לא שאני צריכה המחשות לכך שהתקופה הזאת, מותו של אבא שלי לפני שבועיים בעיצומו של קיץ מורט עצבים ורצוף חדשות קולקטיביות רעות, עוברת עלי כמו בתוך הזיה פסיכדלית סמיכה אבל יש רגעים ספציפיים שבהם חריגותם של הימים האלה בולטת במיוחד. למשל הרגע שבו אחותי שואלת בנימה עניינית, "עינבי, איזה את אוהבת?" כאילו היינו סוקרות כמה זוגות נעליים במכירת סוף עונה. אלא שבמקרה הזה שלושתנו - אני, אחי ואחותי - יושבים סביב שולחן האוכל בביתי, שהדבר הכי עצוב שיצא לו לארח עד היום זה את הממולאים שלי, ומשווים תמונות של מצבות, מתלבטים בינינו בקול רם על מה כדאי ללכת - פלטת שיש שממנה מזדקר לוח עם שם הנפטר או אולי לשמור על יחסים טובים עם השכנים לשורה ולהעדיף כמו רובם את הדגם הפופולרי - מוקפד ועם זאת קז'ואלי - פלטת שיש שעליה מונחת כרית אבן צנועה.
הפקה מורכבת, מוקפדת ומלאת קצוות שיש לסגור // איור: יעל בר
זה רק אחד מתוך אינספור עניינים כאלה, שכן אחת התופעות הבולטות סביב מותו של אדם קרוב - שלשמחתי לא היתה לי הזדמנות לדעת קודם - היא שדווקא בעיצומם של הרגעים הבלתי נתפסים האלה, כשאתם הלומי צער, מעורערים נפשית ומבולבלים - דווקא אז מוטל עליכם להרים מעכשיו לעכשיו הפקה מורכבת, מוקפדת ומלאת קצוות שיש לסגור. מי כבר מעודכן ולמי צריך עדיין להודיע. מי מטפל בביורוקרטיה מול בית הקברות. מה יהיה סדר הדברים בהלוויה. מי יהיו המספידים. אצל מי יתכנסו אחר כך לקפה. איפה מוציאים רישיון קבורה. מה עם כיבוד. דודה שפרה מבית יהושע צריכה טרמפ. מה לכתוב במודעות האבל. עשרת אלפים שקלים בשביל שתי מודעות אבל??? לא דיברו על משבר בעיתונות הכתובה?! להספיד או לא להספיד. מי יאמר קדיש. ההלוויה בחמש - לא עדיף קודם? אבל קודם חם. מי דואג לבקבוקי מים, רק חסר שמישהו יתייבש. יש למישהו בבית מיחם? לשולי יש צליאק, צריך לדאוג לבורקס בלי גלוטן.
תאמינו לי, עם מה שאני יודעת היום על טיבם של אירועים כאלה, זה ממש בגדר נס שהאבלים מצליחים בדרך כלל לתפוס בסופו של דבר את מקומם ליד הקבר. לא הייתי מתפלאת לראות בזמן ההלוויה את האלמנה מתרוצצת עם מדונה על הראש ומורידה הוראות לצוותים בשטח: "בדיקת סאונד מיקרופון, וואן טו וואן טו".
אחרי השבועיים האחרונים אני גם מתקשה להבין איך מפיקות חתונות יש למכביר אבל התחום של הפקת הלוויות לא זוכה לפופולריות דומה אצל אנשי המקצוע. אמנם אני לא בטוחה שאבא שלי היה מתחבר להלוויה בטבע או ל"מזנון סקנדינבי", מושג ששמעתי לאחרונה ממפיקת האירועים אירית רחמים באחת מתוכניות הבוקר, אבל בשלב הזה גם לא היה לו אכפת. ומבחינת הפוטנציאל העסקי למפיקים, אין לי ביד תוכנית עסקית מפורטת אבל קשה לחשוב על תחום שהוא יציב יותר מבחינת ביקושים.
אני מניחה שלא מומלץ לצאת בהכרזות כאלה מבחינת המנחוס ועין הרע - שלרוב אני משתדלת להיזהר בכבודם בלי לסטות במילימטר - ובכל זאת תרשו לי להצהיר כאן קבל עם ועדה שאני פוטרת מראש את כל מי שזה עשוי להיות מבחינתו רלוונטי מלהגיע אחרי מותי לשבעה, ובייחוד אם הדבר כרוך בעמידה בפקקים. זאת טרחה איומה, באמת שאין צורך, וכפי שאמרתי שוב ושוב לחברים יקרים שביקשו להגיע לנחם בשבוע שעבר, "פשוט תגידו שהייתם, אין לי שום דרך לדעת".
מי שבכל זאת יבקש בבוא היום לחלוק לי כבוד אחרון מוזמן לשבת עשרים דקות בסלון ביתו בלי מזגן - כי אין בעולם מזגן שעומד בעומס של עשרות מנחמים המצטופפים יחדיו בתוך דירה באוגוסט - ולכרסם לזכרי פחמימה יבשה. מתנצלת מראש אבל אני אשכנזית. אצלנו בשבעה לא תקבלו שום דבר יותר מוצלח מזה לאכול.
אנשים דתיים או שומרי מסורת לפחות יעבירו את ימי השבעה במנוחה יחסית אבל אם אתם חילונים וחסרים את קו ההגנה המסורתי הזה תמצאו את עצמכם גם עסוקים באירוח, למשל מתרוצצים עם חבילת טישו ביד אחת ואלבום תמונות ילדות ביד השנייה, צריכים לדאוג לכוס מים קרים לדודה שאף פעם לא ראיתם קודם, שיושבת מחוסר מקום על האקווריום ונראית כעומדת להתעלף מהחום.
מה שבטוח, צפויים גם רגעים בלתי נשכחים. השיא אצלנו, אם אני לא מפספסת משהו, היה כשאחת האורחות ננעלה בשירותים לפרק זמן לא ידוע עד שמישהו חלף במסדרון ושמע דפיקות על הדלת וקריאות "הצילו, הצילו". נדרשו שלושה בני דודים וצוות משא ומתן משטרתי כדי לחלץ אותה משם. אני מניחה שפסיכולוגים יקראו לזה "היתקעות פתולוגית בשלב האבל".
סליחה שאני כל כך מבאסת השבוע אבל לא שזה משתפר הרבה כשנגמרת השבעה ואתם מצופים באופן מופרך לאסוף את מיטלטליכם הנפשיים ולחזור לשיגרה. אם אפשר לקרוא "שיגרה" למצב שבו את מסתובבת בלי מטרה במבט הלום צער, מנסה ללא הצלחה לעבוד, בולעת תרופות מרשם כמו איימי וויינהאוס לקראת פרמיירה או סתם פורצת בבכי פתאומי אצל הירקן. אם את אישה, רוב הסיכויים שתמצאי את עצמך גם מנסה לשלב זיכרונות כאובים מבית אבא עם חיפוש קדחתני אחרי אג'קס כחול שנגמר לעוזרת או טיגון שניצלים לילדים שנמצאים בחופשה. אני לא בקיאה בסוגיות הלכתיות אבל כאישה נדמה לי שאני אפילו לא פטורה למשך שלושים ימים מלהתגלח.
ועדיין לא סגרנו את עניין המצבה - חריטת האותיות ומילוין בדיו הדורש תחזוקה או דווקא בעופרת. שלא לדבר על השאלה הרת הגורל אם לפרט על גבי השיש את תאריכי הלידה והפטירה במלואם או להסתפק רק בציון השנה.
בעניין האחרון, כדי שלא יהיו אי הבנות כבר השארתי ליקיריי הנחיות מפורטות לכשיגיע תורי: לציין את השנה בלבד ואם אפשר אז גם לשפץ אותה קצת. אני אף פעם לא משקרת בקשר לגילי אבל במקרה הזה למי יהיה אכפת. תראו בזה את בקשתי האחרונה ובואו נסכם - אני יודעת - על שנת לידה 1986.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו