"ההחלטה לעזוב לא פשוטה, אבל זה היה הכרחי בגלל הילדים, האזעקות, ה"בומים", הידיעה שהילדים בחופש ולא יכולים לצאת מהבית. הגענו עם עוד משפחות מנחל עוז לקיבוץ מעגן-מיכאל, שקיבל אותנו בזרועות פתוחות ובחום. זה מאוד נכון בעיני להתפנות באופן מסודר ומרוכז אפילו שהתנאים לא פשוטים – זה עוזר ביצירת מסגרת לילדים בייחוד כשמדובר בתקופה מתמשכת".
"תחושת חוסר הוודאות לא פשוטה ואף אחד לא יודע כמה זמן זה יימשך. מה שעוזר זה שהילדים נמצאים בסביבה שקטה, בלי אזעקות, בלי נפילות, יש להם פה פעילויות, הם נמצאים עם חברים ועם פרצופים מוכרים. אנחנו מקווים שמה שלא יעשו במבצע – זה יביא את הסוף".
כך סיפרה זוהר להב מנחל עוז, שעם בעלה ירון פונו עם שלושת ילדיהם, מיה בת ה-12, דנה בת ה-8 ואלון בן ה-3, ונקלטו במעגן מיכאל. בעקבות "צוק איתן" נערכה התנועה הקיבוצית לסייע לתושבי עוטף-עזה. עד כה התקבלו למעלה מ-5,000 פניות. לדברי אורלי רם, מזכירת קיבוץ מעגן מיכאל, נקלטו בקיבוץ למעלה מ-120 איש מקיבוץ נחל עוז.
"כל הזמן שמענו את הנפילות"
גם יפעת ווסטלנד, חברת קיבוץ ניר-עוז, הגיעה לקיבוץ יזרעאל עם בתה שי-לי בת ה-14. לדבריה: "כל הזמן שומעים את הנפילות ואת "צבע אדום". אנחנו חיים במציאות הזאת כבר 14 שנה, כל הזמן במתח: מתי צבע אדום? איפה תהיה נפילה? שנה וחצי היינו באופוריה אבל זהו, נגמר. אנחנו מתארחים בקיבוץ יזרעאל, בעמוד ענן התארחנו בשדה בוקר". הן חולקות יחידה עם משפחת אנגל: האם קרינה וטום בן 13, מיקה בת 10, ויובל בת שנה-וחצי.
"אתה שומע ורואה את ההפגזות", סיפרה קרינה, "הטנקים והמטוסים, את טורי העשן. הדיסוננס בין התפאורה של הקיבוץ השקט והמציאות האלימה הוא עצום. זה פחד שקשה להסביר, במיוחד שנמצאים עם ילדים שצריך להסביר להם שהם לא יכולים להסתובב בחוץ ושמסוכן. אנחנו 4 שנים ברצועה וזאת פעם שנייה שאני עוזבת את הבית וזה לא נעים".
לדברי איתן ברושי, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, "אנו מחזקים את יישובי קו העימות וערוכים לתת מענה בזמן אמת. אנו רואים בסיוע להם שליחות לאומית וציונית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו