אל תמעיטו בהישגים

מי שנפשו יוצאת לסוג זה או אחר של חקירה ובדיקה בעקבות מבצע צוק איתן ימצא לו את המסגרת המתאימה והמוסכמת, והוועדה שלו תצא לדרכה. אהיה האחרון להתנגד אף שזכור לי פרק ב' של הוועדה בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד, שהיה מביך ומרח את האמת הקשה ממלחמת לבנון השנייה, והתעלם ממה שחבריה מצאו במחצית הראשונה של עבודתם.

המחלוקת לגיטימית לגמרי. כיצד אירע שהמנהרות התת־קרקעיות נעדרו מיעדי הלחימה שקבעו בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון ובני גנץ והקבינט והמטכ"ל בצאת צה"ל לפאתי עזה? ומדוע הסכימה ישראל להפסקת אש בעוד יישובי עוטף עזה משמשים יעד לרקטות של חמאס? ובכלל, האם מלכתחילה צריך היה לחתור לכיבוש הרצועה, למה שנקרא במילון הישראלי "מיטוט משטר חמאס".

על מה להתווכח, על מה לא

כמי שאינו רואה אפשרות להשיג יעד זה בכוחה של ישראל בלבד אלא בקואליציה עם מצרים, ירדן, סעודיה והרשות הפלשתינית; וכמי שסבור כי מגבלות הכוח חלות גם על מבצעים אלה, ולכן צריך היה להפסיק את עופרת יצוקה מוקדם מכפי שזה נעשה, ואילו בעמוד ענן פעלה ישראל במינון הראוי; וכמי ששותף לעמדת נתניהו ויעלון כי אין פתרון מוחלט בפעילות צבאית - נראה לי כי צוק איתן השיג את מטרתו באורח מובהק.

אז מה אם ההנהגה טעתה בהתעלמה מן המנהרות אבל התעשתה תוך כדי לחימה והכלילה אותן בראש יעדי המבצע, ועשתה כן בהצלחה מובהקת? ומה אם חמאס שנבלם בכיפת ברזל נותר עם 3,000 רקטות במחסניו במקום 9,000? מי לא היה ניאות לקבל סיכום כזה לפני היציאה לקרב?

כל זה ראוי לאזכור על רקע המשא ומתן בקהיר. אם יהיה הסדר, הוא יקפיא את מחסן הרקטות של חמאס; וימנע הברחה של נשק ומלט למנהרות; ויציב את אנשי אבו מאזן לא במקום ישראל בכרם שלום או מצרים במעבר רפיח - אלא בתוספת להם, בצד הפלשתיני של המתרסים; ואם זה יחזיר את אבו מאזן למסלול המשא ומתן לשלום עם ישראל - כי אז אולי נתניהו לא ירצה לוותר למענו על הבנייה בהתנחלויות לכמה חודשים, אבל בעיניי גם זה חיובי מאוד.

זה מה שמסתמן בקהיר. לא נמל ולא שדה תעופה ולא חידוש מלאי הרקטות, ואפילו הכסף יועבר מקופת חמאס לגזבר של הרשות הפלשתינית. זה לא מספיק? על כך מתקיים ויכוח רציני. זה הרבה? על כך לא יכול להיות ויכוח.

אם, למרות הכל, לא יהיה הסדר כזה והשיחות יסתיימו בלא כלום, וייווצר מצב קיצון אשר יאלץ את נתניהו ויעלון וגנץ לשלוח את צה"ל לכבוש את הרצועה - ההיסטוריה תרשום לזכותם, שעשו כן כמוצא אחרון, כאין ברירה, מפני שבניגוד לדבריו הסתמיים של הסופר דויד גרוסמן אמש בערוץ 2, חמאס באמת אינו מעוניין להתדיין עם ישראל אלא להחריבה. לפחות בעתיד הנראה לעין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו