כבר לא עמוק באדמה

בעיצומו של גל הקור העז ששיתק את המדינה בדצמבר, הגיעו גלית ודוד יעקוביאן עם שלושת ילדיהם לבית העלמין בקריית שאול לאזכרה במלאות שנה לפטירתו של סב המשפחה. הם עמדו בתוך מבנה בטון ענק, אמרו פרקי תהילים, וכדי לגעת בקבר, עלו במדרגות מתכת ושלחו יד ארוכה כלפי מעלה. "מצד אחד, כל המבנה הזה נורא מוזר, ופתאום כבר אי אפשר לבכות על הקבר, להשתטח עליו או לחבק אותו ולהישען על המצבה", מספרת גלית. "אבל אתה רואה מה קורה בחוץ, סערה וגשם ורוחות - ואתה עומד יבש, עם נר שאפשר להדליק, ספסלים ואפילו גינה. בחיים לא חשבתי שככה זה ייראה. זה מוזר ומרתיע, אבל יש בזה היגיון".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הסיטואציה שבה עמדה משפחת יעקוביאן מוכרת בשנים האחרונות לאלפי משפחות של נפטרים מאזור המרכז ומירושלים, ובעתיד תתפשט לכל רחבי הארץ. קבורת השדה המסורתית הולכת וחולפת מן העולם, ואת מקומה תפסה הקבורה הרוויה - קבורה בבניינים רבי־קומות, בקירות ובכפולות של שני נפטרים בקבר.

לא רחוק מתל אביב, בבית העלמין ירקון, מוקמת בימים אלה "עיר מתים" ענקית. מי שעובר בכביש 5 לא יכול שלא להתרשם ממפלצות הבטון הענקיות, שכוללות אלפי כוכים. כאלו מתוכננות גם בערים נוספות - מבאר שבע, דרך חדרה ועד חיפה.

אלא שבין משרדי הממשלה ניטש קרב קשה באשר לנחיצותה של הקבורה בבניינים. אנשי המינהל והתכנון טוענים שאין דרך אחרת, ושאם לא יוקמו המבנים, יהפכו שטחים גדולים בישראל לבתי קברות. הזרוע המבצעת, חברה קדישא, טוענת כי מדובר במסע הפחדות, וכי בשנים הקרובות עלולה המדינה לבזבז מיליונים על בניית "קניוני קבורה" יקרים ומיותרים.

בישראל כ־1,200 בתי עלמין. מדי שנה נפטרים כאן יותר מ־35 אלף יהודים. ההחלטה לצופף את הקבורה התקבלה בממשלה ב־1996, וכבר ב־1999 היה ברור שהמקום לקבורת שדה עומד להיגמר. ב־2005 הוקם בניין הקבורה הראשון, בהר המנוחות בירושלים, ומאז הונהגו כמה סוגים של קבורה רוויה (שם כולל לקבורה שאינה בשדה): קבורת סנהדרין (בכוכים), קבורת מכפלה (שאותה מכינים מראש בשתי קומות מתחת לאדמה), קבורה רמה (במבנה רב־קומות, אולם הנפטר לא נטמן בכוך אלא ברצפת הבטון) וקבורת על (שנעשית בדיעבד, כשבן משפחה מבקש להיקבר מעל קרובו שכבר קבור).

חברה קדישא תל אביב אחראית ל־23 רשויות מקומיות ולשישה בתי עלמין. בשלושה מהם כבר לא קוברים בכלל, למעט מקרים שבהם נרכשה חלקת הקבר מראש - טרומפלדור, נחלת יצחק ובית הקברות העתיק ביפו. בחולון ובקריית שאול עדיין קוברים, אולם בתשלום: בחולון עומד המחיר על 44 אלף שקלים לנפטר, ובקריית שאול על 57 אלף. פטורים מתשלום ילדים עד גיל 10, חללי פעולות איבה והורים שכולים שבנם טמון בחלקה הצבאית.

רוב הנפטרים שגרו במרכז מופנים לבית העלמין ירקון, שבו קבורים כבר כ־120 אלף נפטרים. קבורה בכוכים בבית העלמין הזה נעשית ללא תשלום. עבור קבר שני בקבורת על גובה חברה קדישא כ־8,500 שקלים.

המחיר משתנה בהתאם לכמה קריטריונים נוספים, ובהם רכישת קבר בחיים או במעמד הקבורה, מיקום הקבר, סוג הקבורה ומקום המגורים של המת. כך, למשל, מי שבכל זאת יתעקש לקבור את יקירו לבד ברצפת הבניין ישלם 33 אלף שקלים, ומי שירצה לעשות זאת לבד בשדה ייפרד מ־40 אלף שקלים.

כ־8,000 בני אדם נפטרים מדי שנה בערים שבתחום אחריותה של חברה קדישא תל אביב. בבית העלמין ירקון נמצאים בעיצומה של בניית 

שלושה מבנים, שיכילו 35 אלף מקומות קבורה, ובעתיד מתוכננים לקום עוד ארבעה בניינים, ובהם 78 אלף מקומות נוספים.

בירושלים נפטרים מדי שנה כ־3,000 איש. בהר המנוחות כבר קיימים יותר מעשרה בנייני קבורה, וכעת עובדים שם על פתרון חדש ויחיד מסוגו בארץ: מנהרות קבורה. לדברי יו"ר חברה קדישא ירושלים, חנניה שחור, מנהרת קבורה כזו, באורך 100 מטר, מתוכננת להיחפר בתוך הר המנוחות, מתחת לכיכר שבתוך בית הקברות ועד כביש ירושלים־תל אביב. היא אמורה להכיל 1,100 קברים בארבע קומות.

"מדובר ברעיון ראשוני, וכעת נבדקים כל ההיבטים הקשורים לנושא - תקנים של מכבי אש, פתחי מילוט, סוגיות של ניקוז מים ואוורור, וגם הסוגיה ההלכתית. צריך לראות אם אפשר להתמודד עם הבעיות האלה. בשום מקום בעולם עוד לא עשו דבר כזה".

בית העלמין ירקון. לא ייראה כמו חניון מבטון \ צילום: יהושוע יוסף 

יש עוד בעיות ל־900 שנה?

פורום חברות קדישא בישראל, שמאגד 14 חברות קדישא, מתנגד לפרויקט מגדלי הקבורה ברחבי הארץ. "מישהו הלך רחוק מדי", אומר אברהם מנלה, יו"ר חברה קדישא תל אביב. "אולי נקים קניוני עזריאלי לנפטרים? יש עוד בעיות שמדינת ישראל פתרה ל־900 שנה? צריך להיות גבול.

"המדינה יכולה להקצות עוד 1,000 דונם לקבורת שדה ל־90 השנים הקרובות. הצענו את השטח סביב נמל התעופה בן־גוריון - יש שם 3,000 דונם, ובלאו הכי אסור לבנות שם לגובה של יותר ממטר. למה לא להשתמש בשטח כזה? למה ללכת לפתרונות מאסיביים?"

מנלה מסביר כי אינו מתנגד עקרונית לבנייני קבורה, "אלא רק להגזמה. באזור גוש דן לא היתה ברירה, ולכן עברנו לבנייני הקבורה בבית העלמין ירקון. אבל רשויות התכנון מנסות לכפות את הקבורה הרוויה בכל הארץ, וזה בזבוז כספים מיותר. עכשיו מתכננים בית עלמין חדש בבאר שבע עם קבורה רוויה, וגם באשקלון. זאת פשוט טעות.

"עדיף לאפשר למי שרוצה קבורת שדה מסורתית לנסוע 50 ק"מ, ולא לכפות עליו קבורה רוויה. אתה לא מצמיד אקדח לרקה ומכריח אנשים, ברגע הקשה ביותר, לקבור את יקיריהם בקבורה רוויה. אנחנו רוצים שיאפשרו לכל מי שרוצה קבורת שדה לקבל את האפשרות הזאת, גם אם זה רחוק".

לדבריו, בניית מבני הקבורה בבית העלמין ירקון היתה כרוכה בהוצאות ענק. "הקבלן נאלץ להרים את הקרקע בשלושה מטרים של חצץ בגלל ביצה ענקית שהיתה במקום. רק זה עלה 100 מיליון שקלים".

עד היום הושקעו במגדלי הקבורה ברחבי הארץ רבע מיליארד שקלים, ועל פי התכנון נדרשים עוד מאות מיליונים להשלמת הפרויקט - חלקם מהכנסות חברה קדישא וחלקם מתקציב המדינה.

בדיון שנערך לפני חודשים אחדים בוועדה לביקורת המדינה בכנסת הציגו אנשי חברה קדישא דו"ח שחיבר שמואל סלבין, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר וכיום בעל חברה כלכלית, שקבע כי באזורי הפריפריה יש מספיק מקום לקבורת שדה, ולכן אין צורך בבניית בנייני קבורה. הדו"ח מותח ביקורת קשה על רשויות התכנון, ובעיקר על משרד הפנים (האחראי לתכנון ולחלוקת אדמות) ועל רשות מקרקעי ישראל, בגין "בזבוז של מיליוני שקלים", כהגדרתו, ו"מסעות הפחדה מול מקבלי ההחלטות בכנסת".

בין היתר טוען סלבין כי "הקבורה הרוויה (בבניינים) אינה הפתרון הרצוי למצוקת הקבורה בישראל, מסיבות גיאוגרפיות, כלכליות ומוסריות. הטענה שלפיה מדובר בהכרח שאין מנוס מליישמו אינה מבוססת על עובדות נכונות".

על פי סלבין, "הקבורה הרוויה מבוססת על התפיסה, שלפיה בקצב התמותה הקיים יתכלו עתודות הקרקע בבתי העלמין. מדיניות זו מתבססת על קבורת השדה המסורתית, שבה אפשר לקבור עד כ־250 איש לדונם. ואולם, חברות קדישא פיתחו שיטות קבורה חדשות, המאפשרות קבורה צפופה יותר וחסכונית יותר בקרקע, של כ־700-600 קברים לדונם - בין השאר על ידי קבורת מכפלה, קבורת סנהדרין וקבורה רמה".

בשיחה עם "ישראל היום" מסביר סלבין כי "קבורה רוויה עולה למדינה כ־6,000 שקלים בממוצע לקבר, וקבורת שדה עולה 2,000 שקלים. זה הרבה מאוד כסף שיוצא סתם. השטח הפנוי במדינת ישראל כל כך גדול, שעל פי חישוב פשוט בשיטות הקבורה הנהוגות כיום, שמאפשרות לקבור יותר מאדם אחד בחלקה, לא יידרשו יותר משניים או שלושה קמ"ר בכל המדינה ל־20 השנים הבאות.

"הבניינים נבנו לאחר קמפיין הפחדה. באו הרשויות ואמרו שאם נמשיך ככה, בתוך 100 שנה כל גוש דן יהפוך לאתר קבורה. פשוט שטויות. השילוב של בורות והיסטריה הביא למצב הזה. היום מדברים על דחיסה של 3,000 קברים לדונם אחד. בכפר סבא יש תב"ע של עשרה נפטרים בקבר. נשמע הזוי? זו הדרישה של רשויות התכנון מחברה קדישא".

בכיר במשרד לשירותי דת אומר בתגובה כי "דו"ח סלבין שטחי מאוד, ולא יורד לרזולוציות. הם אומרים שיש זמינות קרקע? שיבואו ויגידו איפה בדיוק. הדו"ח הוא יריית פתיחה, הוא מבוסס על הנחות שיש עליהן חילוקי דעות וחסרים בו פרטים. אפשר לדון בו, לבחון עלויות מדויקות ולעשות מיפוי של השטח. יש עוד המון שיקולים מעבר למה שנאמר שם".

גם ח"כ יעקב מרגי (ש"ס), לשעבר השר לשירותי דת, שכיהן עד לפני שלוש שנים כיו"ר ועדת השרים לענייני קבורה, מתנגד נחרצות למסקנות דו"ח סלבין. לדבריו, "הדו"ח הוזמן על ידי חברה קדישא כדי להעלות את הסכום שהיא מקבלת ממשרד הדתות ומהביטוח הלאומי עבור הקבורה בבניינים, שהיא יקרה יותר ומוצעת לציבור חינם.

"אין הצדקה להמשיך לקבור בקבורת שדה, ולבזבז בכך משאבי קרקע חשובים. יש לנו קדושת החיים וקדושת הקבר, והמענה הוא קבורת סנהדרין, קבורה בקומות, כל השיטות שיחסכו בקרקע. נכון שזה לא זול. זה עולה לחברה קדישא הרבה מאוד, אבל זה יפתור את הבעיה. המגדלים שנבנו נתנו מענה לחמש שנים, מאיפה היו מביאים שטחים ענקיים לקבורת שדה עבור כל המתים שנקברו במגדלים? 

"מצוקת הקבורה תלך ותחמיר, במיוחד בגוש דן ובסביבתו, במקומות כגון רמלה, לוד, מודיעין והשפלה. אלה מקומות שבהם הערים הולכות ומתפתחות. לא יהיה אפשר לבזבז קרקע על קבורה. למעט אזור הנגב, אין ברירה אלא לבנות מגדלי קבורה".

כדי להקל מעט את מצוקת הקבורה של גוש דן הוחלט כבר לפני 15 שנה על הקמת בית עלמין חדש ליד מושב ברקת, הסמוך לנתב"ג. הוא יוקם בשטח שבו פעלה בעבר מחצבת ברקת, ליד שוהם וסמוך לכביש 6, ועתיד להכיל כ־330 אלף קברים מכל הסוגים - רובם קבורה בבניינים.

השר לשעבר רפאל פנחסי (ש"ס), שניהל את הפרויקט עד לפני חודשים אחדים, אומר כי "יש כל כך הרבה התנגדויות לבית העלמין מצד המועצה האזורית והתושבים, שהדרך נראית ארוכה ורחוקה". גם מרגי פסימי: "כולם גוררים רגליים, הקבר הראשון בברקת יהיה מוכן אולי בעוד שבע שנים".

לעומתם טוען ח"כ לשעבר צבי הנדל, שאחראי לעבודות ההקמה, כי הקבלן הזוכה כבר נבחר במכרז. "כבר הגשנו לוועדה המקומית כל מה שצריך, ראש המועצה, שהוא גם יו"ר הוועדה, הבטיח שיכנס בקרוב ישיבה ויתקבל היתר. זה ממש בר־ביצוע, אני מעריך שהעבודות יתחילו כבר בשבועות הקרובים, ובעוד שלוש שנים בית הקברות יהיה מוכן. זה ייתן פתרון לבעיית הקבורה לכמה עשרות שנים".

בגלל מצוקת המקום, חלק מהמתים נקברים בבית עלמין ירקון בבניינים לא גמורים. אברהם מנלה מבטיח כי בעתיד הם אמורים להתכסות בצמחייה. "השקענו הרבה מאוד באסתטיקה. היום רואים מכביש 5 בניינים אפרוריים עם כוכים וזה לא נעים, אבל בעתיד זה ייראה כמו הר מטפס".

האדריכל טוביה שגיב, ממתכנני המגדלים, מסביר כי הם נבנו לפי תפריט אדריכלי מוקפד. "השקענו הרבה מחשבה כדי שזה לא ייראה כמו חניון מבטון, אלא משהו הרבה יותר ידידותי. החזיתות יהיו ירוקות, עם צמחייה מבחוץ שתעטוף את הבניינים. לבקשת הרבנים, המבנה ייראה בצורת גבעה, מעין פירמידה. הם אמרו שגם אבותינו נקברו בכוכים, אבל בצורה של גבעות. יש מוטיבים של העולם הקדום. במבנה 'גפן' בבית העלמין ירקון העמודים נראים כמו עמודים של מקדשים - עגולים, עם כותרת. זה נותן תחושה מכובדת.

"הבניין הוא גבוה מאוד, 22 מטרים, ויש בו רק ארבע קומות - גם בגלל שקוברים בין הקומות, ורצפת הבטון צריכה להיות עבה יותר, אבל גם כדי לתת הרגשה של מרחב. ירדנו עד לפרטים הכי קטנים. יהיו גינות ירוקות בתוך המבנה, ספסלים, מעליות גדולות במיוחד שייפתחו לשני הכיוונים. המצבות יהיו נמוכות, ולא יעלו על 80 ס"מ גובה, כדי שהאנשים יהיו גבוהים מהן, כי זה נותן תחושה אחרת".

קבורה רוויה. אי אפשר להשתטח, אבל לא צריך כבר לגמוא מרחק ברגל \ צילום: יהושוע יוסף 

איומים ממשפחות אבלות

אחת הבעיות המרכזיות הקשורות לקבורה בבניינים היא האפקט הפסיכולוגי. רבים בציבור הישראלי עדיין מתקשים להסתגל לרעיון.

"כשאבא שלי נפטר, לא העלינו על דעתנו לקבור אותו בקיר", אומר ספי חיימוב, שעימו אנו נפגשים בבית העלמין בקריית שאול. "בהתחלה התעצבַנו, היה בלאגן, אמרנו שאין בכלל מה לדבר, נפטר צריך להיות באדמה. הסבירו לנו שאין יותר קבורה באדמה, ומי שמתעקש צריך לשלם הרבה כסף. הלכנו לרב, והוא אמר לנו שאין בעיה בבניין, ואם נרגיש יותר נוח, אז שזה יהיה ברצפת הבניין ולא בכוך שבתוך הקיר.

"זה מוזר לנו, גם בהלוויה זה היה מוזר. אבל האמת שזה הרבה יותר נוח. אמא מבוגרת ולא יכולה ללכת הרבה, אז היא יושבת על הספסל בצל, וזה בסדר. תוסיף לזה את העובדה שאמא רוצה להיקבר ליד אבא, זה מאוד חשוב לה, וככה, בזכות קבורת המכפלה, שומרים לה את המקום מעליו. גם זה דבר שנצטרך להתרגל אליו, אבל זה נראה לי הפתרון היחיד שמתקבל".

"החברה הישראלית לא הטמיעה את הנושא עד הסוף", אומר ח"כ מרגי. "יש הרבה מאוד רגישות סביב העניין, אבל עם הזמן כולם יבינו שאין ברירה".

אנשי חברה קדישא מספרים כי הם מקבלים איומים ממשפחות שאינן מוכנות לקבור את יקיריהן באחת משיטות הקבורה החדשות. "גם אם תסביר שפשוט אין מקום אחר, הם לא יבינו", אומר מנלה. "היו לא מעט מקרים שאנשים באו למשרד עם פמליה שלמה ופרצופים מפחידים, ואמרו לי חד וחלק: 'אם תשים את אבא שלי בקיר, אתה תהיה בקיר'".

אביבית ירום (43), שקברה את אמה בכוך קבורה בקריית שאול, לא נסערת מהעניין. "אמא נפטרה בבית החולים, ואמרו לנו שזו האופציה היחידה שיש. קצת הופתענו, בכלל לא ידעתי שהפסיקו לקבור באדמה, אבל במחשבה נוספת, זה בסדר. זה לא כל כך חשוב אם זה ברצפה, בקיר או באדמה. אמא נפטרה, היא כבר לא איתנו, ומה שחשוב זה שהיא חיה חיים שלמים, מלאים ומאושרים".

לדברי אברהם מנלה, המגזרים שמתקשים יותר לקבל את השינוי בתפיסת הקבורה הם החרדים, בני עדות המזרח ויוצאי אתיופיה - מטעמים מסורתיים. "בקהילה האתיופית עשינו מצגות, הבאנו את כל הקייסים להסביר להם, אבל הם לא מוכנים לקבל את זה בשום פנים ואופן. פנינו למשרד הדתות וביקשנו שייתנו הסברים. לפני שלוש שנים הם עשו קמפיין הסברה, בלי תיאום איתנו, דיברו יותר על הפן ההלכתי ופחות על איך שזה נראה. סיפרו שהקבורה תהיה חינם, במקום להסביר את סוג הקבורה החדש. חשבנו שהקמפיין נעשה בצורה שגויה".

ממתיק את הגלולה המרה

חנניה שחור, יו"ר חברה קדישא בירושלים, מספר על מקרה שבו בן העדה האתיופית התעקש לקבור את אביו בקבורת שדה בעלות גבוהה. "בסוף ההלוויה הוריד הבן את הכובע וביקש מהמשתתפים לעזור לו במימון הוצאות הקבורה. זה היה קורע לב. צריך להציע להם שאם הם לא רוצים לקבור את יקיריהם בקבורה רוויה, שייסעו לבית שמש או ללוד".

הרב שרון שלום, רב קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת שמשתייך לארגון רבני בית הלל ובן העדה האתיופית, מסביר את ההתנגדות לקבורה במגדלים: "זה קשור לעולם תיאולוגי. באמונה הדתית של יהודי אתיופיה יש עניין של יצירת חיץ בין עולם המתים לעולם החיים. הקייסים מסבירים שכתוב בתורה 'עפר אתה ואל עפר תשוב' - אחרי המוות, האדם חייב לחזור לעפר. כשלא קוברים באדמה, זו בעיה גדולה".

טוביה שגיב סבור שדווקא חילונים מתקשים יותר לקבל את הקבורה החדשה. "זה הפוך על הפוך. לאדם דתי הרב הוא האוטוריטה, ואם הרב קובע שזה מותר ועומד בדרישות ההלכה, אז אין בעיה. חילוני לא מתעמק מדי בהלכה: יש לו מסורת, והוא יודע שלפיה קוברים באדמה וזהו. פתאום צריך לעלות במעלית לקומה, ושם טומנים את ההורים. זה קשה לו אמוציונלית".

שגיב משוכנע שקבורה בבניינים נוחה יותר מקבורת שדה. "בית העלמין לא נועד למתים. הוא נועד לחיים, שהרי המתים כבר מתו, הם יכולים להיקבר בכל מקום. אבל אנחנו מחפשים פתרון למשפחות שבאות להתייחד עם הנפטרים. אז במקום להיכנס לבית העלמין כשהשמש קופחת או בגשם, אתה יכול לעמוד או לשבת במקום מקורה ולהתייחד עם הנפטר כמה זמן שאתה רוצה, לא להיות חמש דקות ולברוח.

"בבתי העלמין הגדולים צריך כיום ללכת מרחק רב, וכאן נחסכים דונמים שלמים. אתה מחנה את הרכב ליד הבניין ונכנס. אין יותר דריכה בטעות על קברים אחרים, הכל מרוּוח ויש מקום, זו אווירה אחרת. זה ממתיק במשהו את הגלולה המרה. נכון שיש אנשים שעוד קשה להם עם הרעיון, אבל כשהמקום הולך ואוזל, אי אפשר לחיות ברבי־קומות ולמות בווילות". 

"קבורה במבנים יקרה יותר, אבל גם לקרקע יש ערך"

ממשרד הפנים, האחראי לוועדות התכנון והבנייה, נמסר: "במדינת ישראל קיימת מצוקת קרקע לקבורה, בהיותה שטח בהיקף גדול, שהשימוש בו לא ניתן לשינוי. כדי לייעל את השימוש בקרקע הועלה צורך בשיטת קבורה רוויה. מטבע הדברים, ביישובים עירוניים מוקצה שטח גדול יותר לקבורה לעומת בתי עלמין ביישובים כפריים. בשל שונות זו, אין כדאיות כלכלית ותכנונית לקבורה רוויה בבתי עלמין קטנים.

"המדיניות בנוגע לקבורה רוויה כללה הנחיה של המחוזות במשרד הפנים לשימוש בקבורה רוויה בעת הרחבת בתי עלמין ובעת הקמת חדשים, כך שמחצית מהשטח יוקצה לקבורה רוויה, וכן קביעת שלבים למימוש הקבורה הרוויה.

"בשנת 2006 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה על הכנת שינוי לתמ"א 19 להבטחת ניצול יעיל של שטחי בתי עלמין באמצעות קבורה רוויה. התוכנית נמצאת בשלבי גיבוש מתקדמים. מבחן הכדאיות הכלכלית, כפי שהוצע בדו"ח סלבין, לא מתחשב בתועלת המתקבלת מייעול השימוש בקרקע כתוצאה מהגדלת צפיפות הקבורה". 

ברשות מקרקעי ישראל מסרו בתגובה: "מדיניות התכנון מייחסת חשיבות סביבתית וכלכלית גם לשטחים הפתוחים ולשימורם, לרווחת התושבים ולדורות הבאים. שיקול השטח אינו היחיד; בעיקרון יש חשיבות לציפוף, ויש יתרון לכך שבתי עלמין אזוריים לא יהיו ענקיים, ויוכלו לרכז את שירותי הקבורה ולצמצם את רדיוס ההשפעה ומגבלות הבנייה מסביבם. ככל שבית העלמין 'קומפקטי' יותר, הוא חוסך לא רק קרקע לקבורה, אלא גם את השטחים שיוגבלו מסביבו לבנייה.

"אין ספק שקבורה במבנים יקרה יותר, אולם גם לקרקע יש ערך, וערכה אף הוא בעלייה מתמדת. זאת נוסף על העובדה שמשאב הקרקע הוא מוגבל, ובמקרה של ייעוד לקבורה, גם לא ניתן יהיה לשנות את ייעודו בעתיד, והוא סותם את הגולל על שימושים אחרים. לכן יש לעשות בו את השימוש במשורה.

"העובדה שלאורך השנים מתפתחות שיטות קבורה העושות שימוש טוב יותר בקרקע, לאו דווקא בבנייה גבוהה, תאפשר להוריד את עלויות הקבורה. יש לעודד את שיטות הקבורה באמצעים שונים העומדים לרשות המדינה. אנו מניחים שהתוויית מדיניות ממשלתית מתאימה תאפשר למצוא פתרונות לקבורת שדה בפריפריה עבור תושבי המרכז".

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו