משכן האופרה בתל אביב רוחש והומה. מהמרתף עד הגג, אצה לכולם הדרך. בקומה התחתונה צובעים עוד מסיכה. בקומה השכנה - זה זמן לתיקוני הלבשה. מרחוק נשמעים כבר קולות החזרה, ובמאי פולני מחויך נוזף בלהקה. והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים, אל המשכן באים דיירים חדשים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
החודש ייצאו תושבי הבניין אל מעבר להרים ולשדות כדי להביא את בשורת האופרה להמונים. פסטיבל האופרה יגיע זו הפעם הרביעית למצדה, במה שהפך לאירוע שמושך אליו ישראלים רבים, ולא רק אותם. במרכז האירוע - "לה טרוויאטה" מאת ג'וזפה ורדי, בבימויו של מיכאל זנאנייצקי, מבכירי במאי האופרה בעולם כיום, ובניצוחו של מאסטרו דניאל אורן. היא תוצג ארבע פעמים בלבד: ב־12, ב־14, ב־16 וב־17 ביוני. התחזיות האופטימיות מדברות על 30 אלף ישראלים שיגיעו אל המדבר בלילות החמים כדי לשמוע את אחת האופרות המוכרות והאהובות ביותר, שהיתה גם האופרה הראשונה שהועלתה בישראל (בשנת 1923).
עם כל הכבוד להופעות הקיץ מחו"ל שעומדות לנחות אצלנו, ההפקה שלשמה נתכנסנו שוברת למעשה כל שיא אפשרי: בפסטיבל יועסקו 2,500 עובדים, נוסף על 700 משתתפים וצוותי תפעול. התשתיות כוללות במה בגודל 3,000 מטרים רבועים וטריבונה שבה כ־7,580 מושבים. מחירי הכרטיסים גבוהים בהתאם ונעים בין 500 ל־1,300 שקלים, וזה עוד לפני שהזכרנו "דילים" שכוללים גם סוף שבוע.
אלא שהקהל נוהר בהמוניו, ובשנים האחרונות פסטיבל האופרה במצדה הוא למעשה אירוע מיינסטרימי, שמושך אליו את כל בית ישראל. למרות זאת לצופים נדרש זמן כדי להתרגל. בשנה הראשונה, סיפרו לנו, הגיעה אחת המשפחות מצוידת במנגל לקראת האירוע ההיסטורי. קוני כרטיסים אחרים התאכזבו והתקשו להבין מדוע ישראל קטורזה, שהופיע בפרסומת לאופרה, לא עולה על הבמה ומרביץ כמה פאנצ'ים לפני שנבוקו פותח את פיו.
"קשה לי להגדיר את הישראלי שמגיע לאופרה, כי בעצם מדובר בישראלים שמגיעים מהדרום ומהצפון, בכל הגילים", מחייכת מנכ"לית האופרה הישראלית, חנה מוניץ, כשהיא מנסה לאפיין את הצופה הממוצע, "אני יכולה להגיד בוודאות שיש חלק גדול שהוא לא חובב האופרה הקלאסי. זה ברור לי, במיוחד בשל העובדה שמדובר ב'שואו' ובהופעה שהיא לאו דווקא האופרה שאנשים משלמים עליה מנוי שנתי".
לדבריה, זה אך טבעי, "כי הישראלי מחפש תמיד את החוויה. הוא קהל סקרן תרבותית ולכן תמיד יחפש את המשהו הראשוני הזה, החד־פעמי. לשיטתי, הדבר הזה עובד ומשרת את האינטרסים של כולם. בשנה הראשונה אחרי שהעלנו את 'נבוקו', הוספנו לעצמנו 2,000 מנויים חדשים - לא עניין של מה בכך במדינה שאין לה מסורת של אופרה. לכן צריך להבין את המאמץ שכרוך בלהוריד לדרום עשרות אלפים, שעבור חלק גדול מהם זו בכלל הפעם הראשונה באופרה, ובהם מספר לא קטן של ילדים ובני נוער".
אז מצד אחד, קיים כאן ניסיון לשמור על החוקיות הלא כתובה של האופרה המעונבת. מצד אחר, יש ניסיון לקלוע לטעמו של הישראלי, שרוצה את הוויולטה שלו במצדה, אבל מעוניין להרגיש שהיא עדיין בפאריס, ממש כפי שכתוב לו בתוכנייה. איך עושים זאת? מנחיתים בארץ כוח זר, שכבר הספיק להכיר את הקהל שלפניו.
התלבושות בגיזרה דקה בגלל החום הכבד. חזרות במשכן האופרה בת"א // צילום: יהושע יוסף
סוסים וזיקוקים
אל חדר החזרות מגיע הבמאי הפולני זנאנייצקי. "נעים מאוד, מיכאו", הוא מושיט יד ומשתיק במבט את כל החבורה סביבו, שהמתינה לו כמו כיתה סוררת שחוגגת רגעי חופש אחרונים לפני שהמורה נכנס. עבור אלו שלא שומרים על שתיקה, הוא ממהר להוסיף גם מחווה דיקטטורית עם הזרוע. עכשיו השקט מוחלט.
הקשיחות של זנאנייצקי, שמביים אופרות זה 20 שנה ומתמחה בהופעות גרנדיוזיות תחת כיפת השמיים, מוסתרת היטב מאחורי מעטה של חיוך וסבלנות. הקטלוג שלו, שמרוכז בספר כרוך, מראה שהאיש העלה הפקות באינספור נקודות על הפלנטה. פה הוא מציב רקדניות באמצע אגם, שם אש ותמרות עשן מההר, וכעת הגיע תורם של סוסים וזיקוקים באמצע המצדה. מדובר ב"סופר סטאר" פולני, שאת הגעתו לישראל מסקרים גם אנשי תקשורת מארצו. בכל זאת, הוא האזרח הגאה הראשון שם שהתחתן כדת וכדין, היסטוריה לא קטנה במדינה השמרנית.
כשאני שואל אם הוא הבין שלמצדה יגיעו גם אנשים שמחפשים חוויה בליל קיץ חם, ולא רק האליטות החברתיות, הוא מהנהן: "בוודאי. ברור לי שהקהל שמגיע אינו רק של חובבי אופרה, וככה זה צריך להיות. ככה זה בכל העולם בקיץ. עכשיו הייתי בהופעה של ג'סטין טימברלייק, וזה העולם שאני שואב ממנו ורוצה להביא לבמת האופרה. אני לא חושב שאופרה פירושה רק לשבת מכווצים בחלל קטן ולשמוע את ואגנר, ממש לא. אני רוצה שאתה תחווה את כל התחושות, אבל שלא תרגיש שאתה צופה בטלנובלה, אלא תקבל את העומק הזה של אופרה".
מצד שני, הוא אומר, "חשוב לי שלא יהיה מצב שבו אנשים ייסעו במכונית שלהם שעתיים לכל כיוון, יישבו שלוש שעות במופע ואתה לא תיתן להם ליהנות. לכן יש סוסים, לכן יש זיקוקים. בפסטיבלים הגדולים באיטליה, לדוגמה, הקהל הוא בעיקר של תיירים. לא מזמן עשינו הופעה בפארק בפולין. כל העיר הגיעה. מכרו שם נקניקיות ואנשים שתו בירה, זה היה הפנינג והרבה מאוד ילדים באו". זנאנייצקי טוען כי מדובר בצורת הגשה כיפית, "וזה בונה עתיד לאופרה. בטח במדינות כמו ישראל, שיש לה מקום כמו מצדה, ושרוצים למשוך בה קהל חדש אל תוך העולם האופראי".
"בכל מקום אחר בעולם כבר שנים מתקיימות אופרות במקומות כאלה" // צילום: יהושע יוסף
"דלת לישראל אחרת"
אז אולי אצל הישראלים מצדה נתפסת כמקום שמושך אליו עשרות אלפים מרחבי העולם, אבל קשה להתעלם מה"באזז" העולמי סביב השילוב בין האתר לבין האופרה. למשרדי האופרה הגיעו יותר מ־50 בקשות מעיתונאים לסקר את האירועים, ומלבד מדינות אירופה תבלוט השנה גם נוכחות אדירה של כתבים מטייוואן ומסין.
אליהם צריכים להוסיף יותר מ־2,000 תיירים שקנו כרטיסים לאופרה. שום הופעה או אירוע אחר לא מושכים קהל רב כל כך לישראל, אפילו לא מדונה, שכל הופעה שלה בארץ היא מגנט לתיירות מרחבי העולם. מי שרוצה לקבל דוגמה טובה לכך, יכול למצוא אותה בשנה הראשונה של האופרה במצדה. נציג ה"גרדיאן" הבריטי הגיע כדי לחזות ב"נבוקו", שעלתה שם במקביל לאירועי המרמרה. היה ברור שנוכח הביקורת על ישראל בעיתונות האירופית הוא ינצל את ההזדמנות כדי לתקוף את האירוע חזיתית.
אך בפועל התרחש ההפך הגמור: העיתון הבריטי ושאר העיתונות הזרה דיברו על כרטיס ביקור של ישראל אחרת. על אירוע מיוחד שיכול להתקיים רק בישראל, על שלל הקונפליקטים שבה.
"אני רוצה שתבין משהו", אומר ראש המועצה האזורית תמר, דב ליטבינוף, הרשות האחראית למצדה ושותפה להפקה, "ההפקות האלה הן מאמץ כספי אדיר, שנשען כמובן על ספונסרים. לא משנה כמה נתאמץ וכמה נגייס, השאיפה שלנו באירועים הללו היא לצאת מאוזנים במקרה הטוב, ועם הפסדים קלים במקרה הרע. לאף אחד מהצדדים אין שום ציפייה לעשות כאן מיליונים. זה אירוע שאתה עושה בשביל ההשפעות הסביבתיות שלו. אם אני מצליח לייצר עוד עבודה בפריפריה למאות אנשים, אם אני מביא אלי אנשים שלוקחים גם חדר במלון ומכניסים עוד כסף לאזור, זה עושה לי את העבודה. אבל אפילו המדינה לא מבינה את העניין הזה".
ליטבינוף מנסה להדגים. הוא מסביר שאם אדם מקליד בגוגל "לה טרוויאטה", המנוע משלים מייד במילה "מצדה". "אתה מבין? אני נותן פה תחרות למשהו שקיים כל כך הרבה זמן, ומציג ברחבי העולם עשרות שנים. כשדי.ג'יי דיוויד גואטה הופיע כאן והעלה סרטון ליו־טיוב, הוא קיבל מיליוני צפיות, כמות אנשים שגדולה יותר מכל הצופים שצפו בכל סרטוני ההסברה של מדינת ישראל גם יחד. לכן לא פלא שאנחנו סגורים שנתיים קדימה על שיתוף פעולה עם האופרה. לא קל לגייס לאירוע הזה כסף כל פעם מחדש, אבל עבורי זה שווה. לאו דווקא מהבחינה הכספית, אלא גם מהזווית של תדמית האזור שלי".
מתכוננים // צילום: יהושע יוסף
לשנה הבאה בירושלים
בין החללים הרבים של המשכן ועם תחילת הקמת הבמות במצדה, חוט מקשר אחד עובר דרך כל העוסקים במלאכה: הרצון לישון. המאמץ הפיזי אמנם כבר לא חדש להם, אבל לזה הנפשי אף פעם לא מתרגלים כשמדובר בהופעה מחוץ למגרש הביתי. האביזרים נבדקים שוב ושוב, מתוך ידיעה ברורה שהחום והלחות יהרסו אותם במהירות והתיקונים יצטרכו להתבצע בתנאי שטח.
התלבושות נתפרות בגיזרה דקה יותר, כדי שהחום הצפוי - 32 מעלות, ליתר דיוק - והתאורה לא יגרמו לשחקנים לאבד נוזלים. הבלאי בהופעות במצדה משמעותי יותר ומהיר יותר, המרחקים הם אדירים והשינוע בעייתי. "יש כל כך הרבה רגעים של אי שקט, ואז עוד פעם קצת שקט, ואז עוד פעם חוסר רוגע", מסבירה מוניץ, "אבל איך אני יכולה לוותר על הפקה במצדה? אנחנו דורכים במדינה הזו על אבנים בנות 3,000 שנה, ובכל מקום אחר בעולם כבר שנים מתקיימות אופרות במקומות כאלה. אז שאני לא אעשה אחת כזו?"
בשנים הקרובות חולמת מינץ להעלות אופרות גם בירושלים, וכן לערוך "פסטיבל אופרה בכל אתרי המורשת. למה שהאירופאים לא יבואו הנה בחודשי הקיץ, ולא רק לפסטיבלי האופרה הקלאסיים?"
גם בתוך המשכן האלטיסטי אפשר להבחין בראש היהודי שממציא לנו קומבינות: מוניץ יודעת שרק בחודשי הקיץ אפשר להביא הנה את התותחים הכבדים, מכיוון שבתי האופרה הגדולים בעולם יוצאים אז לחופשה. דניאל אורן, שינצח על ההפקה, מושך אליו את הזמרים הגדולים בהבטחות שלצד מצדה, הם יופיעו איתו גם בחו"ל.
תוסיפו לכך שאם צריך, מספרים שוב ושוב את סיפור מצדה, ואז גם האירופאים מבינים שהם חלק מההיסטוריה. והישראלים עוד בוכים שהם חוזרים מכוסים בעקיצות ועם שמלת ערב מיוזעת דבוקה לגב. רציתם חוויה? תתרמו גם אתם את חלקכם.
אז הפעם אולי לא ייפתחו מנגלים במצדה, ואולי גם בחלק מהמופעים לא כל הכרטיסים יימכרו מראש בגלל המונדיאל והמיתון שכבר דופק בדלת. ועדיין, המחשבה שאופרה הפכה ל"מאסט" בסל התרבות הישראלי, מעניקה לנוגעים בדבר סיבות רבות לאופטימיות. "זה הולך להיות חם, יהיו צרחות, יהיו תקלות", אומרת אחת העובדות שממהרת למקום אחר, "אנשים יאבדו לרגע את שפיותם, כי זה הולך להיות אינטנסיבי כמו שזה אף פעם לא יהיה בשום תיאטרון בישראל. אבל תגיד, אתה מכיר מישהו שהיה מוכן לוותר על חוויה מהסוג הזה?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו