אפילו יהודי צרפת, שכבר ראו במהלך האינתיפאדה השנייה כיצד הסכסוך בין ישראל לפלשתינים הגיע עד צרפת, הופתעו מעוצמת האנטישמיות שהתגלתה להם במהלך ההפגנות הפרו־פלשתיניות הנערכות בצרפת מאז פרוץ המלחמה. הם נחרדו אולי יותר מכל מעוצמת הזעקות "מוות ליהודים" שצרחו ההמונים ברחובות פאריס.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
היהודים הצרפתים היו אמנם עדים ב־14 השנים האחרונות למאות תקריות על רקע אנטישמי, כשהשיא היה ללא ספק פיגוע הירי בטולוז במארס 2012 (רצח של שלושה ילדים קטנים ומורה סמוך לבית הספר היהודי), אך גם הם נדהמו מעוצמת השנאה כלפי ישראל שבאה לידי ביטוי בתקיפת אזרחים יהודים, בתי כנסת, מסעדות ומכולות כשרות. הנשיא פרנסואה הולנד וראש הממשלה מנואל ואלס נאלצו להתערב. צרפת, שרק לפני שבועיים פירסמה באמצעות שר החוץ שלה מאמר כי היא אינה אנטישמית, נאלצה להכיר בעובדה שיש בקרבה אנטישמים. הדאגה כעת היא לא רק מעוצמת האלימות בהפגנות - אלא גם מכך שבקרוב יחזרו לצרפת מאות הג'יהאדיסטים שיצאו לסוריה.
קצת יותר איזון
את התאריך 13 ביולי 2014 יהודי צרפת לא ישכחו. זהו תאריך שבו הבינו לא רק היהודים, אלא צרפת כולה, את עוצמת האנטישמיות שמקורה אמנם בקהילה המוסלמית אך גם בתנועות השמאל הרדיקליות והירוקים. האנטישמיות המודרנית יצאה לרחוב באותו יום בשיא כיעורה.
ב־13 ביולי 2014 יצאו לרחובות מאות צעירים. הם הפגינו במזרח העיר נגד פעולת צה"ל בעזה. "להחרים את ישראל", "ישראל רוצחת", שאגו המפגינים. הם הגיעו לבושים בצבע הירוק של חמאס ונופפו בדגלים פלשתיניים. בעלי עסקים בחרו לסגור את חנויותיהם, ובתי קפה ראו כיצד הכיסאות והשולחנות שלהם מתעופפים ברוח.
המפגינים המשיכו במסע המחאה האלים ולא היססו לזרוק חזיזים לעבר כוחות הביטחון הצרפתיים האחראים לפיזור הפגנות, אנשי ה־CRS הקשוחים. אפילו הם נדהמו מעוצמת השנאה. המפגינים הגיעו לרחוב לה רוקט (רקטה, בצרפתית) שבו נמצא בית כנסת. כמה סימבולי שדווקא ברחוב זה בחרו המפגינים לנסות לפגוע בבית כנסת.
האנטישמיות המודרנית בשיא כיעורה. הפגנות פרו־פלשתיניות ברחבי צרפת, השבוע // צילומים: אי.אף.פי
בדיוק באותה שעה אירגנו היהודים שבתוך בית הכנסת תפילה למען ישראל. צעירי "הליגה להגנה יהודית" הגיעו כדי להגן על המתפללים. העימות הבלתי נמנע בין יהודים לערבים בפאריס היה אלים במיוחד.
הרשויות בצרפת, מבוהלות מהייבוא של הסכסוך לשטחם, החליטו שלא לאפשר עוד הפגנות שכאלה בפאריס. לכן ב־19 ביולי, בזמן שלונדון איפשרה לאלפי מפגינים לרדת לרחוב, אסרו שלטונות פאריס למארגני ההפגנה, "התנועה האנטי־קפיטליסטית" (ארגון שמאל רדיקלי), לארגן הפגנה פרו־פלשתינית. הזעם של המארגנים היה גדול. הם טענו כי צרפת כבר לא דמוקרטית.
אלא שההפגנה אכן נערכה. מאות הגיעו בשעה 14:30, מצוידים בדגלי פלשתין, לשכונת בארבס בצפון־מזרח פאריס כדי להשתתף בהפגנה. המשטרה, מנגד, הגיעה בכוחות מתוגברים. כעבור שעה וחצי בלבד כבר החלו מעשי האלימות. שוב תקפו המפגינים את כוחות הביטחון, שוב נזרקו חזיזים ואבנים גדולות שנאספו מאתר בנייה סמוך לעבר שוטרים. לפחות 40 מפגינים נעצרו ו־18 שוטרים נזקקו לטיפול רפואי.
כותרות העיתונים למחרת דיברו רק על זה. עם כל הכבוד למטוס המלזי שהופל ולמלחמה בעזה - האלימות בפאריס היתה הכותרת הראשית וגם העובדה שלא מכבדים את כללי הרפובליקה. הנשיא הולנד במהלך אירוע לזיכרון גירוש היהודים למחנות ההשמדה דיבר בחומרה על המקרה ויחד עם ראש הממשלה שלו, מנואל ואלס, הבהיר כי לא יאפשרו את תחיית האנטישמיות והגזענות בצרפת.
אלא שפחות מ־24 שעות אחרי - שוב מחזה דומה. הפעם בסארסל. בפרבר לא עשיר של פאריס, שבו מתגוררים בעיקר יהודים ומוסלמים והאימאם המקומי דווקא נחשב לידיד של היהודים, שוב הגיעו מפגינים כדי למחות נגד ישראל.
יהודי צרפת נכנסו להלם. הם נדהמו מעוצמת המחאה ובעיקר מהקריאה "מוות ליהודים" שנשמעה בכל אחת משלוש ההפגנות. והן לא היו היחידות. זה שנים שהיהודים הפכו למטרה, שהם משלמים את מחיר הסכסוך במזרח התיכון. השבוע אולי רווח להם לשמוע כי בית המשפט גזר עונש מאסר בפועל על חלק מהמפגינים בהליך משפטי מהיר.
צילום: אי.אף.פי
אין ספק שמשהו רע קרה בצרפת. בחודש שעבר במהלך המונדיאל הוזמנתי להרצאה באחת הערים במרכז צרפת. בסוף ההרצאה יצאו היהודים מהאולם בזוגות ללא התקהלות. למה? שאלתי. "כי יש הרבה אוהדי נבחרת אלג'יריה ברחובות והם לא אוהבים אותנו במיוחד", ענו לי. "אנחנו פוחדים", הם הוסיפו.
תמיד היו הפגנות בצרפת במהלך מתיחות וגלי אלימות אצלנו. כך ב־2009 במהלך מבצע עופרת יצוקה, וכך גם ב־2010 במהלך המשט הטורקי שאליו הצטרפו גם אזרחים צרפתים. אלא שהפעם זה נראה הרבה יותר רציני.
אבל היתה גם תמונה אופטימית בסארסל השבוע, כאשר נשיא הקרי"ף, ארגון הגג של יהודי צרפת, והאימאם המקומי של סארסל, הישאם שאלגומי, התחבקו והבטיחו להילחם יחד נגד גל האנטישמיות החדש. השניים קראו לדיאלוג בין הקהילות וביקשו ממוסלמים ומיהודים שלא לייבא את העימות במזרח התיכון לצרפת. הבעיה היא שהסיכוי שההמון יישמע להם - אפסי.
הרפובליקה והתקשורת הצרפתיות צריכות לצאת למערכה נגד האנטישמיות החדשה. תפקיד השלטונות להקשיח את העונשים נגד המפגינים האלימים האנטישמים. ואילו לתקשורת הצרפתית לא יזיק להיות קצת יותר מאוזנת בדיווחים על המתרחש אצלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו