אל תבואו אלינו לים

השעה היתה כמעט חצות. האונייה של "צים", שהובילה פחם מנמל ריצ'רדס ביי שבדרום אפריקה לישראל דרך האוקיינוס ההודי, שטה במרחק של כ־300 מייל מהחוף, בין מדגסקר לגבולה הדרומי של סומליה - כשרב החובל הבחין במטרה חשודה על גבי הרדאר, במרחק של כחמישה מיילים. זו היתה אונייה שעמדה ללא תנועה. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"היה חושך, היא היתה בלי אורות זיהוי ולא ראינו אותה במשקפת", משחזר ד', אחד החובלים שהיו על האונייה. רב החובל נתן הוראה להמשיך להשגיח. "ידענו שזה אזור שבו מסתובבות חוליות של פיראטים, אז התכוננו מראש והרכבנו זרקורים, שהאירו על הים למרחק חמישה מטרים מדופן האונייה. בכל כנף עמד איש צוות עם נשק, ואני ועוד שניים איבטחנו את גשר הפיקוד של הכלי.

"לפתע זיהה אחד השומרים סירה שנצמדה לירכתיים מצד ימין. הוא קרא לנו. אני ועוד מאבטח מחברת האבטחה שליוותה אותנו יצאנו לכנף של הגשר וראינו סירת מירוץ, ועליה חמישה אנשים וסולם. זו היתה סירה גדולה, בערך 12 מטר אורך, עם מנוע גדול וחזק. מייד הבנו שאלה לא דייגים, אלא פיראטים שיצאו מאוניית־האם שגילינו קודם ברדאר.

"הפעלנו 'אזעקת טרור', שבעצם מודיעה לכל הצוות להתאסף במקום מסוים באונייה, כדי לשמור על חייהם במקרה שיירו אר.פי.ג'י. מכיוון שראינו שהסירה נצמדה אלינו, וידענו שזה עניין של שניות בודדות מהרגע שהם תולים את הסולם ועד שהם עולים עלינו, התחלנו לירות לתוך הסירה מתוך כוונה לפגוע. אני יריתי חמישה כדורים בבודדים, והמאבטח ירה צרורות. אני לא יודע אם פגענו בהם, אבל הם מייד הסתובבו ונעלמו בחשיכה. מאז לא ראינו אותם, ואנחנו לא יודעים מה קרה להם".

האירוע הזה, שהתרחש לפני חמש שנים, אחד מני רבים, ממחיש את הסכנות העצומות והבלתי צפויות שאורבות לכלי שיט בים הפתוח. תופעת הפיראטיות הלכה והתרחבה בשנים האחרונות, ומהווה מכה כלכלית ובטיחותית לכל חברות הספנות בעולם. חברות השיט החלו לפתח דרכי תגובה ושיפרו את האבטחה; אוניות רבות צוידו בנשקים קלים או בתותחי מים. כתוצאה מכך שידרגו גם הפיראטים את טקטיקות התקיפה שלהם - הגדילו את כמות האנשים בחוליית התקיפה, עברו לסירות מהירות או חיפשו מטרות חדשות כגון ספינות שעגנו בנמלים.

"צים טיאנג'ין" עוגנת בנמל חיפה. רק ישראלי אחד היה בין כל אנשי הצוות // צילום: אפרת אשל

לירות באוויר, כמו הפלנגות

אחת מנקודות החיכוך המסוכנות ביותר בנתיבי התחבורה הימיים היא מיצר באב אל־מנדב ("שער הדמעות", בערבית), ביציאה מים סוף למפרץ עדן, שמתחבר לים הערבי. המיצר מפריד למעשה בין אסיה (תימן) לאפריקה (אריתריאה, ג'יבוטי וסומליה) וממנו נכנסים כלי שיט אל תוך האוקיינוס ההודי. מדובר בנקודת מעבר חיונית, המאפשרת חיבור מסחרי בין היבשות, וכמובן גם בנקודה אסטרטגית לקבוצות הפיראטים, שביצעו בעשור האחרון אלפי ניסיונות תקיפה במטרה לחטוף את כלי השיט על תכולתם. 

"לפני חמש שנים נסעתי מאילת לכיוון סרילנקה, וכשעברתי את באב אל־מנדב לכיוון מזרח שמענו בקשר על שתי תקיפות סמוך אלינו", מספר רב חובל אריה פרילינג. "ישבתי בכוננות בגשר והבחנתי בספינת־האם שטה צפונית ממני, וסביבה סירות. מאחר שכבר הייתי ותיק לא עשיתי חשבון לאף אחד על הדלק, באזורים מסוכנים אני נוסע פול־ספיד, לא לוקח צ'אנס. אני הקפטן, אני מחליט. הפיראטים התחילו לרדוף אחריי, אז נתתי אישור לחבר'ה שלי לירות באוויר בקלצ'ניקובים, כמו הפלנגות בביירות. ככה ירינו עד שהברחנו אותם".

"כשהתקיפו אותנו הייתי נוהג להתקשר לקבל סיוע מהמדינות השכנות", אומר רב חובל א', שהיה מעורב בכמה התקפות פיראטים בשנים האחרונות. "באירוע כזה אתה נואש לקבל עזרה מכל מי שנמצא בסביבה, אם זו אוניית מלחמה, מטוסים או מישהו מהחוף. אבל עד שהם מגיעים לוקח לפחות שעתיים, ובינתיים מה שמכריע בשטח זה כוח מול כוח והנשק שנמצא ברשותך".

גדרות תיל בכניסה לאונייה, רגע לפני כניסה למעבר באב אל־מנדב // צילום: באדיבות צוות האונייה

בדו"ח מטעם מועצת הביטחון של האו"ם נכתב כי בשנת 2010 התבצעו ברחבי העולם 445 תקיפות פיראטים, שבהן נחטפו 53 ספינות - 49 מהן ליד חופי סומליה, הנמצאים בסמיכות לבאב אל־מנדב. אירועי השוד האלימים גרמו לשינוי מסלולי ההפלגות והארכתם, ולמימון שומרים חמושים על האוניות; כמיליארד דולר מושקעים בכל שנה בכוח צבאי בינלאומי ובאוניות מלחמה, שכל מטרתם היא לאבטח את אזור הסכנה.

אולם למרות ההיערכות הבינלאומית, שודדי הים לא עוצרים. באפריל 2010 נחטפה אונייה גרמנית סמוך לחופי סומליה, ועליה מכולות של צים. עשרת הפיראטים הסומלים טיפסו על הסיפון, אך 15 אנשי הצוות הזרים הספיקו להתבצר בתוך חדר ביטחון חסין כדורים ושלחו קריאות מצוקה לכוח הרב־לאומי המגן על האזור. כעבור כמה שעות הגיעו למקום לוחמי קומנדו הולנדים, השתלשלו בחבלים אל האונייה מתוך מסוק, והפיראטים נכנעו מייד.

מרכז השליטה של הפיראטים נמצא בדרך כלל באוניית־האם, שממנה הם מזהים את הקורבנות מרחוק, מיידעים את הצוות שעל סירות המנוע, ובעזרת מודיעין שאספו מבעוד מועד על נתיב הנסיעה של הספינה, בונים מארב. קצין ביטחון בכיר בצים מספר כי ארגוני הפיראטים פיתחו במשך הזמן יחידות מודיעין, שממפות את מסלולי אוניות הסחר שמפליגות בגזרתם. הם יודעים מראש את זמני המעבר של האוניות בגיזרה שלהם, את טיב המטען וגם את זהותם של אנשי הצוות שעל הסיפון.

"אפשר לחלק אותם לסוגים של פיראטים", מנתח רב החובל מאיר בן ישי. "יש את הפיראטים של הנמל, שודדים שבאים לגנוב מתוך המכולות עצמן. יש פיראטים שלא מעניינות אותם המכולות, והם רוצים את הקבינה של הקפטן עם המזומן. ויש כמובן את אלה שרוצים לחטוף את כל האונייה והצוות, כדי לקבל דמי כופר גבוהים".

בדרך כלל, מחצית מהכופר המשולם על שחרור כלי השיט הולך למממנים, למנהיגי הכנופיה ולמתווכי המשא ומתן. כרבע מהסכום מועבר לצוות שביצע את החטיפה, עם בונוס כספי לזה שעלה ראשון על הסיפון. עשרה אחוזים מחולקים לפיראטים ששמרו על הספינה ועל בני הערובה, ושאר הסכום זורם למנהיגי החמולות ולפוליטיקאים מקומיים כדמי חסות או שוחד.

בממוצע מרוויחים הפיראטים שלוקחים חלק פעיל בחטיפה כ־150 אלף דולר על מבצע מוצלח - סכום שהוא בערך פי עשרה ממה שאזרח סומלי מרוויח במשך כל חייו. בשיא פריחתם של הפיראטים, הגיעו רווחיהם עד 200 מיליון דולר בשנה, כופר על ספינות חטופות.

"ישבתי בכוננות בגשר והבחנתי בספינת־האם שטה צפונית ממני, וסביבה סירות" // צילום: אפרת אשל

ארבע שניות על הסיפון

אחד הסרטים הבולטים שהיו מועמדים השנה לפרס האוסקר היה הסרט "קפטן פיליפס", שהתבסס על סיפור חטיפתו של קפטן ריצ'רד פיליפס ב־2009 על ידי פיראטים סומלים. ימאים ישראלים ותיקים מודים כי נתקלו במציאות דומה מאוד לזו המתוארת בסרט, אולם לדבריהם, בשנים האחרונות החלו הפיראטים לחשוש מהישראלים. אלו, בניגוד לדמותו של טום הנקס מהסרט, מסתובבים חמושים ונראים די מאיימים מרחוק.

"בשנתיים האחרונות נהייתה אצלם מגמה כזאת - לא מתעסקים עם הישראלים", מסביר רב חובל א', אחד מקציני הביטחון האחראים בצים. "אפשר לראות בבירור ירידה דרסטית בניסיונות התקיפה על האוניות שלנו. זה לא אומר שהם ויתרו, אלא שכרגע הם פשוט מעדיפים לחפש מטרות אחרות. הפיראטים יודעים שלישראלים מותר להחזיק נשק, ושתמיד יש להם על האוניות מאבטחים חמושים. ברגע שהם רואים מולם ישראלים עם נשקים, הם כבר יודעים שלא כדאי להם, וממהרים לברוח".

"כשצוותים ישראליים מגיעים לאזורים המועדים להתקפות פיראטים, הם נערכים מראש", מספר אבי לוי, יו"ר איגוד קציני הים. "שמים קונצרטינות (גדרות תיל) מסביב לסיפון בשתי שכבות במקביל, עושים שמירות גם בלילה בגשר. בדרך כלל יש גם כאלה שמצטרפים להפלגות בתור תגבור ביטחוני".

במקרים מסוימים מעדיפים בצים להשתמש בחברת אבטחה ימית, ששולחת מאבטחים זרים שמצטרפים להפלגה בנקודות מסוימות לאורך המסלול.

"מה שהכי גרוע באבטחה של זרים זה שאתה לא יודע מי עולה לך על הספינה, ועד כמה הנאמנות שלהם למשימה תהיה טוטאלית", אומר א'. "זה כל הזמן קיים, זה לא ייפסק אף פעם. אונייה שעושה פחות מ־20 קשר, הם ישיגו אותה. אונייה שנוסעת יותר מהר, הם מסוגלים להפתיע מקדימה. החבר'ה האלה מטפסים בצורה מדהימה, הם רזים, הם אתלטים, הם צעירים. ברגע שהם תולים את הסולם על האונייה, בתוך ארבע שניות הם על הסיפון, בדיוק כמו ב'קפטן פיליפס'".

"החברה עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הביטחון", נמסר בתגובה מצים. "סוגיית המאבטחים על האוניות היא עניין חסוי, שלא ניתן לפרט מסיבות ביטחוניות".

רק לפני פחות משנה נתקלה אוניית המכולות של רב חובל אמנון ציטיאט בשתי סירות של פיראטים במפרץ עדן. "ראינו 12 מופרעים בסירות ששטו במהירות לא נורמלית, בערך שני מיילים מאיתנו. הם נסעו ב־17 קשר, ואני במהירות של 21 קשר, ועדיין הצליחו להגיע עד לירכתיים שלי. קלטנו אותם בזמן, את הנינג'ות האלה, עומדים על הסירות הירוקות שלהם. היינו שבעה ישראלים על האונייה, כולנו עם קלצ'ניקובים. סגרנו את האונייה בגדרות תיל והפעלנו זרנוקי מים, אבל זה לא עזר. רק כשהנפנו מולם את כלי הנשק, הם נבהלו וברחו".

אחרי האירוע, כשציטיאט עגן בנמל חיפה, הגיעו אליו אנשי השב"כ. "הם אמרו לי, 'השמירה שמשרד הביטחון מספק לאוניות עולה הרבה כסף ורצינו לבטל אותה, אבל המקרה שלך עצר את ההחלטה'. הם שאלו אם אנחנו צריכים משהו, אז ביקשתי משקפת לראיית לילה. כבר למחרת הביאו לנו משקפות לאוניות והצילו את המצב". 

אירועי התקיפות ירדו ברבעון הראשון של 2014 למספר הנמוך ביותר זה שבע שנים - 49 התקפות בלבד. הפיראטים הצליחו לטפס על סיפונן של 37 אוניות ולחטוף שתיים מהן. 46 אנשי צוות נלקחו בשבי. גם ההפסדים לכלכלה העולמית בגלל הפיראטים הסומלים פחתו, בזכות פעולות מניעה של ממשלת סומליה ונוכחות כוח הסיור הבינלאומי.

אבל הסכנה לא חלפה, היא פשוט נדדה למקומות אחרים. 18 התקפות פיראטים התבצעו ברבעון הראשון של 2014 סמוך לחופי אינדונזיה, שבאזורה עוברת כיום כרבע מכל תנועת המכליות העולמית. במערב אפריקה דוּוח ברבעון הראשון של השנה על 12 התקפות, כולל חטיפת שתי אוניות ו־39 אנשי צוות שנשבו. שש מהתקיפות התרחשו בניגריה - עלייה של שליש לעומת התקופה המקבילה אשתקד. השנה התבצעה גם תקיפה קרוב לחופי אנגולה, כחלק מהרחבת מרחב הפעילות של הפיראטים הניגרים.

לדברי הימאים הוותיקים, הבעיה הגדולה בהתמודדות עם הפיראטים היא הצמצום המשמעותי בכוח אדם ישראלי על האוניות של חברת הספנות הלאומית. "גם הפיראטים מבינים שבניגוד לישראלים, הזרים לא ממהרים לירות", אומר רב חובל אביטל רענן. "רוב הימאים הזרים פועלים לפי הקונספט הבינלאומי שאומר שאם תוקפים אותך ואתה לא מתנגד, אולי תצא מזה בלי אבידות בנפש".

"מה יעשו בישראל אם מחר יחטפו אונייה?" שואל אבי לוי. "אם יהיה שם קפטן פקיסטני או הודי, הוא יכול להיכנע ולהרים ידיים. לצוות ישראלי זה לא יקרה".

98 אחוזים מהייצוא ומהייבוא של ישראל עוברים דרך הים, הרוב הגדול באמצעות אוניות צים. בשנת 2004 הופרטה החברה והמדינה מכרה את חלקה בחברה (49 אחוזים) לשותפתה בשליטה, קבוצת האחים עופר, שבבעלותה "החברה לישראל", תמורת 115 מיליון דולר. בידי המדינה נותרה מניית זהב, המאפשרת לה שליטה מסוימת בחברה - כפי שנהוג לעשות עם חברות ממשלתיות שמופרטות, דוגמת בזק, אל על ובתי הזיקוק, כדי להגן על האינטרסים החיוניים למדינה.

סירת מנוע של פיראטים בדרכם חזרה למפקדה שלהם // צילום: רויטרס

הקרב על הזהב

מניית הזהב מגדירה את צים כחברה ישראלית, אוסרת מינוי של דירקטורים לא ישראלים, מטילה הגבלות על סחר של יותר מ־24 אחוזים ממניותיה ומחייבת את החברה להחזיק 11 אוניות פעילות עם צוות ישראלי, שיעמדו לרשות המדינה בשעת חירום, עם ימאים שעוברים מדי שנה הכשרה ביטחונית מיוחדת ללוחמה בכנופיות פיראטים. 

תוכנית ההתרחבות של צים נעצרה בימי המשבר הכלכלי של 2008, וכעת עומדת החברה בפני הסדר חוב, עקב חובות שתפחו ל־3.4 מיליארד דולר. החברה לישראל הציעה לנושים (ברובם בנקים ומספנות) הסדר חוב, שבמסגרתו תזרים לצים 200 מיליון דולר ותרד מבעלות של 100 אחוז להחזקה של כ־32 אחוז. שאר המניות יועברו לנושים, והם יספגו תספורת של מחצית מהחוב.

במסגרת הסדר החוב דרשה החברה מהמדינה לוותר על מניית הזהב שיש לה, בטענה שזו מגבילה את התנהלותה. ההצעה נתקלה בהתנגדות חריפה מצד עובדי צים, איגוד קציני הים ופעילים חברתיים. "זאת תהיה בכייה לדורות", הכריז ח"כ זאב אלקין בדיון בוועדת החוץ והביטחון. הלחץ הכבד והתערבות הלוביסטים שיכנעו את משרדי האוצר, הביטחון והתחבורה שלא לאשר את המהלך.

החברה לישראל פנתה לבית המשפט המחוזי בתביעה לבטל את מניית הזהב או לשנות בה סעיפים. ביום שני האחרון השיבה המדינה כי אינה מוכנה לוותר או לשנות את המניה מחשש ל"פגיעה מהותית באינטרסים חיוניים ולאומיים". צים איימה בתגובה כי ללא שינויים בתנאים שמעמידה בפניה מניית הזהב, היא תלך לפירוק. ביום שלישי האחרון, אחרי שהשופט המחוזי עדי זרנקין ביקש מהצדדים לנסות הליך גישור בעניין המניה אך המדינה סירבה, הורה השופט לצדדים לנהל ביניהם משא ומתן אינטנסיבי ולהגיע לסיכום כלשהו עד הדיון הבא, שיתקיים ביום ראשון.

צים הציעה להמיר את הסעיף שמחייב אותה להעמיד לרשות המדינה צי אוניות מינימלי בהתחייבות חוזית לעשר שנים, שתהיה מגובה בערבות כספית של 10 מיליון שקלים. 

"בשנה האחרונה התקיימו בנקודות שונות ברחבי העולם עשרות פגישות בין נציגי צים לבין בעלי החוב של החברה במטרה להביא להסדר מוסכם שישרת את האינטרסים של כל הצדדים", הסבירו בחברת הספנות הלאומית. "מרבית בעלי החוב הם גורמים זרים - וביניהם בנקים בינלאומיים, חברות ספנות ובעלי אוניות, נוסף על בעלי האג"ח הישראלים - כל אלה שילבו ידיים והגיעו להסדר, שהוא בגדר בשורה גדולה עבור הספנות הישראלית בכלל ועבור חברת צים בפרט.

"נושא מרכזי ביכולת להגשים את ההסדר המורכב הוא ביצוע התאמות ושינויים במניית הזהב שבידי המדינה. ההתאמות נועדו לשפר את יכולותיה המסחריות של החברה, ויאפשרו לה לחבור לשיתופי פעולה אסטרטגיים עם חברות ספנות אחרות ולבצע גיוסי הון לטובת חידוש הצי, שדרוג מערכות המחשוב ופיתוח עסקי. בתום דיונים ארוכים עם נציגי משרד הביטחון הגיעו הצדדים להבנות עקרוניות אשר עונות על צורכי הביטחון והאינטרסים החיוניים של המדינה בשעת חירום ובשיגרה, אך ללא אישור המדינה להסדר החוב, הכולל התאמות במניית הזהב, לא יהיה ניתן אפשר להציל את החברה ולצאת לדרך חדשה".

"אני לא מבין איך מדינת ישראל מוכנה להפקיר את ההובלה הימית שלה בידי זרים", זועם אבי לוי, שמוביל בחודשים האחרונים את המאבק נגד המהלך עם מועצת עובדי צים, ואף הגיש עתירה לבג"ץ בעניין. "צריך לזכור שאנחנו מובילים לא רק מזון וציוד, אלא גם מטענים ביטחוניים, וזו סכנה עצומה. גם סחורות מסוג אחר בעייתי להפקיד בידי ימאים זרים. סחורה שפיראטים שדדו אפשר להחזיר בדרך כלל על ידי תשלום כופר, אבל את מניית הזהב אי אפשר לקנות מחדש".

"צמצום הכוח הישראלי באוניות הוא מגמה שהתחילה לפני הרבה שנים - להוריד עלויות ולהציג את הימאי הישראלי כיקר", אומר אביטל רענן, רב חובל בצים כבר שלושים שנה. "בעבר אמרו, 'בוא אל הים ותראה את העולם', עודדו אנשים ללכת לבתי ספר ימיים או להיות קצינים בחיל הים, כי מדינת ישראל היתה צריכה את המקצוע הזה. האינטרס של מדינת ישראל חייב קיום של צי סוחר, והאינטרס הזה לא השתנה עד היום.

"הצי הזה נבנה כצי של מדינת ישראל, וחלק מהדברים שהוא צריך לספק זה פתרונות ענייניים ברגעי מלחמה או מתיחות ביטחונית. בשביל הנושא הזה נקבעה מניית הזהב. בהתחלה נקבע צי ברזל של 25 אוניות, ירדו ל־16, צימצמו אותו ל־11, וכיום כבר מדברים על הפחתה לשש אוניות בלבד. הם פשוט הולכים למחוק את הימאות הישראלית וחושבים שהזרים שהם יביאו ישרתו את ישראל באותה נאמנות כמונו".

רענן: "בזמן שחיפה הופצצה בטילים, במלחמת לבנון השנייה, נכנסתי עם אונייה מתעלת סואץ וגיליתי שאני האונייה היחידה בנמל. אף זר לא עמד פה עם עוגן, הם בכלל לא הסכימו להיכנס. חלק לקחו את הסחורות לאשדוד, וכשהתחילו לירות עליהם, ברחו גם משם. רק אני עמדתי פה לבד, פורק את האונייה שלי, ותוך כדי פריקה התחילו ליפול טילים ממש מחוץ לנמל. איזה צוות זר יסכים לעשות את זה?"

"צמצום כמות האוניות בבעלות נובע מהסדר החוב", מסביר בכיר בחברת צים. "יתרה מכך, כמות הימאים שתרד קטנה יותר בצורה משמעותית ביחס לכמות האוניות שתצומצם. צמצום כמות האוניות הכרחי למימוש ההסדר ושיפור היכולות העתידיות של החברה".

מפת אזור הסכנה // מפה: אורי קרן

כבר אין עתיד בים

כל קצין ישראלי חייב לעבור פעם בשנה קורס של ארבע שעות, שבו הוא מקבל הדרכה איך להשתמש בנשק וכיצד לפעול מול מתקפות פיראטים. לאחר מטווח ירי בקלצ'ניקוב ובאקדח FN, הוא מקבל בפנקס הימאי חותמת המאפשרת לו להמשיך לשוט באוניות הישראליות. לא לכל אחד יש אישור להשתמש בנשק, והמפתח לכספת שבו הוא מאוחסן נמצא אצל רב החובל.

"תמיד אמרתי לצוות שלי, אם פיראט דורך על הסיפון - הכסף לא מעניין אותי פה, לגוף שלנו אין חלקי חילוף", אומר רב חובל בן ישי. "אסור לתת לאנשים האלה לעלות על האוניות. היתה תקופה מסוימת בג'מייקה שכל הזמן קפצו עלינו מבחוץ או מתוך הנמל. היינו רואים אותם מתרוצצים בין המכולות בזמן שהאונייה עוגנת, או שהם היו קופצים בזמן שאנחנו מתזמנים את הכניסה לנמל, כי אז מורידים מהירות ל־7 קשר, וזה אידיאלי עבורם. היינו מפעילים אזעקות וצופרים כדי לנסות להפחיד אותם.

"בתור רב חובל עם צוות ישראלי יצרתי לי תשתית כזו. כשביקשתי מאנשים לשמור, יכולתי לישון בשקט ולהתעורר בנמל. כשהגיעו זרים, זה כבר גיס חמישי. אתה לא יכול לסמוך על אף אחד, אתה לא יכול לפזר נשק בין צוות האונייה בלי להיות מודאג. צריך משוגע אחד, לא יותר מזה, כדי שהכל יסתבך.

"בהפלגה אחת הגיע אלי לאונייה איש צוות מוסלמי. בשעה אחת בלילה ראיתי אותו מצלם את התוכניות של האונייה. ביציאה מנמל מסינה הוא החזיק את ההגה ורצה להתנגש במכלית. קפצתי עליו, תפסתי לו את היד, קיפלתי לו את האצבעות ושיחררתי אותו מההגה. אמרתי לאנשים לשמור עליו ועשיתי במקומו משמרת. אפשר לשתול לך בן אדם באונייה שיחסל לך את כל הישראלים".

בחודש שעבר עגנה בנמל חיפה אוניית המסחר עצומת המימדים "צים טיאנג'ין". מדובר באונייה הגדולה ביותר בצי של החברה, שהגיעה בפעם הראשונה לישראל ועליה עשרת אלפים מכולות. בנמל חיפה, שלאחרונה סובל מירידה דרסטית בפעילותו בשל העתקת מרכז הפעילות האזורי לפיראוס, הביטו בעיניים מהופנטות ברכש החדש של הספנות הישראלית. רק איש צוות ישראלי אחד היה על הסיפון בהפלגה הזאת, בתפקיד המאבטח. כל שאר המאבטחים היו זרים, מכמה מדינות.

"הקימו צי ישראלי כדי שיוכל לשרת את המולדת", אומר דניאל רדנר, שהיה מכונאי ראשי בצים עד שפרש לפני ארבע שנים. "לפני צים היתה שוהם, ועוד לפניה היו אוניות שנקנו על ידי תורמים מארה"ב ומאירופה כדי להביא ארצה את העולים. אני חושב שזה נכון, ושצריך להמשיך לשמור על הגחלת של הימאות הישראלית. היום כבר אין עתיד בים, והמגמה הזאת של דחיקת הישראלים החוצה מאוד מדאיגה".

"למה חיילים משוחררים מחיל הים לא יכולים להתקבל כאן לעבודה, והם בוגרי קציני ים ובוגרי ספנות והכל?" שואל בן ישי, "אם נתחרט בעתיד ונרצה ששוב יהיו ישראלים בים, לא נוכל להרים את זה מהיום למחר. זו מסורת וידע שייקח הרבה מאוד זמן כדי לרכוש אותם מחדש".

"תשמע, אתה כבר לא מרגיש ימאי", אומר הקצין החובל ניסים ברוך, כשהוא עומד בנמל חיפה ומביט בטיאנג'ין, שעליה מתרוצצים הימאים הזרים. "בעבר, כשהייתי יוצא לים היינו יושבים בהפלגות, קוראים יחד עיתון. היום כשאני בלב ים כבר אין לי אפילו עם מי לשוחח בעברית". 

nirw@israelhayom.co.il

הסכמים עם אסירים - רק אחרי שהנערים יחזרו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו