רק אחד יחגוג עם "יחי הנשיא, תחי מדינת ישראל"

הנשיא שלי נבחר כשלא עלה בידו להיבחר לנשיא. בשיא האכזבה וההתפרצות הרגשית, ברגע שבו נודע לו כי הפסיד במירוץ לשמעון פרס, בעין דומעת ובקול רועד, תפס ראובן (רובי) ריבלין את המיקרופון וקרא לכל בית ישראל: "יחי הנשיא, תחי מדינת ישראל".

זה היה כל כך "בן המלך" של זאב ז'בוטינסקי; וכל כך "מלחמת אחים - לעולם לא" של מנחם בגין; וכל כך מורשת בית אביו יוסף יואל ריבלין - הפרופסור הראשון שתירגם את הקוראן לעברית.

וכל כך דיבר אל ליבי.

בין רובי לביני היו כמה מחלוקות. החשובה שבהן על מדיניות האקטיביזם השיפוטי שהנהיג אהרן ברק בבית המשפט העליון.

נגד ריבלין התנהלה חקירה פלילית. בעקבותיה נמנע ממנו מלכהן כשר המשפטים. הכל הסתיים בהיעדר אשמה.

ריבלין זעם. בצדק רב, מבחינתו. אך לא היתה ברירה. אלמלא החקירה ותוצאתה, ספק אם יכול היה להיות מועמד לפני שבע שנים ועתה.

בעיניי, האקטיביזם השיפוטי הוא מגדלור של שלטון החוק. בעיני ריבלין, משפטן בהשכלתו, הוא דוחק את הכנסת לפינה. מחלוקת לשם שמיים.

גם אין בכך כדי לפגוע בכבודם של המועמדים האחרים לנשיאות. בנימין (פואד) בן־אליעזר הותיר אחריו חותם נכבד בצה"ל. מאיר שטרית טיפס מתחתית החברה הישראלית, שלא היתה קשובה דייה לקליטת העלייה מצפון אפריקה, והגיע לצמרת. תרומתה של דליה דורנר לשלטון החוק ולחופש הביטוי מרשימה הן בעליון והן במועצת העיתונות. הישגיו של חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן מצויים בגג העולם של המדע.

רק שמועמדותם של דורנר ושל שכטמן היא לתפארת מדינת ישראל בלבד, וללא סיכוי של ממש. בחירת ריבלין תסגור מעגל. אביו היה מועמד ולא צלח. הוא הפסיד לפרס. הוא לעומתי במשהו לראש הממשלה? לא נורא, זה חלק מהאיזונים השלטוניים בדמוקרטיה.

מה שלא רואים מהאוצר

תמונת מצב משפחתית עדכנית (השמות שמורים במערכת): המבוגר לחם שנים ברצועת הביטחון בדרום לבנון. מארבים רבים רשומים על שמו. גם המזל שהצילו ממטעני צד. אחר כך טיפס בסולם הפיקוד הבכיר וסיים שני תארים אקדמיים, ובתקופה הנוכחית יוצא לתפקידו בשעת בוקר חשוכה, שבה קשה להבחין בין זאב לבין כלב (שאול מ"המתמיד" של חיים נחמן ביאליק, בעקבות דברי רבי מאיר במשנה) וחוזר לרוב אחרי חצות למגינת ליבם של רעייתו וילדיו. באוצר הוא רשום כאוכל לחם חינם.

האחר, צעיר ממנו מעט, עושה בימים אלה שירות מילואים שני בתוך חודש. הוא רב־סרן בחיל האוויר ולובש את מדיו שלוש פעמים בשנה. בגיל 43 מתהלך במדבר החם־קר ורואה את חבריו שסיימו את השירות או השתמטו ממנו. גם רעייתו ושלושת ילדיו מעדיפים שישהה יותר בבית. עוד אוכל לחם חינם.

הצעיר לוחם ביחידה מובחרת. שנתיים בצה"ל. חי בנקיקים ובוואדיות. שתי תעודות הצטיינות. השבוע ניגש למבדקי קצונה. במקום שיאכל לחם חינם אפשר שיסיים את שירותו כסמל מוערך ויפנה מייד לאוניברסיטה. למה שיהיה למעמסה על שכירי העט של האוצר, שמציגים אותו לגנאי כ"שומן"?

יש עדיין משפחות רבות כאלה. הן מבקשות לדעת אם רוצים מהן שיפסיקו כבר עם אורח חייהן המגונה, בפי האוצר.

בזכות הדו־שיח

הנציג האמריקני למשא ומתן עם הפלשתינים, מרטין אינדיק, ארז את חפציו בדרך לביתו. אין סיבה להזיל דמעה. כאשר התקשורת ציטטה "בכיר אמריקני" שמתח ביקורת על ישראל, נחבא אינדיק מאחורי ההגדרה האלמונית. כך ניהל את המערכה נגד משה (בוגי) יעלון.

אך יש סיבה להזיל דמעה על הפסקת המשא ומתן עם אבו מאזן. החלופה נגלית מדי יום בגיבוש המתקדם של ממשלתו עם חמאס. בניגוד לדעת ראשי מערכת הביטחון, נראה לי כי ישראל קרבה לאינתיפאדה השלישית מהר מכפי שהם מעריכים. כבעבר היא תפרוץ בעקבות אירוע זניח, שלא נצפה מראש.

בצומת אחד, אינדיק וג'ון קארי והבית הלבן מעריכים נכון: התעקשותה של ישראל לא להגביל את הבנייה בהתנחלויות עלתה לה בהפסד ה־Blame game. היא יכלה לזכות בהבנה ניכרת בעולם לטענתה הראויה שאבו מאזן אינו מעוניין בשלום, והחמיצה. חבל שבנימין נתניהו לא כפה מגבלה כזאת על המתנחלים. חבל גם שמנהיגיהם אינם מבינים כי בעיצומה של מלחמה מדינית אין אפשרות להלום בעת ובעונה אחת בכל החזיתות.

מרטין אינדיק. צילום: דודי ועקנין

בכל זאת, ציפי לבני שגתה בצאתה לפגוש באבו מאזן בניגוד למדיניות הממשלה. היא עצמה תמכה בנתק ממנו בגלל פנייתו לחמאס. אך גם אילו התנגדה - כל עוד היא בממשלה חובתה לנהוג בהתאם.

רק שבמצב שנוצר ישראל חייבת להעמיק את הידברותה עם ממשלות ידידות ולגבש חזית יהודית אחידה. השבוע פגשתי בראש השדולה השמאלנית־רפורמית בארה"ב, ג'רמי בן־עמי. הוא עשה כאן שבועיים עם חברי בית הנבחרים האמריקני. ברור שבן־עמי מכעיס את הממשלה. גם יש כלפיו טענות כבדות משקל, אבל צריך לדבר איתו. בממשלה לא נמצאו לו בני שיח. לפחות, אמרתי לו, השגריר הישראלי בוושינגטון מייקל אורן נכח בכנסים של J sreet. כן, השיב, אבל יורשו רון דרמר נמנע מכל מגע איתו. ישראל היא המדינה האחרונה בעולם שכדאי לה להימנע מדו־שיח. בוודאי בתוככי העם היהודי.

עברו לסדר היום?

אל"מ (מיל') ארז וינר, שניצב במרכזה של החקירה הנושאת את שמם של גבי אשכנזי ובועז הרפז ומתנהלת בימים אלה בקדחתנות, נקרא לפני כמה ימים לשירות מילואים בפיקוד דרום. מותר? אין מניעה. כפי שהגיב דובר צה"ל, וינר נקרא לשירות מילואים לפי הצורך. 

ראוי? לדעתי - לא. זה משדר לציבור כאילו צה"ל עבר לסדר היום על הפרשה החמורה המתחוללת מאוגוסט 2010, ווינר כיד ימינו של אשכנזי הוא שמסר לגבי סיבוני את המסמך המזויף שהודלף לערוץ 2.

זו גם דעתי בהקשר לממונה על הביטחון במשרד הביטחון אמיר קין (יורשו של יחיאל חורב). הוא נחקר באזהרה על אירועים שהתרחשו במקום עבודתו. בתוקף תפקידו הוא האיש החזק במערכת. השמועות על נושאי חקירתו אסורות בפרסום, אבל הופצו. היה עליו להשעות עצמו מתפקידו לפחות עד שהמשטרה תגיש את המלצותיה.

בנתונים שכאלה אמורים חוקרי להב 433 במתקן המשטרתי בלוד לבדוק את הפרשה הנגררת כארבע שנים. היא היתה מטויחת אלמלא שניים: מיכה לינדנשטראוס, שפנה במאי 2012 ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין בתביעה לחקור את טיעוני הרפז (כתב האישום נגדו תלוי ועומד אך עוכב, ובאורח פוטנציאלי הוא יכול לחשוף את האמת על השערורייה במטכ"ל של אשכנזי לא פחות מעדי המדינה בפרשיות של אהוד אולמרט); והפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני, שממצאיו ויושרתו מנעו את גוויעת החקירה.

הבעיה היא מה ייחקר? נכון עושה המשטרה, שהולכת בעקבות השיחות המוקלטות של לשכת אשכנזי וחוקרת אם הרמטכ"ל לשעבר, וינר והרפז עסקו בשיבוש הליכי חקירה. אך זה הסעיף השלישי והאחרון ברשימת הנושאים הראויים להתברר.

כדי לרדת לחקר האמת נחוץ לבחון מי באמת כתב את "מסמך הרפז", שהמעלילים הדביקו לאלוף יואב גלנט. מסמך זה הסתובב בצה"ל עוד לפני שנגנב הלוגו מהחברה של איל ארד. לפיכך מי ראה אותו בלי לוגו? ומי עם לוגו? ומי סייע בהפצתו בצה"ל ובקרב העיתונאים? ואיך קרה שאשכנזי אמר כי המסמך היה בידו באפריל 2010, אבל הרפז וחברו שמעון בטאט הגיעו למשרדו של ארד רק במאי? רק אם תיחשף האמת סביב בישול המסמך וזיופו, יתברר עומק העיוות שפקד את לשכת הרמטכ"ל לשעבר.

בראש אלה ניצבת השאלה מה התרחש ביחידות המ"מ. אם המשטרה תמשיך במיאונה לחקור כי אז לא ייחשף (בדלתיים סגורות) מה שהוא תמצית העניין. באיחור, בעצלות, במשיכת כתף - המידע נפתח עתה מחדש. אם שוב ייבלם כבסיבוב הראשון, ושוב לא יהיו בזירה לינדנשטראוס ועפרוני למנוע את סגירת התיק - ייוותר רק בג"ץ להחזיר את הצדק על כנו.

היכונו ליומנים

אתמול, היום, מחר - בקשת הפרקליטות להעיד את שולה זקן ולערער על זיכויו של אהוד אולמרט בפרשיות ראשונטורס ומעטפות הכסף של משה טלנסקי כבר בבית המשפט העליון. אם יאשרו אשר גרוניס ועמיתיו את ההליך, אשר יחזיר את הדיון למחוזי בירושלים, צפויות לציבור שתי הפתעות:

• "יומני שולה", שנתפסו בידי יעקב בורובסקי מטעם לינדנשטראוס, וטרם נעשה בהם שימוש במשפטים. אוקיינוס של חומר. גם בפרשת טלנסקי. זקן תאשרו ותעיד עליו. אולמרט ייראה מגוחך בשידור חוזר של צהלתו אחרי זיכויו בסיבוב הקודם כי לא היו מעטפות כסף.

• יוצגו שיחות שזקן הקליטה עם אולמרט ועורך הדין נבות תל־צור ואחרים. לפי מי ששמע אותן, ראוי להכתירן כך: אף שאינן אותן פצצות מחרישות אוזניים כפי שהוצגו בהיוודע דבר קיומן - הן בהחלט בעלות משמעות. חשובות מאוד אבל לא כה מסעירות. תמונת המצב ברורה: אם גרוניס ועמיתיו יסרבו לשמוע את עדות זקן, כי אז יש לראות בכך רמז כי החליטו להפוך את פסק הדין של מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל ולהרשיע את אולמרט; ואם יאזינו, כי אז ההליך יתארך. זו האפשרות המועדפת.

שולה זקן. צילום: יוסי זליגר

אך גרוניס ועמיתיו נתנו עד כה דוגמה רעה לטיפולם בפרשיות אולמרט. המשפט במחוזי בענייני טלנסקי וראשונטורס, שהתארך כדי 20 אלף עמודי פרוטוקול ועדים לרוב והפסקה בהמתנה לחקירה החדשה בפרשת הולילנד, נמשך שנתיים וחמישה חודשים. הערעור בעליון, שאין בו עדים ומסמכים חדשים וסיכומים, נמשך כבר כשנה וחצי. ראוי להעיר לגרוניס בלשונם של משפטנים - זה בלתי סביר בעליל.

העם היהודי בקלונו

כבר לא מפרסמים ספרים כאלה ב־2014, ובכל זאת 1,400 העמודים של פרופ' רחל אליאור - "ישראל הבעל שם טוב ובני דורו" - מנפקים יצירה תיעודית־דרמטית עם ניחוח של פעם.

מצד אחד, כל גיטל שהיתה דודה של איזה שמרל נזכרת בספר. מצד אחר, זו קריאה גורפת של המאבק ביהדות הגולה בין השבתאים ואנשי הקבלה והחסידים והמתנגדים. סיפור דרמטי על שניים מגדולי הדור, יהונתן אייבשיץ ויעקב עמדין, שניהלו מלחמת חורמה מפני שהאחד האשים את האחר בשבתאות, וזה נאלץ לנדור ביום הכיפורים שלא כן, וכל העם היהודי התהפך והלשינו איש על אחיו אצל השלטונות.

העם היהודי בקלונו בעת שפורצת מלחמת אחים אחרי מעשי פרעות נוראים, ועל רקע זה הבעש"ט, "אחד היה ומהראשונים לא קם כמוהו". כה מרתק וכה מזכיר את המציאות עכשיו, שכל האזכורים של הדוד והדודה והחמות והחמים הלוחמים זה בזה אינם פוגעים בשקיקת הקריאה.