הפעם הגיע אלינו זובין מהטה מסביליה. מעט קודם לכן היה כמה שבועות בוולנסיה, ובמהלכם קפץ קפיצה קצרה לאתונה, שם ניצח על קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. לפני ולנסיה שהה בפירנצה. בישראל הוא ינצח על תשעה קונצרטים בעשרה ימים ומכאן ימשיך ללוס אנג'לס. לקראת הסתיו ישוב לישראל ועם הפילהרמונית יטוס לסיבוב הופעות בסיביר ובמזרח אירופה, ושוב לישראל, לצורך פתיחת העונה ה־79 של התזמורת. מייד אחר כך יפצח בסיבוב קונצרטים נוסף וממושך של הפילהרמונית במזרח הרחוק, שיכלול את תאילנד, דרום קוריאה, יפן, סינגפור וסין. קחו אוויר. בגיל 78 מהטה הוא נווד פעיל, פורה ועתיר אנרגיות, שלא יודע ג'ט לג מהו, וניחן במומחיות יוצאת דופן בבתי מלון. "אני מצפה כל כך להגיע ליעד החדש שלי, כך שאני לא סובל מכלום. אני יכול לטוס מחר ליפן, לערוך שם חזרה ומייד לחזור, ואם אני מרגיש עייף, אני פשוט הולך לישון. אני לא מתלונן על זה. יש כאלה שלא מפסיקים לדבר על הג'ט לג שלהם. אני יודע את זה בגלל שהקולגות שלי, שנוסעים איתי, מתלוננים. ואני באמת מבין גדול בבתי מלון. מנהלי בתי מלון חוששים מפניי".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אפשר להרגיש בבית בצורת חיים כזאת?
"אני מרגיש בבית לפחות בחמישה מקומות שונים בעולם. קודם כל במומבאי, כי בה גדלתי. אני לא מגיע לשם לעיתים קרובות ואין לי שם בית, אבל ברגע שאני יוצא מהמטוס אני מרגיש בבית. גם כאן בישראל זה בדיוק אותו דבר, ומלון הילטון הוא לחלוטין הבית שלי. ויש את פירנצה ולוס אנג'לס, שבהן יש לי בתים משלי. לוס אנג'לס היא הבית הראשי שלי. הייתי בר מזל לחיות באמריקה, לפחות בחלק מארבעים השנים האחרונות. העברתי באמריקה את השנים הראשונות שלי כמנצח, בניתי את הרפרטואר שלי בתזמורת הסימפונית של מונטריאול, בפילהרמונית של לוס אנג'לס ובפילהרמונית של ניו יורק. אני אסיר תודה לאמריקה על מה שלמדתי שם, ואני מאוד שמח לחיות בלוס אנג'לס, אבל גם שם אני נמצא חודשיים בשנה, לכל היותר. הייתי רוצה להיות יותר, אבל אם תביטו בלו"ז שלי תבינו שאין לי זמן לכלום. אני עובד קשה בכל מקום, כי אני מאוד אוהב את מה שאני עושה".
והחיים שלך הם סיבוב הופעות בלתי נגמר.
"אני לא יוצא לסיבובי הופעות לבד, בלי תזמורת. לפני ולנסיה הייתי בפירנצה למשך שישה שבועות. זה פרק זמן מאוד ארוך. להיות בנסיעות כל הזמן זה לנצח בלונדון שבוע, ואז לנצח שבוע באמסטרדם, ושבוע אחר כך בהמבורג. יש מנצחים שחיים ככה, אני מעולם לא עשיתי את זה. מעולם לא סטיתי מפילוסופיית החיים שלי כמנצח, שהיא להיות תמיד עם התזמורות והמסגרות הקבועות שלי שאותן אני מכיר, שאיתן אני רגיל ליצור מוסיקה. כמובן, התזמורת העיקרית שלי היא תמיד הפילהרמונית הישראלית. לצד זה מתקיימים הניהול האמנותי והניצוח על ה'מאג'ו מוסיקלה פיורנטינו', פסטיבל האופרה השנתי בפירנצה, ועד לפני שבוע הייתי המנהל המוסיקלי של בית האופרה בוולנסיה, אבל החלטתי לוותר על המשרה שם".
מאיזו סיבה?
"הפוליטיקאים בוולנסיה מדרדרים את בית האופרה לפרובינציאליות ואני לא רציתי להיות חלק מזה, וגם אמרתי את זה בגלוי. התזמורת בוולנסיה היא, גם כיום, אחת הטובות ביותר באירופה. במשך הרבה שנים המנצח לורין מאזל ואני חילקנו בינינו את העבודה עם התזמורת בוולנסיה. היינו מאוד שמחים והיתה לנו תזמורת פנטסטית. בישראל אין לי את התסכולים שיש לי בספרד. כאן אולי לא מתקצבים אותנו בנדיבות, אבל גם לעולם לא יפריעו לנו מבחינה אמנותית. אף אחד לא מצווה עלינו לעבוד עם הסולן הזה או המנצח ההוא.
"יש את המגבלה על נגינת ואגנר, אבל זה לא קשור בממשלה. בכנות, אני חושב שאין לנו אומץ לבצע ואגנר בארץ. לי יש, אבל אני לא חושב שהקולגות שלי כאן מוכנים לזה. ואני לא מאיץ בהם כי אני רגיש לעובדה שעדיין יש בישראל אנשים עם מספר על היד ואנחנו חייבים לכבד אותם. בשנת 1981, כשניסיתי לנגן ואגנר בארץ, היו הרבה יותר ניצולי שואה מהיום. במהלך הקונצרט ממש כאב לי הלב. ניגנו את הפרלוד לאופרה 'טריסטן ואיזולדה' ואנשים פרצו אל היציעים בצעקות. ביום הראשון עוד הצלחנו לסיים את הקונצרט. כשניסינו לנגן ביום השני כבר באו הרבה יותר אנשים למחות ונאלצנו להפסיק לנגן. אחרי זה הפצנו שאלון בין המנויים שלנו ו־86 אחוזים מהם ציינו שהם רוצים לשמוע ואגנר בפילהרמונית, אבל לא המשכנו לנגן את יצירותיו כי זה פגע רגשית בהרבה אנשים. זה לא עניין אינטלקטואלי בארץ, זה עניין אמוציונלי. דעתי האישית היא שאנחנו צריכים לנסות לנגן ואגנר שוב, ובעתיד הקרוב, אבל זה תלוי בחברים שלי".
מנצח. תמיד נאמן לתזמורת שלו // צילום: אי.פי.אי
שבעה קונצרטים בשבוע
את המילה "חברים" מהטה אומר בעברית. גם את המילים מנויים, תזמורת, צבר, שש בש ועוד רבות אחרות. ועם זאת, כתמיד, הראיון מתנהל באנגלית. המאסטרו יושב בחדר הצנוע שהוקצה לו בהיכל התרבות. על שולחן קפה קטן ניצבים מולו תלולית של מאפים מלוחים ומתוקים ובקבוק מיץ אשכוליות דל קלוריות, שהונחו לקראת הראיון. בכל אלה הוא לא נוגע, רק בכוס מים צוננים. הוא לובש מכנסיים מחויטים ולרגליו נעליים שחורות מבריקות, אך את חולצת הכפתורים הצחורה, עניבת הפפיון והמקטורן החליף בחולצה קיצית כחולה, שפסים ירוקים בוהקים מעטרים אותה. רעמת שיער עדיין מפארת את ראשו, אך מטבע הדברים הפכה דלילה והאפירה. והוא מרגיש נוח, מרגיש בבית. הפגישה שלנו נערכת למחרת הבאתם לקבורה של שלושת הנערים אייל יפרח, גיל־עד שער ונפתלי פרנקל.
"אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שיהיו בישראל ימים קשים כאלה", אומר מהטה, ופניו לובשות ארשת רצינית וטרודה. "הייתי בכיכר רבין בלילה, לפני יומיים, וראיתי שם כמה צעירים שהדליקו נרות והציבו אותם בשורה ארוכה. זה שבר את ליבי. אנשים צעירים שרק ישבו שם בדממה, אפילו לא דיברו זה עם זה. צעירים כאובים ואבודים. העולם בוכה איתכם כרגע, האמינו לי. תביטו, העולם מתמודד כיום עם כל כך הרבה חדשות איומות מכל מיני מקומות. תחשבו על מה שמתרחש בעיראק, על החיילים שמוצאים שם להורג, גם להם יש אימהות, גם לאוקראינים יש אימהות, גם לסומלים.
"אין לי מושג איך העולם מתמודד עם כל זה ברמה הרגשית, הרי אפשר להשתגע. יש 200 נערות שנחטפו ונאנסו בניגריה, מי יודע מה עלה בגורלן? ובתוך כל זה ישראל. אני חושב שהעולם חש אמפתיה לישראל. אני מקפיד לקרוא את 'הלונדון טיימס' ואת 'הניו יורק טיימס' בכל יום ואומר את זה על סמך מה שאני קורא. העניין הוא שהעולם ניצב לצד ישראל רק כשישראל בוכה. זה נורא, אבל כך זה היה תמיד".
מהטה קשור בעבותות לישראל גם מפני שיש לו בן ישראלי, אוֹרי בן ה־24. "הוא התנדב למשך שנה במסגרת שירות לאומי בצפון ואחר כך שירת שירות קרבי של ארבע שנים נוספות והיה בחברון ובעזה", מספר מהטה. "הלכתי לטקס הסיום שלו בצבא, ושם הוא קיבל אות חניך מצטיין. חמש שנים הוא תרם למדינה, ועכשיו הוא רוצה ללמוד בפקולטה למדעי החקלאות ברחובות. הוא גדל בקיבוץ והוא פשוט ילד טוב".
אורי הוא הצעיר מבין ארבעת ילדיו של מהטה. מנישואיו הראשונים לזמרת הסופרן הקנדית כרמן לאסקי נולדו שני ילדים, מרוון וזארינה. זארינה עובדת כאחות במונטריאול, ומרוון הלך במידת מה בעקבות אביו והוא בימים אלה מנהל את הקונסרבטוריון המלכותי לאמנויות הבמה בטורונטו. לאחר שש שנים התגרשו לאסקי ומהטה, ולאסקי נישאה לאחיו, זארין, כיום נשיא התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. כמו כן, האחים מהטה משמשים יחד יושבי ראש של קרן המוסיקה על שם אביהם, מהלי מהטה, שהקים את התזמורת הסימפונית של מומבאי.
הקרן מעניקה חינוך מוסיקלי למאות ילדים הודים. מהטה נשוי בשנית לשחקנית האמריקנית ננסי קובאק, שנטשה את עולם המשחק לטובת תחום הנדל"ן, ויש לו בת נוספת, אלכסנדרה, המתגוררת בקליפורניה. כשמהטה נשאל כמה נכדים יש לו הוא עונה "הרבה", ואז מתחיל לספור אותם בראשו. "יש לי שלושה, ארבעה, חמישה, שישה נכדים יש לי. הם מתגוררים בקנדה ובארה"ב".
יש לך זמן לראות אותם?
"לא, אבל אנחנו מסתדרים. את אלה שגרים בקליפורניה אני רואה כשאני מבקר שם. הנכד מהבת שלי זארינה מגיע לישראל ביום ראשון כדי לפגוש אותי. רק לעיתים רחוקות אנחנו נפגשים יחד כל המשפחה. התכנסויות משפחתיות הן דבר מאוד נדיר אצלנו. אנחנו משפחה של צוענים".
למה אתה מקדיש זמן בחיים שלך, מלבד מוסיקה?
"אני חובב פנאט של קריקט, ועכשיו אני צופה במונדיאל, רק כי אין לי משהו אחר לראות בטלוויזיה. אין אף נבחרת שאני בעדה באופן מיוחד. ראיתי לפני כמה ימים את ברזיל משחקת נגד מקסיקו, ומקסיקו שיחקו כל כך טוב עד שממש רציתי שהם ינצחו. אתמול ראיתי את ארה"ב נגד בלגיה. זה היה בלתי ייאמן, השוער של ארה"ב יקבל הרבה הצעות עבודה בעתיד".
צפית במשחק במלון?
"כן, עבדתי עם התזמורת עד 21:30 ואז סעדתי ארוחת ערב עם חברי הכנר עברי גיטליס, שנמצא בתל אביב. הוא כמו אח בשבילי כבר יותר מחמישים שנה. אכלנו יחד בפאטיו של המלון וראינו כמה אמריקנים שצפו במשחק מעל מסך גדול, אז הצטרפנו אליהם, ופתאום מצאתי את עצמי יושב עם אנשים צורחים מהתרגשות. בדרך כלל אני יושב לבד בחדר שלי במלון. זה דווקא היה מאוד נחמד לראות ככה את המשחק. מעבר לזה אני משחק הרבה שש בש, אבל רק עם אשתי".
אתה מעורה בחיי התרבות בישראל, בתיאטרון, במחול?
"אין לי זמן ללכת לראות כלום, אני מנצח על שבעה קונצרטים בשבוע. אבל אני קורא את לוח המופעים בתל אביב. כל כך הרבה מתרחש כאן. זה מדהים. ממש מדהים".
אתה קורא ספרים? או שאתה נמנה עם המוסיקאים שקוראים רק תווים?
"אני קורא הרבה תווים ומעט ספרים. יש עכשיו ליד המיטה שלי במלון שלושה ספרים שקראתי רבע מכל אחד. אחד מהם הוא 'הטיגריס הלבן', ספר מצוין, שמספר על חייו של הודי כפרי באופן אותנטי ונוגע מאוד ללב. אני קורא גם ספר על ארכיאולוגיה ביוון. אבל אני צריך להתכונן לקונצרטים ויש לי ערימת תווים ענקית ללמוד. אז איך אני יכול לסיים את הספרים שלי? אני חייב ללמוד את התווים לפסקולים של המלחין האנס צימר, ובעונה הבאה אנצח על האופרה 'נשף המסכות' של ורדי, בפעם הראשונה בחיי. יש לי כל כך הרבה עבודה".
לישראל באים מאהבה
בזמן שישהה בלוס אנג'לס, מספר מהטה שיערוך קונצרט גאלה בבברלי הילס עם הפילהרמונית לגיוס תרומות. "ננגן פסקולים של סרטים הוליוודיים גדולים דוגמת 'שרלוק הולמס' ו'צופן דה וינצ'י', מאת המלחין האנס צימר. פסקולים לסרטים הם לא הקטע שלי. הייתי 16 שנים עם התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס והרבה פעמים ביקשו ממני לנצח על מוסיקה לסרטים ומעולם לא עשיתי את זה. אבל צימר הוא חבר שלי, והתזמורת תרוויח על הקונצרט הזה יותר ממיליון דולר. שיהיה ברור שזה כסף שכבר הוצאנו. אני לא רוצה שהקוראים יחשבו שהמצב שלנו טוב מבחינה כספית, כבר נעשה שימוש ברווחים מהקונצרט העתידי זה". בכל מקום אחר בעולם משתכר מהטה פי 20 מבארץ. גם מוסיקאים, זמרים ומנצחים שמגיעים לישראל, הוא אומר, משתכרים פה פחות. "אף אחד לא מקבל בישראל אותו השכר שמקבלים בחו"ל. אף אחד. אמנים שהגיעו לישראל תמיד דרשו שכר מופחת בהרבה, הם הגיעו לכאן משום שהם אהבו להגיע לכאן, הם אהבו את התזמורת".
ואותך.
"כן, יש לנו את המשפחה הקטנה שלנו, אמנים, חברים, שתמיד חוזרים לכאן. יפים ברונפמן, גיל שחם, פינקל'ה (פינחס צוקרמן) בא תמיד, יצחק פרלמן בא פעם בשנתיים. יש לנו את החברים הנאמנים שלנו, אבל אנחנו חייבים לבנות לנו 'כנופיה' חדשה. יש לנו גם דור חדש של חברים ורבים מהם יככבו בעונה הקרובה, המנצחים להב שני ועומר ולבר, הכנר והמנצח ניקולאי זניידר. ויהיו לנו זמרים מעולים, שתאמינו לי, באים לכאן ממש בחינם. נגנים בארץ מתוגמלים בקושי. בקושי שמונה אחוזים מהתקציב שלנו מגיע מהמדינה, זה לא פשוט, אנחנו בגירעון עצום".
לשיפוץ שנערך לאחרונה בהיכל התרבות קדמו התנגדויות רבות. חששו למבנה ההיסטורי, להוצאה כספית גדולה מדי ואפילו לאסון אקוסטי. כשאתה נכנס עכשיו לאולם, מרים את השרביט ומאזין לתזמורת, זה היה שווה את זה?
"בהחלט. לפי דעתי אפשר היה להרחיב עוד יותר את השיפוצים. בסופו של דבר הושגה פשרה טובה עם המתנגדים לשיפוץ, שלא יודעים על מה הם מדברים. כלום. הם דיברו על אקוסטיקה ואין להם מושג מה זה בכלל. כל מה שהם רצו היה שלא ייגעו באף אבן, כאילו מדובר בטאג' מהאל. בזה הסתכם כל הטיעון שלהם. הקרנגי הול בניו יורק לא שופץ? הוא היה אולם נהדר אבל נזקק לשיפוץ ובעזרת מוסיקאים נהדרים כמו אייזק שטרן הוא שופץ". בחדרו שבהיכל המשופץ והמחודש רוכן מהטה מעל התוכנייה של העונה הבאה. "יש לנו הרבה קונצרטים מעניינים", הוא מספר לנו, רעב ונלהב. "יואל לוי ינצח על 'כוכבי הלכת' של הולסט בליווי הקרנת הסרט 'כוכבי הלכת' של סוכנות החלל האמריקנית נאס"א. הפסנתרן טריפונוב, זוכה תחרות רובינשטיין, שמצליח כל כך לאחרונה, חוזר אלינו שוב. אני אנצח על האופרות 'כרמן' ו'נשף המסכות'. בחרתי בעצמי את היצירות שתנגן התזמורת בשנה הבאה ואני נרגש מאוד לבצע אותן".
גם בעונה הקרובה לא תנצח אישה על הפילהרמונית?
"יבוא היום ותבוא לכאן מנצחת, בינתיים אנחנו קרובים למצב שבו יהיה לנו רוב נשי בתזמורת. אהיה גלוי איתכם, זו אך ורק שאלה של איכות. אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל נכון להיום אין מנצחת מספיק טובה כדי לבוא ולנצח על הפילהרמונית. זהו, כבר אמרתי יותר מדי. סימון יאנג, מנצחת אוסטרלית שאני מאוד מחבב, קיבלה מינוי בתזמורת הפילהרמונית של המבורג, אנחנו חברים, שנינו משוגעים על קריקט ואולי היא תגיע. אני גם מייחל ליום שיהיה לנו בתזמורת נגן ערבי־ישראלי. אני מפעיל תוכנית לחינוך מוסיקלי לילדים ערבים בצפון ויש הרבה ערבים־ישראלים צעירים וכישרוניים, שלומדים בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן־מהטה באוניברסיטת תל אביב. האודישנים שאנחנו עורכים לנגנים נערכים תמיד מאחורי פרגוד. אני יודע שיגיע היום שהפרגוד יתרומם ותחכה לנו הפתעה".
בדרך לעוד שיא
בעונה הקרובה יבצע מהטה כמה מהיצירות הפוסט־רומנטיות הגדולות המזוהות עימו, ובהן הסימפוניה השנייה של מאהלר, "התחייה", והסימפוניה השמינית של ברוקנר.
עד כמה אתה חושב על הקהל כשאתה מכין תוכנית לעונה?
"הקהל שלנו הוא המשפחה שלנו, הוא כל כך נאמן לנו וצריך להתחשב בו. כמובן, הייתי שמח אם הוא היה אוהב יותר מוסיקה מודרנית. אנחנו לא מנגנים מספיק מוסיקה בת זמננו, זה ברור. יש לנו פה ושם יצירות מודרניות, אבל אנחנו צריכים לנגן עוד, יש הרבה מוסיקה טובה שנכתבת ממש עכשיו, במאה ה־21".
מהטה מתעקש שאין יצירה שהוא מתחבר אליה באופן מיוחד. "היצירה האהובה עלי ביותר היא תמיד היצירה שאני בדיוק עומד לנצח עליה", הוא אומר ומייד מפליג בשבחיה של האופרטה "העטלף", שעליה ינצח במהלך הימים הקרובים. "זו יצירה נהדרת. אומרים לי בזלזול שזאת אופרטה, ואני עונה שזאת למעשה אופרה", הוא מרעים בקולו. "זהו כנראה המחזמר הגדול הראשון שנכתב". בערבו של יום ראשון השבוע צעד מהטה בצעדים בוטחים ולקול תשואות הקהל אל בימת המנצח, הקרויה על שמו בעודו בחייו. בקרב הקהל הוא מזהה המוני פנים מוכרות, מחייך אליהן ואף פונה ישירות אל חלק מהצופים, למשל שלמה להט, ראש עיריית תל אביב לשעבר. "שלום, צ'יץ'", הוא קורא בשמחה, "אני כל כך שמח לראות אותך".
"זה לא מובן מאליו שהוא איתנו כל השנים", לוחשת לנו בלה, שזה ארבעים שנה לא משה מהכיסא הקבוע שלה בהיכל, כמנויה של התזמורת הפילהרמונית. "הוא באמת ובתמים אוהב את ישראל". במהלך הערב קיימה התזמורת טקס חגיגי לרגל פרישת כמה מנגניה לגמלאות, ובהם הכנר הראשון הוותיק לזר שוסטר, ולכבוד נגנים המציינים 25 שנות פעילות בפילהרמונית. גם את הוותיקים ביותר, המנגנים בתזמורת יותר מארבעים שנה, מהטה הוא שקיבל לשורות הפילהרמונית. הטקס הבהיר שלא רק הקהל מלא יראת כבוד והערצה כלפי מהטה, אלא גם המוסיקאים שעובדים איתו לאורך השנים. החלילן אייל עין הבר, שעוזב את התזמורת אחרי 17 שנים כדי לפנות לקריירת ניצוח, אמר לקהל: "אולי לא אהיה זובין מהטה, אבל אני חייב לנסות". מהטה זקוף, מרוכז ונמרץ כשהוא מנצח על "העטלף", הפעם עם תווים, בניגוד להרגלו. הוא ער לכל ניואנס בפרטיטורה ומתענג על המוסיקה העליזה והסוחפת של יוהאן שטראוס הבן. מהטה הוא לא פחות וינאי מאשר הודי, אמריקני או ישראלי. את חינוכו המוסיקלי המשמעותי קיבל בווינה, אליה הגיע כשהיה בן 18, ושם נחשף למסורת הקלאסית הווינאית הגדולה. עבורו, לנצח על "העטלף" משמעו לחזור הביתה.
בהתאם לרוחה ההומוריסטית של האופרטה, ובניסיון להפוך את סיום העונה לקליל ונגיש, הוחלט להזמין את צביקה הדר לשמש מנחה הערב. הדר נשלח אל גוב האריות של היכל התרבות שלא בטובתו. הקומיקאי הוותיק והמיומן מנסה להפעיל את קסמיו ואת בדיחותיו על הקהל המבוגר, השמרן והנרגן משהו של הפילהרמונית, אבל נתקל בקשיים. הדר מספר שהסכים להגיע בשיאם של משחקי המונדיאל רק כדי לזכות בכבוד מצד אמו. הוא מראה לקהל עד כמה רזה ואז מצלם תמונת סלפי עם מהטה, שמשתף עימו פעולה באופן מלא.
הדר גמלוני על בימת הפילהרמונית, הוא מתבלבל מעט בהקראת הטקסט ובתזמוני כניסותיו ויציאותיו, והקהל מצידו מאבד סבלנות וקורא מהיציעים: "לך מכאן", ו"תפסיק להפריע". בתום המערכה השנייה מתוך שלוש כמה צופים אף נוטשים בהפגנתיות את ההיכל תוך כדי סינון מילות ביקורת זועמות. כאשר מגיעה האופרטה לסיומה והסולנים עולים אל הבמה, כל אחד בתורו, מסתודדים כמה אנשים בקהל על כך שהדר עומד לספוג שאגות בוז מצד צופים חסרי חמלה. אך מהטה לא מאפשר לכך לקרות ונחלץ להגנתו. במחווה של אנושיות, נדיבות וחוכמה, הוא עולה אל הבמה שלוב זרועות עם הדר ומונע מבוכה גדולה. הרי למהטה אפשר רק להריע.
"אני עכשיו 45 שנים עם התזמורת הפילהרמונית, מאז מוניתי ליועץ מוסיקלי בשנת 1969", הוא מהרהר ופניו קורנות. "העונה הבאה, שתיפתח באוקטובר, תהיה העונה ה־45 שלי. יוג'ין אורמנדי היה המנצח הוותיק ביותר. הוא ניצח על תזמורת פילדלפיה במשך 44 שנים, והנה אני עוקף אותו. אני לא חושב על זה יותר מדי, רק מקווה שזה לא ייפסק. בתזמורת יודעים איך אני מרגיש. הם יודעים שאני רוצה להמשיך, שאני כאן כדי להישאר. אם כך, לדעתי אני המנהל המוסיקלי הכי ותיק בעולם. בכל הזמנים".
naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו