זה קורה בערך פעם בשנה וזה תמיד מתחיל ומסתיים באותה צורה. ישיבת מערכת או ישיבת ליהוק או כל מפגש שבו אנשי תקשורת מעלים רעיונות עתידיים. מישהו זורק: "תגידו, מה עם גילי ארגוב, הוא עדיין משתמש? למה שלא נביא/נראיין/נצלם אותו? אנשים יתרגשו בטירוף. כולם ידברו על זה". המהדרין יוסיפו מידע: "תקשיבו, אתם לא מאמינים. ידידה שלי ראתה את גילי ארגוב בדרום תל אביב, הוא אמר לה 'אני הבן של המלך, אם תיתני לי 50 שקל אני אשיר לך מרלן'. חייבים לעשות איתו משהו, אנשים ישתגעו על זה".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אז לא, לא צריך לעשות כלום עם גילי ארגוב. אסור לעשות שום דבר תקשורתי עם גילי ארגוב. הבן אדם בתחתית של התחתית כבר יותר מ־20 שנה, ושלא יספרו לכם אחרת. גם ברגעים שבהם הוא נקי, הוא בטח לא בריא. היה לו את הרגע הקטן שלו, בתחילת שנות ה־90, עם אלבום אחד מוצלח, ומאז הוא במקום הכי נמוך שיש. זה היה מביך ומבאס כשעיתונאים שונים ליוו אותו ברחובות מוזנחים, וזה נראה הרבה יותר גרוע כשהביאו אותו בזמנו לתוכנית "היכל התהילה" בערוץ 24, עם חולצה לבנה חדשה, שנקנתה כנראה בדרך לאולפן. האיש לא איתנו. גילי ארגוב זקוק נואשות לעזרה, אבל סיכויי ההצלחה קלושים. ולא, הצגתו לראווה בתשע בערב מול כל המדינה - ותסלחו לי, אבל קצת כמו חיה בכלוב, שכולם מדברים אליו לאט, עאלק בנימוס, כאילו מכבדים ורק משפילים יותר - לא תתרום לו כלום.
הסוף של הפרק הזה בחייו הטראגיים של גילי ארגוב כבר ידוע. ב־2.5 חשף כאן ערן סויסה ב"ישראל היום" וידאו שלו "מסדר" חומרים במונית שירות בדרך צפונה. את החלק שלו בדה וויס, לפחות על פי המתוכנן, הוא סיים. "אף עין לא תישאר יבשה" היה לשון הקידום של האודישן. אני באופן אישי בעיקר הזעתי - מעצבים. את האודישן אסור היה לשדר.
יכול להיות שבתוכנית אחרת זה היה פחות מכעיס. אבל ב"דה וויס" הוכיחו במשך שתי עונות שהם מעל כל השיט הזה. גם כשבחנו שלשום את המתמודדת ללא היד, מן הסתם במטרה "לרגש", הם לא "עפו" על הטרגדיה שלה, ונגעו בעיקר במוסיקה. על גילי ארגוב הם דווקא כן "עפו". שרית ושלומי מחליפים מבטים, רואים שהם מזהים, אבל זורמים. אביב מסתובב ראשון, הקהל בטירוף, גילי מתרגש ו"מקווה שהפעם זה יהיה אחרת, שאנצל את ההזדמנות". נו, באמת? לא צבע קול של פעם ולא ביצוע מרגש - ספארי בשירות הרייטינג.
והיה גם קינוח בקרקס שהכינו לנו אתמול. אביב גפן במונולוג מכוער, אין דרך אחרת להגדיר זאת, מלא צרות עין וטיפשות, על "הזמרים המזרחים" ש"קונים פרארי". "הכבוד הרג אתכם", הוא אומר לשרית ושלומי, לא לפני שהוא מתחנף אליהם, ו"למלך", זוהר, שעל בנו הוא רוכב עכשיו. מי אלה "הזמרים המזרחים", "הנובורישים", כהגדרתו. איך הוא קובע מהי מוסיקה מזרחית, לפי המוצא של הזמר? מותג הג'ינס שהוא לובש? הרכב שבו הוא נוהג? הבחורה שאיתה הוא יוצא? או שאולי בכלל מספר ההופעות והסכום בחשבון הבנק של "הזמרים המזרחים", ברבים כמובן, הם שמכניסים אותם לז'אנר שהילד של יונתן לא אוהב. שרית חדד עוד ניסתה לאזן את הכיעור שיצא מהאיש שיושב לידה, שלומי שבת אפילו את זה לא עשה. וגילי ארגוב? הוא סיים את תפקידו ויחזור לתחתית של התחתית. עד לפעם הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו