צה"ל החל בדילול משמעותי של כוחותיו ברצועת עזה, ומשתושלם משימת הריסת המנהרות הבודדות שנותרו ייערך צה"ל במרחב הגבול בכוחות קטנים בהרבה, בסדר גודל שהיו לאורך הגדר לפני המהלך הקרקעי שהחל לפני כשבועיים. הכוחות ייערכו בקו הגנה נוח יותר, ללא חיכוך עם השטח הבנוי של הרצועה, בין הגדר לבין אזור מוצא המנהרות שממנו נסוגו, על פי השיקול הצבאי הנכון לכל תא שטח.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
יש לזכור כי החלטת הקבינט בתחילת המהלך הקרקעי היתה ברורה: המהלך הקרקעי נועד להרוס את תשתית המנהרות ותו לא. המהלך היה מוגדר גיאוגרפית - רק לאזור פתחי המנהרות ההתקפיות הפונות לעבר שטח ישראל, ומתוחם בהיקף - רק להרס המנהרות הקיימות. משנהרסו המנהרות שזוהו ואין מידע על מנהרות נוספות - הושגה מטרת המהלך הקרקעי ואין טעם בהחזקת כוחות בחיכוך גבוה וללא יתרון של ממש לצה"ל.
זה בהיבט הפורמלי והטקטי גם יחד, אבל יש גם היבט מהותי יותר, הנוגע לשלבים הבאים של העימות במבצע צוק איתן.
אין זה סוד שעיקר כוחו הסדיר של צה"ל נשא בעול המבצע היבשתי שהסתיים עתה, וכוחות אלה יהיו גם המובילים של מבצע יבשתי רחב היקף אם יוחלט לבצעו. נכון מבחינת הכנת האופציה הגדולה להוציא את הכוחות להתרעננות, להשלמת מלאים ולמנוחה. אם תרצה ישראל לכבוש את עזה, כולה או חלקים ממנה, צריכים הכוחות לצאת למהלך קשה זה במלוא כוחם, כי זה יהיה מבצע ארוך מאוד. הבעיה אינה רק כיבוש והשתלטות על נקודות מפתח ברצועה, זאת יעשה צה"ל בתוך זמן קצר. אלא שאז יהיה עליו לנקות את עזה מכלי המלחמה ומאמצעי הייצור ולעצור את גורמי הטרור - זה לא ייגמר בכמה שבועות אלא בחודשים. יתר על כן, כדי לטפל בכל המנהרות במקביל ובמהירות פרס צה"ל את כוחותיו לאורך כל החזית, אך אין זאת ההיערכות הטובה ביותר למבצע רחב בעזה. גם לשם כך נכון היה להוציא את הכוחות לאחור ולערוך אותם בהתאם לפקודת המבצע המתאימה, בוודאי לא לאורך כל קו המגע.
שתי הסיבות הללו מספיקות כדי להסביר מדוע נכון היה להוציא את עיקרו של צה"ל ממרחב שבו היו הכניסות של המנהרות.
יש אפשרות נוספת להמשך המבצע, המשך שאינו מוביל מייד או בהכרח לכיבוש מאסיבי של עזה, אם כי תמיד נכון יהיה לשמור על אופציה זאת לביצוע בתוך שעות או ימים. האפשרות השנייה מתבססת על כך שיכולת חמאס לפגוע באזרחי מדינת ישראל קטנה לאור הישגי כיפת ברזל ותקטן בעתיד הקרוב עוד יותר, משיאזלו הטילים והרקטות שהוא הכין (נותרו לו, להערכתי, בין חצי לרבע ממה שהיה לו בתחילת הלחימה).
לעומת זאת, ישראל יכולה להמשיך לאסוף מודיעין ועל בסיסו להגדיל את נזקי חמאס, שימשיך לאבד מלוחמיו ומתשתיתו. כשצה"ל לא נמצא בחיכוך צמוד עם חמאס מספר נפגעיו קטן ביותר (בעיקר אם תישמר משמעת חמורה בעורף הקרוב יותר ואף בקרוב פחות!), ובעודו מתכונן לאופציה הראשונה הוא ממשיך לפגוע בחמאס באמצעים מדויקים בכל כיוון אפשרי. במצב הנוכחי יש לישראל הרבה יותר אורך נשימה מאשר לחמאס ויכולותיה לא נפגעות כלל, בניגוד ליכולות חמאס, ההולכות ופוחתות ואין לו מהיכן ואיך להשלימן.
לכן גם לשיטתם של החפצים לפתור את הבעיה אחת ולתמיד, קרי: לכבוש את עזה - כי אין דרך אחרת לפתור את הבעיה, וגם לשיטת מי שמסתפק בהסדרה עתידית - שתביא שקט ארוך, גם אם צריך יהיה בעתיד להתמודד שוב עם חמאס, נכון היה להוציא את צה"ל לקו נוח יותר. "הרחבה" מהמצב שבו היה צה"ל ערוך היתה טעות גדולה, שטוב כי נמנעה.
בעיה שיש טעם רב לעסוק בה עתה, גם כדי להפחית את הלחץ שילך ויגבר ככל שהיא תהיה חריפה יותר, היא הבעיה ההומניטרית. היא אמיתית, בעיקר משום שחמאס נערך בקרב האזרחים וירה ופעל מתוכם וכך גרם לפגיעה ברבים מהם בחילופי האש ובהפצצות של מתקני השיגור, המפקדות, אמצעי ייצור הנשק ומחסני האמל"ח. מספר ההרוגים יגיע בוודאי ל־2,000, כי רבים מאנשי חמאס שנהרגו בקרבות עם כוחותינו עוד לא התגלו, מספר הפצועים יתקרב לרבבה ומספר הפליטים, שלא יהיה להם לאן לחזור כי בתיהם הרוסים, יהיה גדול בהרבה. זה אסון כבד שהמיט חמאס על עמו, ולא נכון יהיה אם ישראל תתעלם ממנו.