העמק השווה

פונדק עץ אפלולי בצהרי היום. דלת העץ נפתחת בחריקה, ומאחורי הדלפק עומד צעיר מזוקן ומוזג בירה. על ספות נמוכות יושבים גברים ושותים בירה מכוסות זכוכית כבדות. מוסיקת קאנטרי מתנגנת ברקע. לפתע שולף צעיר כחול עיניים מטף כיבוי אש ורץ בסערה החוצה. כשהוא חוזר, מתנשף ונסער, הוא מסביר שאש פשטה בשדה הסמוך, שולף מטף נוסף ויוצא להשלים את משימתו. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

זה נשמע כמו התחלה של מערבון שמתרחש בעיירת מיד ווסט אמריקנית במאה הקודמת, ולרגע זו התחושה, אך אנחנו לגמרי בארץ, באזור עמק חפר. זהו היום הראשון של החזרה הזהירה לשיגרה, ואני נוסעת לטיול בין מושבים בגוש ויתקין. באורח תת מודע, כנראה, ביקשתי לעצמי טיול מחבק בין בתים בכפר, לפגוש אנשים בסביבה מוגנת, בעסקיהם הביתיים, באווירה אינטימית ועוטפת. אולי רציתי להיאחז עוד קצת באחווה ובערבות ההדדית, לפני שנשוב לשיגרה התובענית שמאלצת אותנו להספיק יותר, וקצת פחות להקשיב ולהרגיש. 

ספסל מוזאיקה של מרב פייגלין. יש גם סדנאות

מאחה את השברים

התחלתי בביתה של האמנית והאספנית מרב פייגלין במושב גבעת שפירא. בחצר עומד עץ זקוף, גאה ורחב צמרת, שכמו יוצא משטיח גדול של אריחי מוזאיקה בשלל צבעים, מרקמים וסגנונות, כולו מעשה ידיה של מרב. בחצר נמצא הסטודיו של מרב, שם היא מעבירה סדנאות למבוגרים, ולצידו חלל מקסים ובו רהיטים וחפצים מעשה ידיה: שולחנות מוזאיקה קטנים, עבודות מחומרים ממוחזרים, גובלנים נוסטלגיים שהפכו לבדי ריפוד לשרפרפים ולכורסאות, תמונות דיגיטליות במסגרות עתיקות וחפצי יד שנייה. אני מנסה לפענח את סוד היופי של עבודות המוזאיקה הייחודיות של מרב, והיא מסבירה לי שזוהי מוזאיקה מודרנית, שבה לא משתמשים רק באבנים אלא גם בשברי צלחות צבעוניות ובאריחים שעליהם הדפסי תמונות, כמו שאפשר לראות בספסל היפהפה העומד בחצר הבית.

על שני קירות אחרים מסודרים כלי קרמיקה ישראליים עתיקים. "רוב האספנים הם גברים, ואני עוף די נדיר בשוק הזה", אומרת מרב, ומסבירה שבמשך שנים רבות היא אוספת משווקים ומבתים ישנים את אוסף הקרמיקה שלה ובו פריטים משנות ה־30 עד ה־80 של המאה הקודמת. 

מגבעת שפירא אני ממשיכה צפונה לכיוון כפר ויתקין, ובדרך אני חולפת על פני שלט המוביל אל שמורת ביתן אהרון ואל מצפור רמי כהן. מבקשת לראות מהי השמורה החבויה כאן, ומגיעה אל נקודת תצפית יפה: מרפסת עץ ובה ספסלי אבן שעליהם פזורות כריות, ואפילו שולחן זוגי לבן עם שני כסאות. השלט מספר שהמצפור הוקם לזכר סרן רמי כהן, קצין מודיעין שנהרג בתאונת דרכים בלבנון במהלך מלחמת שלום הגליל. אני חושבת על רמי שנהרג לפני 32 שנים, על הרבים והטובים שנפלו מאז, ועל 64 המופלאים שנוספו לרשימת החללים בחודש האחרון, והנוף היפה שנפרס מולי הופך למטושטש.

שביל הליכה קטן מוביל מהמצפור אל השמורה הירוקה שמתחתיו, ואל עץ חרוב גדול ורחב שאפשר לנוח לצידו. בצידו השני של המצפור מבנה אבן עתיק ויפה. זהו בית הראשונים של ביתן אהרון, שהוקם ב־1870 ובו התגוררו ראשי המתיישבים של כפר ויתקין. היום יש בו מתחם אירועים לקבוצות, ובמקרה מתארחים כאן היום עובדים ערבים ויהודים של חברה ערבית מהצפון. וכך, ביומה הראשון של הפסקת האש, מתנגנות מסביבי שיחות בערבית ובעברית בשלווה ובהרמוניה. 

כוס קפה לדרך

אחד הבילויים החביבים עלי הוא בתי קפה בטבע. מהבוקר אני מנסה למצוא כזה, ומגלה שהבודדים שהיו כאן לא החזיקו מעמד, ונשארו רק בתי קפה רשתיים הממוקמים במרכזי הקניות הסגורים. אבל אז, אחרי השלט למושב בת חן ולפני מרכז הקניות של ביתן אהרון, אני מגלה בין עצי אקליפטוס את קליפטו, בר־קפה־מסעדה שהוא בדיוק מה שביקשתי. 

בחוץ שולחנות לבנים ובר פתוח שניעור לחיים בשעות הערב, בפנים מסעדה נעימה, ובחצר האחורית אטרקציות לילדים ובהן בית עץ ונדנדות. 

אחרי התלבטות אני בוחרת למנה ראשונה פטה כבד מעוטר בשבבי פקאן סיני, מוגש עם ריבת בצל וטוסטים, מנת פתיחה קלה וטעימה. אחריה מגיע סלמון אפוי ברוטב שזיפים - כך לפי התפריט - אך בפועל אין זכר לרוטב שזיפים, והסלמון אפוי בעשבי תיבול, בלימון ובשום, ולצידו ירקות צבעוניים. 

משם אני ממשיכה אל מושב כפר ויתקין ומגיעה ל"וייבערס", חנות יד שנייה שנמצאת בחצר שבין שני בתים בכפר, בצל עץ אנונה. יש כאן אוסף גדול של בגדי יד שנייה ווינטג', וגם כלי בית ורהיטים המסודרים בחן רב בחלל המוצל של החצר. ה"וייבערס" - אורלי אדירי ומירה'לה זקין מכפר ויתקין, חברות כבר 60 שנה - מסבירות לי שביידיש וייבערס הן נשים פטפטניות, ושזה מייצג אותן, ומייד מפנות אותי בפרגון לחנות יד שנייה נוספת בכפר, seed שמה. 

החנות הזו שוכנת בבית אבן קטן בשולי הכפר, ונראית כמו חנות בוטיק עדכנית. מיכל מרקוביץ, שפתחה אותה לפני ארבע שנים, מסבירה שבחנות בגדי יד שנייה לצד בגדי ייבוא חדשים. אני מגלה שקצת קשה להבחין בין בגדים מיד שנייה לבגדים החדשים. מיכל הביישנית מסבירה שמתוך אידאולוגיה אין סימון, ושההבדל הוא רק במחיר: בגדי היד השנייה עולים עד 150 שקלים לפריט, בעוד מחירי הבגדים החדשים עד 350 שקלים. בחנות גם תכשיטים ואקססוריז מיוחדים.

פיצה שבתאי. בצק דק ותוספות מעולות

ממש ליד seed, ביציאה המזרחית מכפר ויתקין לכביש 4, אני פונה שמאלה ואז אני רואה אותו בין המוסכים: פונדק עץ שכמו לקוח ממערבון ישן, רק סוסים חסרים (ומתברר שלעיתים קרובות יש), ואם היו כובעי קאובויז על ראשי הסועדים הייתי בוודאי מתבלבלת לגמרי. זהו "שבתאי" הידוע בעמק חפר בעיקר בזכות הפיצה המיוחדת שמוגשת בו. אני מבקשת לפגוש את שבתאי, מנחשת שהוא קשיש המתמחה בפיצות, אך מתחוור לי שזהו דווקא הבחור הצעיר והמזוקן שעל הבר: "נעים מאוד, אני רועי שבתאי, פעם ראשונה שלך כאן?" הוא שואל. שבתאי מסביר שזהו הסניף הראשון של "שבתאי פיצה ובירה" שהקים כאן לפני חמש שנים, ושבעקבות ההצלחה הוקמו סניפים באבן יהודה ובקיסריה. "הקונספט הוא שילוב בין פונדק דרכים שבלילה הופך לבר, לבין מקום בילוי למשפחות עם ילדים שבאות לכאן מיישובי האזור לארוחות ערב". 

התפריט מציע ארוחות קלות - פסטה, סלטים, מאזטים וכריכים, אך גולת הכותרת היא ללא ספק הפיצה החלומית: בצק דק, רוטב עגבניות ביתי ובזיליקום טרי ומעל הכל תערובת של מוצרלה, גבינה צהובה וגבינות צאן. אני מזמינה פיצה עם בטטה, ברוקולי, שמן כמהין וקונפי שום, ומתענגת על כל ביס. רועי מסביר שיש גם פיצות מבצק ללא גלוטן לטובת חולי הצליאק. 

אחרי הפיצה הנפלאה וכמה לגימות של בירה קרה, אני ממשיכה למושב חופית. בחצר ביתה בחופית מקיימת מיכל אדרי סדנאות מתוקות לאפייה, שוקולד ויצירה לילדים. כאן אופים הילדים קאפקייקס ועוגיות בצורות מיוחדות, מצפים ומקשטים אותן. בסיום הסדנה יוצאים הילדים עם קופסה ובה קאפקייקס מקושטות ועוגיות יפהפיות מעשה ידיהם. 

סדנה מתוקה עם מיכל קמחי. הילדים אופים ומקשטים

קשר משפחתי

בדרך הביתה אני עוצרת בחוף נעורים בחבצלת השרון, משם זכורה לי לטובה מסעדת החוף ארטיק. מאחר שאת השקיעה כבר החמצתי, אני בוחרת לשבת בקליף־בר שממוקם בצוק שמעליה, ומשקיף אל גלי הים המוארים קלות. כורסאות לבנות ובר מקסים, ותפריט עשיר של המסעדה מוצע גם ליושבי הבר ומציע דגים, בשרים, סלטים, כריכים, פסטות, ובסופי שבוע גם קוסקוס וממולאים.

קליף־בר. אוכל טוב ורחש גלים

דניאל דבוש הצעיר שמנהל את הבר מספר לי שאת ארטיק הקים אביו, אבי דבוש, לפני שבע שנים, כשנסגרה מסעדת דבוש המיתולוגית מחוף אכדיה בהרצליה. "המשפחה שלנו בעסקי ההסעדה בחופים 57 שנים. את דבוש של אכדיה הקים סבא שלי ובהמשך אבי ניהל אותה עד שנסגרה", הוא אומר בגאווה ובחיוך, וניכר בו שירש את אהבת הענף והאירוח מהשושלת המשפחתית. כך מסתיים לו הטיול היומי החביב לקראת חצות, בתקווה שהשקט והשלווה שחזרנו לחוש במרכז ובשרון יחזרו במהרה גם ליישובי הדרום ועוטף עזה. 

smadarsbz@walla.com

•   •   •

איך, כמה ולמה?

פיצה שבתאי

בכניסה המזרחית לכפר ויתקין, באזור המוסכים. 

פתוח: א'-שבת, 12:00 בצהריים עד אחרון הלקוחות

טל' *4560

פטה כבד בקפה קליפטו. לאכול בטבע

קליפטו קפה־בר־מסעדה

ליד המרכז המסחרי, ביתן אהרון. 

www.kalipto.co.il, טל' 09-8669939

מצפור רמי כהן  ושמורת ביתן אהרון

סמוך לבית הראשונים. יורדים מכביש 2 במחלף חבצלת ונוסעים מזרחה בכביש 5710 לכיוון ביתן אהרון. הכניסה חופשית

seed - יד שנייה ובגדי ייבוא

דרך הכפר 60, כפר ויתקין.

פתוח ב'-ה': 10:00-14:00, 15:30-20:00

ו' 10:00-16:00, שבת 10:00-19:00.

טל' 052-8797576

קליף־בר

חוף נעורים, חבצלת השרון (מעל מסעדת ארטיק). 

פתוח בכל יום, משעה 17:00 עד אחרון הלקוחות

וייבערס יד שנייה. בצל עץ האנונה

וייבערס - חפצים ובגדים יד שנייה

דרך מול הים 38 א', כפר ויתקין. 

פתוח: ג'-ה' 10:00-18:00, ו', שבת 

10:00-15:00. טל' 052-6791154

"מקום טוב לחפצים" וסטודיו למוזאיקה

מושב גבעת שפירא 

פתוח: כל יום 10:00-14:00, או בתיאום מראש. ממולץ להתעדכן בדף הפייסבוק "מרב פייגלין". טל' 052-3575361

מיכל קמחי - סדנאות אפייה, שוקולד ויצירה לילדים

הסנונית 8, חופית. 

טל' 050-5501453 

צילומים: לירוון אלמוג, הפקה: שרון שובל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו