כשהמחזה "רוחות" של המחזאי הנורבגי הנריק איבסן עלה לראשונה ב־1882, הוא עורר זעזוע עמוק בשל האמירות הנוקבות והביקורת החברתית שהכיל.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המחזה עוסק באלמנה שנאלצה לסבול חיי נישואים קשים ובעל שבגד בה ללא הרף, ללא יכולת לעזוב אותו מחשש שהקהילה תחרים אותה. איבסן יצא בביקורת חריפה נגד החברה השמרנית וצביעותה.
בתיאטרון באר שבע הוחלט להעלות עיבוד מודרני למחזה הקלאסי. לעיבוד אחראי המחזאי והבמאי עידו ריקלין, שהעתיק את עלילת "רוחות" לימינו אנו. בעיבוד החדש הלנה אלוינג היא אישה מוכה שבוחרת להעמיד פנים שהכל בסדר, בעוד שידידיה מתעלמים מסימני האזהרה. המחזה, שאותו גם מביים ריקלין, יעלה בתיאטרון באר שבע ב־7 ביולי בהשתתפות שירי גולן, תום חגי, אמיר קריאף וניר מנקי.
.jpg)
מתוך "רוחות" // צילום: אילן בשור
"אני לא הראשון שעשה עיבוד מודרני לאיבסן", אומר ריקלין. "אינגמר ברגמן עשה את זה עם 'נורה' - עיבוד למחזה 'בית הבובות'. איבסן היה בזמנו כל כך נועז. המחזה הזה נאסר להצגה ונחשב למגונה ולנורא. הרגשתי שאני צריך לחזור ולבדוק למה איבסן התכוון. זה מחזה נפלא. כשקראתי אותו שוב ושוב הבנתי שהמחזה הזה הוא על התעללות. התעללות מושתקת במשפחה".
לא מלחיץ לעשות עיבוד מודרני למחזה קלאסי?
"האמת שהתחלתי מלתרגם את המחזה. ואז אמרתי 'בוא נחליף את המכתבים בטלפון'. נתתי לתכנים מודרניים להסתנן פנימה. לאט־לאט הלכתי ויצרתי דיאלוגים מקוריים משלי. זה היה אבולוציוני לגמרי".
אתה עדיין מאמין באמנות שצריכה לשנות? להשפיע?
"בהחלט. חייבת להיות השפעה של האמנות. אנחנו חייבים לדרוש אותה, כי האמנות בארץ ויתרה על יכולתה להשפיע והתכופפה בפני הצורך לבדר. אנחנו רוצים להנעים את זמנו של הצופה, אבל אפשר להנעים גם דרך אתגר. אני מתפלל ומייחל שדרך 'רוחות' אפשר יהיה לרתק את הצופה. זה תפקידי, לרתק אותם".
אז יש מי שיגידו שבשביל שמחזה כמו "רוחות" יעלה, צריך לשלם את המחיר ולהעלות כמה שלאגרים פופולריים בידוריים.
"בידור זה דבר נפלא ואדיר, אבל המדינה לא חייבת לסבסד בידור. כשהמדינה מסבסדת תיאטראות לפי רמת ההצלחה של ההצגות בקרב הקהל - זה כאילו היא אומרת לתיאטרון 'אין לך מה להתאמץ, תבדר את הקהל וגמרנו".