גמד. וענק!

החודש התרחש משהו בדברי הימים של הטלוויזיה. הרייטינג של "משחקי הכס" ב־HBO עקף את הישג השיא של "הסופרנוס" והפך אותה לסידרה הכי נצפית בהיסטוריית ערוץ הכבלים היוקרתי. זה לא ש"משחקי הכס" איכותית יותר מדרמת הגנגסטרים המיתולוגית, היא פשוט דוהרת כרגע בחזית תור הזהב של הטלוויזיה, נושאת את הלפיד ומסמנת את הדרך לכל השאר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"משחקי הכס" שברה כבר מזמן את שיאי ההורדות הלא חוקיות באינטרנט, והוכיחה לקודקודי הענף כי גם סידרה מז'אנר הפנטזיה יכולה להפוך לפופולרית ברמה עולמית. HBO עובדת חזק על החדרת המותג, הבאזז ברשתות החברתיות מרשים במימדיו, והוא מתעצם מעונה לעונה. סטטוסים, ממים, שיחות סלון, רפרנסים מכל כיוון, ניתוחים אקדמיים ומעריצים קנאיים. זאת סידרה מאוד יקרה, אך רווחית ומשתלמת; ועדיין עתידה לפניה, בין השאר, בזכות כל אלה שעוד לא הדביקו את הקצב, נשרכים מאחור וזועקים בבהלה "רק בלי ספוילרים, רק בלי ספוילרים".

אז זהירות, ספוילרים. פרק סיום העונה הרביעית היה מהפרקים הטובים בתולדות הסידרה. מבחינת זמן נטו הוא היה הארוך ביותר ששודר עד כה, ועדיין טס במהירות לתוך סופת חרבות של מתח ואקשן כמעט בכל סצנה. העונה הרביעית הסיטה הצידה לא מעט קווי עלילה משמימים ושמה דגש על חתונות רצחניות, משפטי מוות גרנדיוזיים, קרבות על חיים ומוות, טוויסטים קיצוניים והרבה פחות ציצים.

טוויסט חדש כזה רשום על הגמד טיריון לאניסטר, ללא עוררין הדמות הכי מוערצת בסידרה. הוא הצליח לברוח מעונש המוות שנגזר עליו (אחרי שהופלל ברציחת ילד־הכאפות המלכותי, ג'ופרי) ועצר בדרך אל הלא נודע בשני חדרים - באחד חנק למוות את אהובתו הבוגדנית שיי, ובחדר השירותים שיפד את אביו המרושע טיווין על האסלה. הלאניסטרים הרי תמיד משלמים את חובם, ולטיריון היה חתיכת חוב.

בפרק האחרון העלילות התחילו להשתלב והילדים קידמו אותן הלאה. טיריון רצח את אביו, אריה נפרדה מכלב הציד והשיגה את עצמאותה, אחיה בראן הגיע סוף סוף לאנשהו, חאליסי נבגדה על ידי ילדיה הדרקונים (שהרגו ילדה), ואפילו סרסיי תפסה אומץ והתעמתה עם אביה. הצילומים האפלים הכניסו את הצופים לאווירה הקודרת, ואילו המוסיקה סיחררה ועירבלה הכל לכדי דרמת מתח מקפיצה ואינטנסיבית שלא רצתה לעצור - די נדיר, יחסית לאיטיות המחרידה שמלווה את הסידרה בחלקים מפרקיה.

"משחקי הכס" לא מושלמת. היא מספקת דיכוטומיה מרגיזה - מצד אחד מייצרת רגעים צפייה בלתי נשכחים, סצנות עוצרות נשימה באמנותן ובדיוקן, עם עלילה שבה איש לא חסין ממוות וכל טוויסט אפשרי; אך היא יכולה גם לשעמם למוות עם דמויות נידחות וחפירות עמוקות חסרות פואנטה. היא נעה בין רגעי קאלט שנכנסים לפנתיאון התרבותי, לבין שלדים שיוצאים מהשלג עם חרבות ופטישים ונכנעים רק לילדה עזובה עם כדורי אש.

ואולי פרק הסיום הנדיר באיכותו מסמן זינוק קדימה ושינוי חיובי ב"משחקי הכס", המבוססת על ספריו של ג'ורג' ר. ר. מרטין "שיר של אש ושל קרח". כי כשהיא בשיאה, "משחקי הכס" היא באמת סידרה מדהימה, ועכשיו אחרי הפינאלה הזו כאילו היא גם קיבלה כנפיים. כמו שהסביר העורב בעל שלוש העיניים לבראן סטארק: "לעולם לא תוכל ללכת שוב, אך כן תוכל לעוף".