אתמול לפני הצהריים התייצבו דוד טדגי משדרות ועדי טרבלסי מנתיבות למפגש הקבוע של הפרלמנט המקומי בבית הקפה בכפר עזה. עד שנפרדתי מהם הגיע רק עוד חבר. במושבים לאורך הציר, אמר טרבלסי, בונים עכשיו חדרי מיגון, אבל מה תעשה אמא שהלכה לחנות ונמצאת 300 מטרים מהבית?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
עם שחר שוב היתה אזעקת צבע אדום. חדלו לספור. עשרות ביממה. בשדרות כלתה רגל אדם מן השוק. אין גם צמיגים. אי פה אי שם נראה מישהו מאחר לתפילה בבית הכנסת.
אנגלה מרדכי ובעלה - הספר השכונתי במרכז שדרות - שהו ברחוב מפני שחזרו עם תינוקם זוהר בן תשעה החודשים מבית החולים ברזילי. חש ברע, אז נסעו לבדיקה. אלמלא כן לא היו יוצאים את הדירה. אמש גם לא נפגשו עם חברים. הם ישנים דרך קבע בחדר הממוגן. בפיהם זעם רב. אנגלה בת שדרות. 15 שנים של קסאמים, ואפילו את סוללת כיפת ברזל הרחיקו (אחר כך הוסבר לי כי היא מופעלת במירב האפשרי עתה, וצפויים פיתוחים נוספים להגנה קצרת טווח).
אין ספק, ביישובי עוטף עזה מאמינים בלב שלם כי אילו נקלעו שרים ובני משפחותיהם להתראות צבע אדום היתה התגובה הצה"לית תקיפה פי כמה. שם גם מחזיקים בדעה כי אם תהיה כניסה קרקעית משמעותית ניתן יהיה למגר את הטרור מעזה. תחת זאת מצאתי גם הזנחה מקומית. בני הזוג מרדכי נכנסו איתי למיגונית סמוכה. ריח רע עלה ממנה. אין תחזוקה, "וזה עוד מצב טוב בהשוואה לאחרות". כבוגר עשרות אזעקות של "צבע אדום" חשתי כמה קשה לחזור למשטר ההתגוננות המוכר. נכון, כיפת ברזל מועילה והחיים בממ"ד מצילים חיים, ועם הזמן באה השכחה, אך התושבים בצדק אינם מוכנים לחזור לאחור.
צריך להבין, מסבירים בפרלמנט בכפר עזה, כי הם מתחמשים מסיבוב לסיבוב, והפגיעה בהם נעשית קשה יותר. תושבי עוטף עזה שואלים יותר מכל אזרח ישראלי אחר - מה יהיה הסוף?
הם גם קושרים זאת לאירועים האחרונים ביישובים הערביים במשולש. רפיון של צה"ל כאן מעודד התפרעות של רעולי פנים שם. אין ספק שיש מרכיב נכון בטיעון זה גם אם אין אמצעי לאמוד את רמת הפעפוע בין שני האירועים.
הנשיאה בנטל אינה הוגנת. התושבים משלמים את המחיר שהושת לפני מלחמת לבנון הראשונה על קריית שמונה ובנותיה.
אם ההבלגה שהובילו בנימין נתניהו, משה (בוגי) יעלון ובני גנץ תחדש את השקט לשנה־שנתיים תהיה התוצאה טובה מאשר המבצע הצבאי המוצלח ביותר מהסוג של "עמוד ענן" או "עופרת יצוקה", שלא יניב פירות לתקופה ארוכה יותר. אך קשה לשכנע בכך. מה גם ששר החוץ אביגדור ליברמן הופיע בעיצומו של המתח ונשבו ממנו רוחות מלחמה עם פתרונות של זבנג וגמרנו, ומי שנתון במצוקה נתפס להבטחותיו.
אבל הממשלה היתה מיטיבה לעשות אילו בתקופות של ירי רקטות היתה דואגת כי שלושה או ארבעה משריה יעתיקו את מגוריהם לשדרות, נתיבות, אופקים או כפר עזה - לארץ הצבע האדום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו