון של דגים טריים, וכמובן את מנת הדגל - דג האמנון המפורסם. בחצר היפהפייה של המסעדה גשרון עץ ותחתיו מפל מפכה ובריכת דגים, וגם אווזים שמתרוצצים ומחכים לפירורי הלחם שזורקים להם.

שקשוקה של אלופים. הילדים הם חלק מן העשייה \צילום: גיל אליהו/ג'יני

לילה כיום יאיר

בלילה נעלנו את הקרוואן מבפנים. המיטות התגלו כנוחות. המנוע של המזגן קצת הרעיש מתחת למיטה שלנו, אבל זה לא מנע מאיתנו לשקוע בשינה עמוקה. בבוקר הבנתי מה כל כך מיוחד בצורת הלינה הזאת: ברגע שפתחתי את הדלת, נגלתה אלי הכנרת במלוא הדרה. אור ואוויר נפלא הציפו את הבית הזמני שלנו. יצאנו החוצה עם הילדים, מילאנו את הריאות, ונפעמנו. כמה יפה כאן. ואיזה שקט. שום חופשה במלון או בצימר לא תשווה לרגעים הללו.

אחרי נשנוש קל כבר טבלנו בכנרת. רגע של אושר טהור ואמיתי. אחרי הטבילה הנפלאה חזרנו לקרוואן, הילדים שיחקו בצל, ואני התחלתי להכין את השקשוקה שלי, שבכלל למדתי להכין בתאילנד ושידרגתי בעצמי.

ערכנו עם הילדים את השולחן, וישבנו בהנאה גדולה לאכול את אחת מארוחות הבוקר המשובחות שאכלנו. בחופשה המיוחדת הזאת הילדים עזרו לנו בכל פעם לסדר, לארגן ולתפעל את הקרוואן: הם נהנו להיות חלק מהעשייה. החלטנו לאמץ את הרעיון הזה גם כשנחזור הביתה. כבר היה שווה לבוא.

לאחר התארגנות קצרה, לקחתי את התאומים לטיול קטן ברכבת המיניאטורית בקיבוץ עין גב. יואל, נהג הרכבת, שנולד בקיבוץ, קיבל אותנו בחיוך, הבריש את הקרונות בקפדנות, צפר בצופר הרכבת להנאת הילדים, ויצאנו לדרך בליווי מילות השיר "הכל פתוח" - "ראיתי ת'כנרת זוהרת בטורקיז..."

הרכבת המקסימה החלה לעבור בשבילי הקיבוץ, בעוד אנחנו מאזינים להסברים המוקלטים, שיואל קטע מדי פעם כדי להוסיף בדיחה או שתיים. הרכבת עברה דרך הרפת, ושם עצרה כדי שהילדים יוכלו להביט בפרות ובעגלות. אחר כך המשיכה לנקודות היסטוריות שונות, ובהן מוזיאון הקיבוץ, בית הילדים, החוף הפרטי של הקיבוץ ומטעי הבננות, ענף מצליח מאוד בקיבוץ.

המשכנו לארוחת צהריים נפלאה ועתירת בשרים במסעדת "טיביס" בחוות ורד הגליל, שאחריה רכבו הקטנים במשך עשר דקות על סוסי פוני. שעת בין ערביים נעימה קידמה את פנינו כשחזרנו לבית הזמני שלנו. הכנרת נצבעה בוורוד, שהפך לאדום־כתום עז ככל שהשמש הלכה ושקעה.

ישבנו בדממה והבטנו ביופי הזה, נוצרים את הרגע שבו הוורוד והכתום הופכים לכחול כהה. כשהרמנו מבט לשמיים, ראינו כוכב זוהר אחד שזרח לו. הגיע הזמן להשכיב את הילדים.

סיפרנו להם שמחר בבוקר חוזרים לבית האמיתי שלנו. "אבל נחזור שוב לבית על הגלגלים ונישן במיטת הקומתיים?" שאלו התאומים במבט מתחנן. רק כשקיבלו הבטחה שעוד נחזור, ואפילו ליותר זמן, הם הסכימו ללכת לישון.

קמנו לבוקר חדש. הכנרת היתה שקטה, מכוסה בערפילים המבשרים על החום הגדול שיגיע בצהריים. ישבנו לבוקר אחרון של שלווה, ואז טבלנו שוב, טבילה קטנה וקסומה, והתחלנו לארוז. נפרדנו מהקרוואן, שהיה הבית שלנו בשתי היממות האחרונות, ויצאנו לדרך חזרה. עוד נשוב לטייל בדיוק ככה, יחד, כמו שאף פעם לא היינו.

חוות ורד הגליל. רוכבים על פוני \צילום: גיל אליהו/ג'יני

כמה זה עולה

מחיר השכרת קרוואן הוא 800-600 שקלים ליום, תלוי במספר הימים. ככל ששוכרים ליותר ימים, המחיר ליום יורד. יש קרוואנים בגדלים שונים – החל מכאלה שמתאימים לארבעה אנשים, ועד לדגמי ה־VIP, המתאימים לשבעה אנשים.

לעלות שכירת הקרוואן יש להוסיף את עלויות הכניסה לחניוני הקרוואנים והשימוש בתשתיות המים והחשמל, 150-250 שקלים ללילה, וכן את העלות של שכירת רכב עם וו גרירה, למי שרוצה, שנעה בין 350 ל־380 שקלים ליום.

האפשרות של קרוואן עשויה להיות משתלמת כלכלית לעומת צימר או מלון, בייחוד למשפחות עם כמה ילדים, שייאלצו לשכור צימר גדול או שני חדרים במלון. בקרוואן, כמובן, החופשה היא מסוג אחר - החיבור המשפחתי נפלא, והשהייה בחיק הטבע לא תסולא בפז.

בעיניי עדיפה חופשת סתלבט, רצוי ליד מקור מים, בלי לזוז יותר מדי. אם אתם זקוקים למשהו לעשות יחד, שווה לבחור אטרקציה אחת ביום, ואז לחזור לחיים השלווים בקרוואן.