רביניאן // צילום: שרון דרעי // "קצת הסתבכתי". רביניאן

ספר חדש, אחרי 15 שנה

בגיל 21 פרצה דורית רביניאן לזירה הספרותית כמו מטאור עם הספר "סמטת השקדיות בעומריג'אן" • ארבע שנים לאחר מכן הוציאה את "החתונות שלנו" • ואז עברו 15 שנה עד שהיא מוציאה בימים אלה את ספרה החדש, "גדר חיה"

15 שנה אחרי שהוציאה את ספרה האחרון למבוגרים, "החתונות שלנו", יוצא לאור בימים אלה ספרה החדש "גדר חיה", בהוצאת עם עובד.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הספר מתחיל בניו יורק ונגמר ביפו, ומגולל את סיפור אהבתם המורכב של ליאת וחילמי. "הסיפור שכתבתי הפעם מתרחש בניו יורק הרחוקה, אבל משתמש במרחק כמעין עדשה טלסקופית להתבונן על הישראליות ועל מושגים כמו 'בית', 'מולדת' ו'גלות', דרך מערכת יחסים בין שני מזרח־תיכוניים שנפגשים שם בניו יורק", אומרת רביניאן. 

למה לקח לך כל כך הרבה זמן לכתוב רומן חדש? 

"קצת הסתבכתי עם רומן שלישי שכתבתי, שבסופו של דבר אחרי חמש שנות כתיבה החלטתי לא לפרסם אותו. למעשה, הספר הנוכחי הוא הרומן הרביעי שלי. אולי הייתי צריכה לעשות דרך ארוכה, כדי לפצות על הזינוק המהיר שלי לתוך הספרות עם הספר 'סמטת השקדיות בעומריג'אן' שהוצאתי בגיל 21. הייתי זקוקה לזמן של התגבשות".

באחרונה גילתה רביניאן כי עותקים פיראטיים של "סמטת השקדיות בעומריג'אן", ספרה שיצא ב־1995 ותורגם ל־12 שפות, נמכרים באיראן. "פנה אלי בפייסבוק בחור מטהרן ושאל אותי אם אני יודעת שהרומן הראשון שלי תורגם לפרסית ושהוא הודפס ונמכר כבר במהדורה שלישית", מספרת רביניאן. 

"מובן שלא ידעתי. בדקתי עם הסוכנת שלי בירושלים, שמטפלת במכירת הזכויות לשפות זרות בחו"ל, והבנתי ממנה כי מעולם לא נעשתה פנייה ממו"ל איראני. אותו בחור שלח לי גם תמונה של העותק הפיראטי. החצופים האלה גם שינו את שם הספר וקראו לו 'חתונתה של נזי'. על פי העטיפה הבנתי שהתרגום לפרסית נעשה על פי התרגום לאנגלית, כי זאת העטיפה שבחר המו"ל שלי בארה"ב (ראנדום־האוס). מיותר לציין שבגב הספר לא מצוין דבר על כך שהסופרת ישראלית ושהספר נכתב בעברית".

מעצבן?

"מצד אחד משמח אותי לדעת שלספר יש קוראים, בטח באיראן, ששם עלילת הספר מתרחשת. אבל מצד שני, מעבר לעובדה שזאת גניבה של קניין רוחני והפרה של זכויות יוצרים, לא נעימה לי המחשבה שהם עשו בעלילה כראות עיניהם: אולי השמיטו קטעים, אולי צינזרו מטעמי צניעות, אלוהים יודע מה. כסופרת, אני עושה מאמצים גדולים כדי לדייק. 

"עם זאת, מצער אותי שסבתא שלי כבר לא איתנו כדי לשמוע על זה. הספר נכתב על פי זיכרונותיה והיא היתה יכולה להיות מבסוטה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...