המדינה בכלל ומשפחות החטופים בפרט מתמודדות עם הטרגדיה המתמשכת. החשיכה שעוטפת את חטיפתם של גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח בסוף השבוע שעבר, יצרה מצב שבו כל בדל מידע מקפיץ את כולם. לצערנו, נשארנו עד עתה עם השערות בלבד ועם אינספור שמועות מיותרות, שהציפו ללא אחריות את מכשירי הסמארטפון בצפצופי ווטסאפ ובהודעות סרק. חוסר רגישות שעורר כעסם של רבים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ביום שני, שלושה ימים לאחר פרסום דבר החטיפה, הכעס התחלף בציניות. על משקל הקמפיין הארצי "לשון הרע לא מדבר אלי", הופיע הסטיקר הווירטואלי "העתק הדבק לא מדבר אלי". סטטוסים בפייסבוק הצטרפו לכך, ובאחד מהם נכתב "המשטרה הודיעה כי אינה כולה לעצור את מפיצי ההודעות השקריות, כיוון שיש להם היום בר מצווה של חבר מהכיתה". צחוק מהול בכאב.
אך לא כולם ראו לנכון לחייך, גם אם במרירות, לנוכח העקיצות כלפי מפיצי השמועות. היה מי שטרח לעצב את הסמליל של ווטסאפ, כך שאת אייקון הטלפון החליף אקדח. אמירה נוקבת וברורה שמילים, או במקרה שלנו הודעת ווטסאפ - יכולה להרוג. גם דובר צה"ל נאלץ להתייחס לתופעה ולהכחיש את השמועות, וכשהנשיא הנבחר, רובי ריבלין, המליץ לנערי הישיבה שבה למדו החטופים להתעלם מהשמועות בווטסאפ - זה היה מאוחר מדי. הרכבת כבר יצאה מהתחנה ופגעה בהם, וכמובן בקרובי המשפחה של השלושה.
* * *
עד שהוסר צו איסור הפרסום ביום שישי אחר הצהריים, ועשה סדר בפרטי האירוע, כבר הספיק גל שמועות ראשון לשטוף את אפליקציית המסרונים. כצפוי, הוא היה מלא בדיס־אינפורמציה מרגיזה וכך נכתב שם: "הותר לפרסום: במבצע משולב של השב"כ וצה"ל, יחידות מסתערבים וכוחות ימ"מ, הגיעה אחת מהדרמות הגדולות בעשור האחרון אל סיומה. שני נערים, תושבי השומרון, תלמידי ישיבה בכפר עציון, נחטפו אתמול ע"י ארגון הג'יהאד האיסלאמי.
"שני הבחורים, תוך כדי החטיפה, הספיקו להתקשר לחמ"ל של אוגדת יו"ש ולדווח על החטיפה. צוות ימ"מ הוקפץ אל עבר השערה של מקום החטיפה. תוך כדי שיחידות צה"ליות מובחרות יוצרות הסחה בכפר אחר. צוות ימ"מ פרץ לבית בכפר עוורתא, שלשם נחטפו, לפי איכוני סלולר ולפי מידע מודיעיני שהגיע לשב"כ. שני הנערים חולצו בשלום. 5 מחבלים נהרגו. 2 מחבלים נפצעו, אחד קשה והשני קל. המבצע הסתיים בהצלחה. אין נפגעים לכוחותינו. דובר צה"ל, תת־אלוף מוטי אלמוז, ייצא בהודעה מסודרת לתקשורת בעוד 30 דקות".
בהודעה זו, כמו באחרות, היו לא מעט שגיאות בעברית, וביום ראשון כבר התפרסמה הודעה נוספת, אכזרית במיוחד: "בצער רב התקבלה כעת הידיעה המרה מפי כתבים, כשעדיין חל צו איסור פרסום חלקי, על מותם של שלושת החטופים, בידי 2 המחבלים שחטפו אותם, מייד לאחר חטיפתם. מפי הגורם, שלושת החטופים נלחמו עם הערבים מייד לאחר החטיפה, ולפיכך נורו באופן מיידי מתת־מקלע שהיה ברשותם...
"כעת רק מנסים כעת למצוא את גופות הנערים. ברגעים אלו ממש הגיע הרב חנניה צ'ולק לבשר את הבשורה המרה, בליווי קצינים, כאן אלעד, בבית משפחת יפרח. הי"ד".
ההודעה השקרית עוררה גל שמועות חדש. משרדו של הרב חנניה צ'ולק מארגון "עזר מציון" הוצף בטלפונים, גם מקרובי משפחה מודאגים. "זה כל כך כואב שאנשים הצטערו. התקשרו אלי אנשים שקשורים למשפחה לשאול אם זה נכון והשבתי כמו שהשבתי לעוד עשרות שואלים: 'לא היה ולא נברא. במקרים רבים היה מדובר בשמועות סרק'", אמר הרב צ'ולק.
עם זאת, לרב צ'ולק יש הסבר לפרוץ השמועה והודעת הווטסאפ שבה הוזכר. מקורה בטעות כנראה, הוא אומר. "באתי לביקור כדי לחזק את המשפחה (משפחת יפרח; י"ש), ויש לי גם תפקיד בקהילה החרדית, להודיע על צרות או אסונות, וכשראו אותי נכנס לבית, כנראה חשבו שבאתי לבשר בשורה קשה. זו טיפשות נוראה. זה כואב שאנשים לא אחראיים עושים דברים כאלה. כואב לי שאנשים מזיקים".
בשורה לא מתחשבת
אף אחד מהגורמים הרשמיים לא יודע לומר בדיוק מי מפיץ את ההודעות הזדוניות. יו"ר האופוזיציה, יצחק (בוז'י) הרצוג, אמר ביציאתו מביקור אצל אחת המשפחות כי או שמדובר במלחמה פסיכולוגית שמפעיל ארגון טרור פלשתיני או שמדובר באנשים מרושעים במיוחד. חלק נכבד מהחיצים המאשימים הופנו למגזר החרדי, שם מוכרת התופעה כבר זמן רב.
בגלל ניואנסים מתוך ההודעות, אלי שלזינגר, כתב המשטרה של "בחדרי חרדים" וחבר בעצמו ביותר מ־80 קבוצות בווטסאפ, מצליח כבר לזהות טביעות אצבע: "עצם העובדה שכתוב שהרב חנניה צ'ולק בא להודיע למשפחות, זה נותן רמז. הרי בדרך כלל מגיע קצין העיר, מה פתאום צ'ולק? גם הניסוח, השפה, ואפילו שגיאות הכתיב מעלים חשד שאולי כתב את זה אדם שבא מרקע חרדי".
כאמור, בקבוצות הווטסאפ החרדיות התופעה מוכרת. מאות קבוצות תקשורת ואלפי קבוצות פרטיות שונות מזינות זו את זו במידע. פעמים רבות מדובר במידע שגוי, ופעמים הוא אף אכזרי. "היו עשרות שמועות על מצבו של אריק שרון, כשהיה בין חיים למוות, ובאותה סיטואציה גם על הרב עובדיה יוסף זצ"ל. היו גם שמועות סביב מצבו של ספי ריבלין", מספר איש התקשורת אליהו אליוביץ.
האחרון מוכר יותר בכינויו "רוטרניק", וכמי שמפעיל יותר מ־30 קבוצות עיתונאים, שדרכן מתעדכנים גם עיתונאים וגם דוברים, ונראה שבעקיפין גם מי שאינו חלק מהתקשורת. "בכלל, על כל אירוע חריג, הכל צף נורא מהר. פיגוע, אירועים צבאיים, תאונות דרכים, הכל רץ", הוא מפרט.
לאחרונה התקיים דיון פומבי בעניין בציבור החרדי, לאחר שבשני מקרים שונים קיבלו בני משפחה של הרוגים בתאונות דרכים את הידיעה על מות יקיריהם בהודעות ווטסאפ. המקרה ה"טרי" יותר היה בשבוע שעבר, כאשר חסיד בעלז, יוסי וינד ז"ל, אב לשבעה, נהרג כשחזר מחתונה. השמועות התרוצצו בקבוצות שבהן נמצאים החסידים - וכך נודע למשפחה.
מקרה חמור נוסף היה בסוף חודש אפריל האחרון, אז נהרג אלחנן טוויטו, תלמיד ישיבה בן 21 משדרות, בתאונת דרכים בכביש 90. לאחיו, ישראל, נודע על כך דרך קבוצות הווטסאפ שבהן הוא חבר ושאת חלקן הוא מנהל בעצמו. "אלחנן דיבר איתי ב־11 בלילה, שיחה רגילה של מה נשמע, מה קורה ואיפה אתה. הוא אמר לי שהוא בכביש 90 בדרך לישון בירושלים", ישראל משחזר.
"הלכתי לישון, אבל אחרי פחות משעה התחיל לצלצל הטלפון הרבה פעמים. אחד החברים של אחי שאל מה שלומו, ולא הבנתי מה הוא רוצה. הוא כנראה גם נבהל וסגר מהר את הטלפון. אחד המתקשרים אמר לי להיכנס לווטסאפ. נכנסתי וראיתי קרוב ל־240 הודעות, שבחלקן כבר היו תמונות מהתאונה. בהתחלה אמרו שההרוג הוא ערבי או מישהו בן 40 מירושלים, אבל פתאום התחילו הודעות שבהן נכתב 'אלחנן טוויטו ז"ל'.
"רציתי להאמין שאולי הוא רק נפצע או שמדובר בטעות בזיהוי. קישרו אותי עם אחד מאנשי כוחות ההצלה שהיו במקום ושלחתי לו תמונה של אחי לשאול אם זה הוא. הוא אמר לי להירגע ושאין לי מה לדאוג. בדיעבד ראיתי שאחר כך התמונה הזאת הופצה בכל הקבוצות, ומשם הגיעה לאתרים החדשותיים במהירות מטורפת. בשבוע שעבר, כששמענו על החסיד שנהרג בדרך מהחתונה ושגם במשפחה שלו גילו את הדבר בהודעות ווטסאפ, הכל חזר אלינו".
ישראל מסכם בכעס: "אין לזה פתרון לצערי, אולי אם יתחילו לקחת כסף יהיו פחות הודעות. הבעיה היא שהיום זה קרה לי ומחר זה יכול לקרות לכל אחד".
נזק ביטחוני
כאמור, גם בצה"ל התייחסו לתופעת שמועות הווטסאפ, כשמבחינת הצבא הדבר החשוב ביותר, מעבר לרגישות כלפי המשפחות, הוא השמירה על ביטחון החיילים. חשאיות המבצעים היא חובה, ודובר צה"ל לשעבר, תא"ל (מיל') אבי בניהו, מסביר: "אם ביישוב מסוים בגליל או אפילו בחברון נמצא כוח צבאי, שמתכונן לפעולה צבאית, ופתאום בווטסאפ, בכל הארץ, מספרים על ההכנות - זה יכול לגרום נזק ביטחוני כבד. לכן, בכל שעה ברדיו יש תשדירים של מחלקת ביטחון מידע, שקוראים לווטסאפ 'כלי נשק'".
עוד לדברי בניהו, הצבא ערוך לעולם התקשורת החדש: "הקמתי בדובר צה"ל מדור שעוסק בניו־מדיה. קראנו לחיילים בו לוחמי ניו־מדיה, כי זו לוחמה לכל דבר. הפס הרחב, הנגיש והחינמי, שנמצא בקצות האצבעות, מעלה את רס"ן שמועתי במצבים כאלה לדרגת אלוף.
"העידן הזה נותן את היכולות להפיץ שמועות בכף היד. נכון שיש לזה גם יתרונות, אבל כשחברה נמצאת במצבי מתח ומשבר, וכשיש משפחות אומללות, זיוף הודעות דובר צה"ל על חייהם, מותם או שחרורם של החטופים - זו התעללות באנשים. זו אכזריות".
כל ניסיון להגיע אל מפיצי השמועות עלה עד עתה בתוהו. "כמעט בכל אירוע כזה מנסים להגיע אליהם, אבל זה בלתי אפשרי", אומר אליוביץ, "רוב האנשים שמעלים הודעה כזאת עושים 'העתק־הדבק' מקבוצה אחרת. כל אחד מביא את זה ממקום אחר ואי אפשר להוכיח אחרת.
"היום כולם מחוברים לקבוצות. לא רק עיתונאים. יש קבוצות של כוחות הצלה, קבוצות של עסקנים, וזה לא רק אצל הדתיים. לכל אחד יש קבוצה של העבודה ושל המשפחה, וברגע שהודעה מתגלגלת היא לא נעצרת אצל חרדי, דתי או חילוני. גם אם מתקשרים אלי, ואני וידאתי שהסיפור לא נכון, הם כבר לא מאמינים שלא כי 'היה כתוב'".
שלזינגר מ"בחדרי חרדים" מוסיף: "מישהו מעלה את הדיווח הזה, אפילו רק כדי לשאול אם זה נכון ואמיתי - וככה זה הופך לעובדה או לפחות לשמועה שרצה ברשת. ככה זה מתחיל".
"כולם רוצים להיות בעניינים", אומר אליוביץ, "אנשים חושבים שהם אלו שיכולים לייצר כותרת. יש גם אנשים שעושים את זה כי הם רוצים תשומת לב, ולא מבינים איזה נזק הם עושים. לא בטוח שהרשויות מתנהגות נכון. הגענו למצב שדובר צה"ל מכחיש באופן רשמי ולמעשה מתייחס למה שרץ בקבוצות. זו ירידה לביבים וזה יגרום למי שהוציא את ההודעה לעשות את זה שוב. מבחינתו זה וואו, כי מישהו התייחס אליו. לדעתי, זה מיותר כי עיתונאים וכלי תקשורת רציניים ממילא לא מפרסמים את הידיעות האלה לפני שמוודאים אותן".
מסריח, אבל חוקי
גם אם תיוודע זהות המפיצים, למשטרה ולגורמי האכיפה אין הרבה מה לעשות, שכן, כפי שהמשטרה הסבירה השבוע, הפצת הודעות אינה בבחינת עבירה פלילית. "ניסו להגיד שאולי יש עבירה בהתחזות לדובר צה"ל, אבל למעשה לא לקחו תבנית או מסמך מדויק וזייפו אותם. מישהו פשוט כתב 'הותר לפרסום'", מסבירים במשטרה, "מבחינה פלילית אין מה לעשות. זה מעשה לא אחראי, לא מוסרי, לא ערכי, אבל משטרת ישראל היא לא משטרת מוסר".
גם אם במשטרה יחליטו לחקור את עניין השמועות, ההתחקות אחר מפיץ ההודעה היא כמעט בלתי אפשרית, ועלולה לחייב איתור של עשרות אלפי מספרי טלפונים ומסר אדיר של הודעות. פעולה בלתי סבירה. נכון, אילו ההודעה היתה מכילה איום ממשי או עבירה מובהקת כמו סרטון שמתעד פגיעה מינית, המשטרה היתה משקיעה את כל המאמצים, אך כשמדובר בחוסר רגישות, אין עבירה ואין חקירה.
עו"ד אביעד הכהן מסכים: "הפצת שקרים היא לא עבירה. כשהוקרן הסרט 'ג'נין ג'נין' לדוגמה, קבע בית המשפט כי גם אם מדובר בשקר מוחלט, זה עומד תחת חופש הביטוי. הדבר היחיד הוא חוק בסעיף העונשין, שנקרא 'המרדה' - דברים שגורמים בהלה בציבור. זו עבירה פורמלית אבל לא אוכפים אותה, כי זה עומד בסתירה לחופש ביטוי.
"הפצת השמועות היא עניין חברתי, עניין של חינוך. זה דבר נורא ואיום, אבל אי אפשר למנוע אותו משפטית. במקרה הזה צריך חינוך ואחריות חברתית וציבורית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו