היבשת השחורה אירחה את המונדיאל בפעם הראשונה, כשעשרה אצטדיונים בכל רחבי דרום אפריקה אירחו את המשחקים. רק נבחרת אחת ערכה הופעת בכורה, הייתה זו סלובקיה – לראשונה כמדינה עצמאית.
32 הנבחרות חולקו לשמונה בתים של ארבע נבחרות. שתי הראשונות בכל בית העפילו לשמינית הגמר – ומשם כל הדרך עד לגביע בשיטת נוקאאוט.
שלב הבתים סיפק לא מעט דרמות, כשאיטליה וצרפת מודחות בבושת פנים כבר לאחר שלושה משחקים. מצד שני, מי שעתידה להיות אלופת העולם, ספרד, הפסידה במשחק הבכורה שלה לשוויץ – ובכך הפכה לנבחרת הראשונה שפותחת את הטורניר בהפסד וממשיכה עד לגביע.
עם כל הצבעוניות והקהל החם בדרום אפריקה, אוזניו של כל אדם צפה במשחקים, לא יוכלו לשכוח את רעש הוובוזלות. במהלך הטורניר, פיפ"א שקלה לאסור את השימוש בהן, אך בסופו של דבר התקנה לא יצאה לפועל.
המשחק הזכור ביותר משמינית הגמר, היה המאבק בין גרמניה לאנגליה. 40 שנים אחרי השער מעורר המחלוקת של ג'ף הרסט בגמר הגביע העולמי, הצליחה גרמניה לנקום. במצב של 1-2 לגרמניה במהלך המחצית הראשונה, כבש פרנק למפארד שער חוקי שהיה אמור להשוות את התוצאה – אך השופט לא אישר אותו למרות שצילומי הטלוויזיה הראו בבירור שהכדור עבר את קו השער. משם, גרמניה פירקה את אנגליה בדרך לניצחון 1-4.
ברבע הגמר גרמניה המשיכה לפרק, הפעם 0-4 את ארגנטינה. וכשהיה נדמה שהם בדרך לזכייה קלילה – הם פגשו בספרד בחצי הגמר. שער של פויול העלה את ספרד לגמר מול הולנד, דרבי הלוזריות הנצחיות של הגביע העולמי. הכתומים, שניצחו את ברזיל ואורוגוואי בדרך לגמר, רצו להניף גביע ראשון אחרי שני הפסדים בגמר – אבל נכנעו לשער של אנדרס אינייסטה עמוק בהארכה. גביע עולם ראשון לספרד, שהגיעה לטורניר כאלופת אירופה.
מלך השערים: ארבעה שחקנים התחלקו בתואר: דוד וייה (ספרד), וסלי סניידר (הולנד), תומאס מולר (גרמניה) ודייגו פורלאן (אורוגוואי).
השחקן המצטיין: תומאס מולר (גרמניה).
