סביר שחמאס החליט להפר את הפסקת האש (בפעם ה־11 במהלך המבצע בעזה) מתוך רצון לערבב מחדש את הקלפים לנוכח הקשיחות שגילתה המשלחת הישראלית במו"מ. בישראל אמנם היו ערוכים צבאית לתגובה מיידית על קריסה אפשרית של הפסקת האש, אבל הופתעו פעמיים מכך שזה קרה: לא רק משום ההחלטה של חמאס להפר בגסות את הפסקת האש ואת המחויבות שניתנה למצרים לקיים אותה, אלא גם מכך שבניגוד לסבבים קודמים – הפעם דילג חמאס על שלב האיתותים הקבוע של שיגור מרגמות לעוטף עזה, ופתח היישר בירי לבאר-שבע.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
השיגור המסיבי של רקטות אמש ללב ישראל – לגוש דן, לשפלה ולכיוון ירושלים – העיד על המוטיבציה בחמאס לגרור את ישראל למערכה רחבה. על מה שצפוי לנו בימים הקרובים אפשר ללמוד גם מההנחיות שהפיץ אמש פיקוד העורף: הלחימה האינטנסיבית תתחדש, והיא תכלול שיגור רקטות גם למרכז הארץ. לכן נפתחו המקלטים, וניתנו ההנחיות לתושבי הדרום להישאר בסמוך למרחבים מוגנים. מי שבנה על כמה ימים של שקט בסוף הקיץ מוזמן לרענן תוכניות; כמו שהדברים נראו אמש, ספק אם שנת הלימודים בדרום תחל כסדרה.
ועדיין, המטריה ההגנתית של "כיפת ברזל" מעניקה אורך נשימה למקבלי ההחלטות שלא להיגרר להרפתקאות לא רצויות בעזה. עוצמת התגובה תיגזר מכמה היבטים: ביטחוני – כמות הרקטות שתשוגר מעזה והאפשרות שחלילה יהיו נפגעים בצד הישראלי; מדיני – מידת הלגיטימציה שתהיה לפעולה מחודשת של ישראל בעזה ועוצמת הלחצים שתופעל לחידוש המו"מ; ופוליטי – עמידותם של ראש הממשלה ושר הביטחון מול הלחץ שיופעל עליהם בקבינט, בכנסת ובציבור, להחליט הפעם על הרחבת הפעולה.
נכון לאמש, ההחלטה היא לשמר את עזה תחת מתקפה אווירית רצופה, שתכליתה להפעיל מכבש על חמאס – במישרין על-ידי פגיעה בנכסים ובפעילים שלו, ובעקיפין על-ידי האוכלוסיה האזרחית בעזה – במטרה להחזירו לשולחן המו"מ. אם יחושו בישראל שהלחץ אינו מספיק, ישולבו בלחימה גם הכוחות הקרקעיים שפרוסים מחוץ לעזה מאז הושלם המבצע להשמדת המנהרות.
ישראל צריכה להכין את עצמה לסיטואציה הזאת, ולא רק מבחינה צבאית נטו. למרות הקלקולים בתקשורת עם וושינגטון, חיוני לקיים דיאלוג שקט עם הבית הלבן ולהבין מה אורכו של חבל הלחימה שיש לצה"ל.
עם כל הכבוד לאירופים, האינטרסים של ישראל מצויים ברובם בוושינגטון; משם מגיעים הסיוע, התמיכה ו"כיפת הברזל" הבינלאומית. הבית הלבן טרוד כרגע בעניינים בוערים יותר – דאעש בעיראק והמהומות במיזורי – ועל ישראל לוודא שהיא לא נקלעת מולו לשדה מוקשים מסוכן.
תיאום מקביל חייב להיעשות עם מצרים. קהיר הצליחה בעבר לגשר בין ישראל לחמאס, בעיקר משום שנתפסה כמתווכת הוגנת. כישלונה המתמשך הפעם נובע מהעוינות הברורה של ממשל סיסי לאחים המוסלמים ולתנועה האחות שלהם בעזה. חובה לוודא שחידוש המערכה בעזה לא יוציא את ההמונים לרחובות במצרים, ויסכן את האינטרסים של השלטון ובעקיפין גם את אלה של ישראל.
הפעילות הזאת צריכה להתקיים במקביל לחידוש המהלך הצבאי, ותחת ההנחה שבתוך ימים (ואולי שעות) יתחדש הלחץ הבינלאומי להגיע להפסקת אש נוספת ולחידוש המו"מ. כאשר זה יקרה, ישובו הצדדים לדון בסוגיות היסוד, ששלשום בלילה היה נדמה כי הן קרובות לסיכום (או לפחות לגיבוש הבנות שיאפשרו הפוגה קבועה מהלחימה): סוגיית המעברים והדיג, הכספים לתשלום משכורות ולשיקום הרצועה, ובשלב מאוחר יותר – הנמל הימי בעזה וחילופי אסירים וגופות. בקהיר עמלו גם אמש על ניסיון לגבש נוסחאות שונות שיגשרו על הפערים בסוגיות הללו, למרות שנכון להבוקר ישראל וחמאס חזרו לדבר בשפה הישנה והמוכרת: במלחמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו