"רחוב ג'אמפ 22" הוא סרט המשך נדיר ביותר. אין דברים כאלה. על הנייר, הוא אמנם מיותר וחסר חשיבות בדיוק כמו "רחוב ג'אמפ 21", האדפטציה המשעשעת לסידרת המשטרה הנשכחת מהאייטיז שקדמה לו. אבל כפי שהבמאים/תסריטאים פיל לורד וכריסטופר מילר ("סרט לגו", "גשם של פלאפל") כבר הספיקו להוכיח במהלך הקריירה הקצרה שלהם (וגם ב"רחוב ג'אמפ 21", שהיה הרבה יותר מבדר ממה שהיתה לו הזכות להיות), ההתמחות שלהם היא לקחת פרויקטים מסחריים שנראים מבאסים לגמרי, ולהפוך אותם לחגיגה ממזרית, מתחכמת וקלילה של מודעות עצמית. בסרטם החדש הם לוקחים את היכולת המבורכת הזאת לגבהים חדשים, והתוצאה היא קומדיה מצחיקה ומושקעת, שאפילו מצליחה להיות מבריקה לפרקים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לורד ומילר לא היו מוכרחים להתאמץ יותר מדי, כמובן. כמו במקרה של "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", גם הם יכלו פשוט למחזר את מה שעבד טוב כל כך בסרט הראשון (שהיה להיט מפתיע כשיצא לפני פחות משנתיים), ולראות כיצד הצופים הפראיירים נוהרים בהמוניהם לאולמות, וצוחקים בכל המקומות הנכונים. אבל נראה שחלטורות מזן זה הן לא כוס התה שלהם (עדיין לא, לפחות), ונראה שהם נחושים להמשיך ולהוכיח שאפשר לעשות את הדברים קצת אחרת. לכן, ב"רחוב ג'אמפ 22" הם הופכים את הציפיות של הקהל מסרט ההמשך הזה, ומסרטי המשך בכלל, למוטיב המרכזי של העלילה. הם משתעשעים עם הציפיות האלה, לועגים להן וחותרים תחתיהן, והם גם אינם חוששים למתוח על כל הקונספט הציני הזה - של לחלוב סרטים מצליחים עד הטיפה הקופתית האחרונה שלהם - ביקורת נוקבת ולחלוטין מוצדקת (דבר שמגיע לשיאו בכותרות הסיום הגאוניות).
הרעיון הנ"ל אינו חדש כמובן. כבר ראינו וריאציות שלו בסידרת האימה "צעקה", למשל (שהתהדרה בדמות שהיתה בקיאה בכל חוקי הז'אנר), וגם מייק מאיירס עשה בו שימוש ב"עולמו של וויין 2" ובסצנת הפתיחה עתירת הופעות האורח של "אוסטין פאוורס 3". אפילו סרט ההמשך של "החבובות", שיצא לפני כמה חודשים, כלל שיר שבו קרמיט וחבריו זימרו על תעשיית סרטי ההמשך, וקשרו אותה לרדיפת הבצע הצינית שמאפיינת את הוליווד מאז ומעולם.
ובכל זאת, נדמה שטרם ראינו סרט שלוקח את הדברים כל כך רחוק, תוך כדי שהוא משליך אבנים על קירות הזכוכית של ביתו ומשמיד את היסודות שעליהם הוא ניצב. עד כדי כך, שנדמה כי מטרתם של היוצרים היתה להרוג את הסידרה, לבצע בה וידוא הריגה ולהבטיח שלא יופקו לה פרקים נוספים. ודבר כזה באמת לא רואים בכל יום. על אחת כמה וכמה כשמדובר בסידרה שעוד לא הגיעה לשיא הצלחתה.
למרבה השמחה, מלבד הקונספט הפארודי המוצלח והחתרני שעוטף אותו, "רחוב ג'אמפ 22" - ששולח את שני השוטרים הסמויים שלנו לקולג' כדי לחשוף רשת סמים - מכיל עוד הרבה דברים טובים. והוא כל כך מהוקצע, מצחיק והומו־ארוטי
שסביר להניח שבכלל לא תרגישו כיצד הזמן עובר. הכימיה בין צ'נינג טייטום לג'ונה היל, ששבים לגלם את השוטרים הלא יוצלחים/החברים הכי טובים ג'נקו ושמידט, נינוחה, מלאת השראה ומבוססת על אילתור שמפיק מרגליות (דבר שבא לידי ביטוי במונולוג מעולה של טייטום, שבו מככבת דורה החוקרת). וגם שחקני המשנה שלוהקו סביבם הפעם מתבררים כפרטנרים מושלמים. וויאט ראסל (בנם של גולדי הון וקורט ראסל), למשל, שמגלם שחקן פוטבול בלונדיני וקצת אהבל (במיטב מסורת ה"Surfer Dude" שפיתח אוון ווילסון), חולק כמה סצנות מצוינות עם טייטום ומפגין חושים קומיים מחודדים, ואילו ג'יליאן בל, שמגלמת את השותפה הסרקסטית של הבחורה ששמידט יוצא איתה, גונבת את ההצגה מהיל בכל פעם שהיא מופיעה על המסך.
אך בסופו של דבר, למרות צוות השחקנים המצוין, ולמרות התסריט עמוס הבדיחות, הטוויסטים והרפרנסים, הכוכבים האמיתיים של "רחוב ג'אמפ 22" הם לורד ומילר. בתוך שנתיים בלבד הפכו השניים האלה לכוח יצירתי מרענן שביכולתו לזרוע חדשנות, יצירתיות ואנרכיה במקומות שהכי לא מעודדים ו/או מצריכים דברים מסוג זה. ואם ב"סרט לגו" קצת היה נראה שהאינטרסים הכלכליים של התאגיד הענק ששכר אותם מאפילים עליהם ומוציאים להם את העוקץ, הרי כאן הם פורצים סוף סוף את התקרה, ומגישים את אחת מקומדיות ההמשך המוצדקות, השנונות והמוצלחות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע המודרני. השניים צברו מספיק ביטחון כדי להעז לתת ביס גדול ליד שחותמת להם על הצ'קים, וההימור ללא ספק השתלם לכל הצדדים. מעניין מה יבחרו לעשות עכשיו, אחרי ש"רחוב ג'אמפ 23" ירד מהפרק.
"רחוב ג'אמפ 22" ("22 Jump Street"), במאים: פיל לורד וכריסטופר מילר. ארה"ב 2014
)))))))1.jpg)
מריון קוטיאר. מופלאה ב"יומיים ולילה"
נערה עובדת
למרות שכבר ראינו סרטים מרשימים, מעניינים ומטלטלים יותר של האחים דארדן (למשל "רוזטה" או "הילד"), לא ניתן לערער על כוחו, על יעילותו ועל הרלוונטיות החברתית־כלכלית של "יומיים ולילה", סרטם החדש.
בעזרת מבנה של מותחן מורט עצבים, האחים הבלגים מגישים הפעם מחזה מוסר נטול שיפוטיות על אודות סנדרה (מריון קוטיאר) - עובדת מפעל דיכאונית ולא יציבה נפשית, שעומדת בפני פיטורים. כדי למנוע את רוע הגזירה, מוטל על סנדרה לעבור בין חבריה לעבודה, במהלך סוף השבוע, ולשכנע אותם לוותר על הבונוס שלהם, שעומד על אלף יורו. רק אם יותר מחצי מהם יסכימו לבקשתה, פיטוריה יבוטלו.
זוהי משימה אכזרית ובלתי אפשרית כמעט, והעובדה שסנדרה אינה במיטבה מבחינה נפשית, כמובן אינה הופכת אותה לפשוטה יותר. עליה לגייס כוחות שאין לה, ועליה להתייצב מול עמיתיה, למרות שהיא יודעת שאף אחד מהם אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על הבונוס. מצד אחד, היא לא מעוניינת שירחמו עליה. מצד שני, עצם המחשבה על הצטרפות למעגל האבטלה, כמה רגעים לאחר שהתאוששה מהמשבר הנפשי שאילץ אותה להיעדר מהעבודה לתקופה לא קצרה, מביאה דמעות לעיניה ומאיימת לרסק אותה סופית. במילים אחרות, לא הייתם רוצים להיות בנעליים שלה. אבל במשך השעה וחצי ש"יומיים ולילה" נמשך, האחים דארדן לא ממש מותירים לכם ברירה.
אם להודות באמת, בזמן הצפייה בסרט קצת חיכיתי שהוא ייגמר כבר. יש משהו מעיק בחוסר האונים של סנדרה, וכרגיל אצל הדארדנים, המועקה הזאת מצטברת, ובשלב מסוים היא הופכת לתחושת מחנק של ממש. הרפיטטיביות של העלילה, שמלווה את סנדרה בכל אחד ואחד מהביקורים הלא פשוטים שהיא עורכת אצל עמיתיה, אפילו גרמה לי להתחיל לספור לאחור, כדי לראות עוד כמה ביקורים נותרו לה שתסיים את משימתה. עם זאת, התגובות של חבריה לעבודה לבקשתה מספיק מגוונות, מפתיעות ואמינות כדי לשמר את העניין בהתרחשויות. וסצנות הסיום המרגשות של הסרט, שמשכילות לחלץ אנושיות, אופטימיות ואנרגיה חיובית ממצב כה מחורבן, בלי לתת את התחושה שהדבר נעשה בכוח, מצדיקות את המסע כולו.
בתוך כך, כמובן, יש לתת את מלוא הקרדיט על הצלחת הסרט לקוטיאר - הכוכבת הגדולה ביותר ששיתפה פעולה עם הדארדנים עד היום. בהופעה נטולת כל זוהר, השחקנית המופלאה הזאת, שמופיעה בכל סצנה, מניחה על הבד דמות פגיעה ושברירית שנעה ונדה בין ייאוש מוחלט לבין ניצוצות של תקווה; בין דיכאון משתק לבין דרייב מעורר הערצה. "יומיים ולילה" הוא לא סרט מהנה. אבל בזכות מפגן המשחק ההרואי של קוטיאר (ובזכות ההבעה שמתפשטת על פניה רגע לפני עלות הקרדיטים), הוא יותר משווה את המאמץ.
"יומיים ולילה" ("Deux jours, une nuit"). כתבו וביימו: ז'אן פייר ולוק דארדן. בלגיה/איטליה/צרפת 2014
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו