היכן מתחיל הסיאוב, שאלתי פעם בכיר בשירות הציבורי, בתקופה שבה מיכה לינדנשטראוס כיהן עדיין כמבקר המדינה ולמשרדו היו שיניים חדות, וזה השיב: בבתי הדין המשמעתיים. במערכת האכיפה של נציבות שירות המדינה. העונשים שם מגוחכים. לעיתים קרובות מחלקים מתנות במקום עונשים מרתיעים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ביקשתי שירחיב והוא שלף צרור החלטות של אגף המשמעת, צירף פסקי דין והזכיר לי כמה פרשיות מקוממות.
"קרא ותבין עם מי יש לך עסק", אמר, "קרא ותבין איך תורמת מערכת המשמעת להגדלת השחיתות". שאלתי מה תרומת בתי המשפט למצב הזה והוא השיב: "גדולה. כשאתה לא מנקה בבית, יש לכלוך גם בחוץ. תזכור את המשפט הזה".
אני זוכר אותו כבר כמה שנים. נזכרתי בו שוב לפני כשבועיים כאשר על שולחן עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת נחתו פניות לעזרה של עוזרים משפטיים של שופטים. תמציתן: מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, החליט לשלוח הביתה מאות עוזרים משפטיים כדי לחסוך כסף למדינה.
דיין ושבת ביקשו מאחד הפונים לפרט והוא הסביר: "שפיצר מבקש להיפטר מעוזרים משפטיים המועסקים בתפקיד הזה מעל לשש שנים ולהביא במקומם עו"ד מתחילים. למה מתחילים? כי שכרם נמוך בהרבה. זו הסיבה לפיטורי מי ששירתו את המדינה ביושר ובמסירות".
עוזר משפטי נוסף הסביר מה מקומם אותו יותר מכל בסיפור הזה: "אותנו בועטים החוצה", אמר, "אבל פקידי מדינה מושחתים נשארים בתפקידיהם.
"שפיצר וההנהלה מגוננים עליהם. הם שומרים על המיוחסים גם אחרי הרשעתם. כאן מתחילים חוסר הצדק ואי האמון במערכת. כאן הבעיה שאחר כך לא מבינים איך ומאין היא בכלל צמחה".
הש"ג בשירות המנהל
הנה דוגמה להמחשת הנושא שעליו דיברו המתלוננים: תיק משמעתי שנפתח ב־2013 נגד גלית אמויאל, עובדת הנהלת בתי המשפט, המועסקת כרכזת בכירה באמרכלות מחוז נצרת. היא הסתבכה במעשים פליליים לכאורה, באשמתו של מנהל מחוז הצפון, דניאל זנטי, ונפתחה נגדה חקירה.
החקירה העלתה כי זנטי נזקק לעוזרת אישית וביקש מאמויאל לקלוט עורכת דין ששמה איריס סלוק, "על תקן פנוי של קלדנית". כלומר, כבר כאן סטה זנטי מדרך הישר.
מה עשתה אמויאל כדי לרצות אותו? "לצורך הקליטה של העוזרת האישית", קובעים חברי המותב של ביה"ד המשמעתי בחיפה, "זייפה הנאשמת את טופס הקבלה של ועדת המועמדים לקליטה כקלדנים, באופן שציינה על גב הטופס שמות של מועמדות שלא הופיעו בפניה, וחתמה בשם שתי חברות בוועדה אשר מעולם לא ראיינו את עו"ד סלוק".
במילים אחרות: מדובר בזיוף חתימות ובמצג שווא מתמשך. במסגרת המצג הזה הוסיפה וכתבה אמויאל: "הוועדה בחרה לתפקיד בעו"ד סלוק תוך שהיא מציינת כי מבחינה מקצועית היא נמצאה מתאימה לתפקידה".
מדובר בתיק חמור על פניו, שחייב לכאורה את העמדת אמויאל לדין פלילי. למרות זאת היא הועמדה לדין משמעתי בלבד בעוד נציגי התביעה הורידו לכבודה את הרף. הם דרשו לגזור עליה נזיפה והורדה בדרגה למשך שנה.
השופט גרשון. ישים קץ לסחבת. צילום: אתר בתי המשפט
הסיבה להקלה בעונש לטענת התביעה: "היא מילאה את הנחיות הממונה עליה ולא שימשה דרג ביצועי... הוא לא הקפיד על הנהלים ולא ידע במה הדברים כרוכים".
מה היתה עמדת ההנהלה? מביכה: "בשל חוסר תקנים נהגו בהנהלה לקלוט עובדים על בסיס תקנים פנויים אף אם התקנים לא תאמו את השיבוץ של בעלי התפקידים". איך בדיוק זה פותר את בעיית הזיוף ומצג השווא? זה לא פותר.
העונש הרצוי לדעת ההנהלה: הורדה בדרגה למשך חצי שנה בלבד. אפילו לא נזיפה.
יו"ר המותב עו"ד אורי כהן ושני חבריו להרכב אימצו את עמדת התביעה וגזרו על הנאשמת את העונש הבדיחתי. הבוס של אמויאל, מנהל מחוז הצפון של הנהלת בתי המשפט, קיבל נזיפה בהליך פנימי ונשאר בתפקידו. הוא לא נשרט אפילו.
שפיצר עולה להתקפה
עוזי דיין הציג להנהלת בתי המשפט דוגמאות נוספות של עובדי ציבור שרימו, התפרעו והורשעו במעשים חמורים, ובהם אחד שנידון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, וקיבל תשובות שתמציתן: מערכת בתי המשפט מטפלת בעבירות משמעת באופן נחרץ; לא כל עבירה משמעתית מצדיקה העברה מתפקיד.
במכתב התשובה מפורטים חלק מהמקרים הידועים לנו והעונשים המגוחכים שנגזרו בהם, ויש בו ניסיון לגלגל את האשם לפתחי בתי הדין המשמעתיים. זה הם החליטו, טוענת ההנהלה בדרכה, זה לא אנחנו. מה אתם רוצים מאיתנו?
דיין הציג שלוש שאלות נוספות: מדוע מפטרים מאות עוזרים משפטיים של שופטים? מה שכרם הממוצע של העוזרים המשפטיים? האם נכון שבמקום המפוטרים יגויסו עוזרים בשכר נמוך יותר?
על השאלות האלה לא הגיעה תשובה. במקומה קיבל דיין מכתב ששלח השופט שפיצר לשופטים, שבו הוא מסביר בין השאר כי הפיטורים נובעים מהרצון להעניק הזדמנות לפרקליטים צעירים לעבוד במערכת המשפט. במכתב הוא מאשים את נציגות העוזרים בפיצוץ המו"מ איתם ומביע צער על מה שכינה התנהגות לא ראויה שלהם.
ואיפה האינטרס הציבורי?
מה מותר היה לצפות שיקרה אחרי הכרעת הדין בתיק הולילנד? מה אמור היה לקרות אחרי חשיפת תמנון הפשע והתנהלות הרגולטורים ושומרי הסף באותה פרשה?
ששר הפנים ומנכ"ל משרדו, בברכת בנימין נתניהו והממשלה כולה, יקבלו החלטות המחזקות את ועדות התכנון, מוסיפות להן עיניים, מוסיפות להן כוח. שכולם יחשדו בכולם ושלמאכערים - אלה שהשופט רוזן הציג כנגועים בשחיתות וכתב שצריך להילחם בהם בחקיקה - לא תהיה תקומה.
מה קורה בפועל? משרד הפנים החליט דווקא להחליש את הרגולציה. הוא החליט להדיח כמעט את כל נציגי הציבור מהוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים - ועדת המשנה החשובה ביותר במועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
כמה חברים יהיו מעכשיו בוועדה הזאת? 13 במקום 18. את החברים החשובים ביותר, הרגישים ביותר - את הפה האמיתי של הציבור - החליטו לסלק באמצעות המועצה הארצית.
זו שערורייה. זו החלטה שצריך לבטל אותה.
בצדק מאיימים עכשיו ארגוני התכנון והסביבה לעתור לבג"ץ, בצדק פנה השר עמיר פרץ לנתניהו ודרש לקיים דיון בממשלה בנושא, בצדק טוענת אגודת "אדם טבע ודין" כי משרד הפנים מנסה להשתיק את הקול הציבורי תוך כדי צמצום הוועדה ופגיעה בסמכויותיה.
צריך להקשיב לירוקים. ממשלה הטוענת ברצינות שהיא נלחמת בסיאוב אינה יכולה לנהוג להיפך. עם כל הכבוד, הציבור אינו מטומטם.
בתגובה לדברים אלה טוען משרד הפנים כי המועצה הארצית היא גוף סוברני להמליץ על הרכב הוועדות; כי המהלך נועד לייעל ולפשט את פעילות ועדות המשנה; כי יישמר ייצוג מאוזן של הממשלה, השלטון המקומי, והגופים הציבוריים והמקצועיים בכל ועדות המשנה.
עוד כותבים לנו כי ההחלטה התקבלה במועצה ברוב של 16 מול 5, תוך כדי התבססות על המלצות הגורמים המקצועיים.
דברי השופט ניל הנדל
כתבנו כאן לא פעם על מבחן השכל הישר של השופטים. כתבנו שמונחות ראיות רבות על השולחן של כבודם ומה שהופך אותן להכרעת דין, מזכה או מרשיעה, הוא השכל הישר.
כתבנו שההרשעה של ראש הממשלה לשעבר בתיק הולילנד נשענת, בין השאר, על מערכת קשרים מושחתת רבת שנים בין אולמרט לעד המדינה וציטטנו את השופט רוזן: מדובר בסרט אחד שאין להוציא ממנו תמונה בודדת.
כתבנו זאת כי ידענו: הקמפיין של אולמרט ייצא לדרך. המורשע הבכיר במדינה יוצג כנרדף. הוא יהיה בכלל הקורבן, לא הפושע.
ברוח הזאת נהגו כצפוי חיילי אולמרט, כאשר כבשו את האולפנים השונים. הם הסתערו על פסק הדין המרשיע והציגו אותו "רעוע", "חסר ראיות", "מלא חורים", "מזמין ערעור". הם תקפו בחמת זעם את השכל הישר של כבודו.
והנה מגיע השבוע שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל - שישב בדין בעתירה של הנשיא לשעבר, משה קצב, ודחה את בקשתו למשפט חוזר - וכאילו מתכתב עם החבורה הזאת. השכל הישר של כבודו מירושלים עשוי להשליך לכאורה גם על הערעור בתיק אולמרט.
הנה מה שכתב הנדל בהחלטה העקרונית בעניין קצב: "ניתן להרשיע גם כשלא ניתן להוכיח במשפט כל פרט... הכרעת דין מרשיעה אינה חייבת לצייר תמונה מדויקת, חדה ומלאה של עובדות המקרה... אין לדרוש בכל תיק שכל פרט הנוגע לתיאור המקרה יהיה נהיר, ודאי ומוכח".
דברים לא הגיוניים? כבודו קבע דברים שדורשי טובת אולמרט אינם מבינים בעצמם?
בפירוש לא. אבל אל דאגה: אחרי הפוגה קצרה הקמפיין של דרייפוס יתחדש. שטיפת המוח תימשך.
צבי בר ביקש ונדחה
לא הופתעתי השבוע מהידיעה של צבי הראל ב"ישראל היום" שלפיה ראש עיריית רמת גן לשעבר, צבי בר, ניסה באחרונה להגיע לעיסקת טיעון עם הפרקליטות: הוא יודה בעבירות של הפרת אמונים, והיא תמחק לו את עבירות השוחד.
לא הופתעתי מהפרסום הזה כי בר הפך במשפטו מעד הגנה מרכזי לעד תביעה מצוין - לחלום של כל תובע במשפט פלילי. הוא ירה לעצמו ברגליים, הוא מסר גרסאות מביכות על פניהן, הוא העיד בשבועה כי התקין בעליית הגג של הווילה שלו כספת סודית והסתיר בה מאות אלפי דולרים. האוצר הזה, לדבריו, נאסף לפני שנים, אבל הוא לא דיווח עליו לשלטונות המס. שכח.
לא הופתעתי כי על פי הגירסה התמוהה של בר, הוא המיר את הדולרים האלה בחנות של חלפן כספים; חלפן הכספים הזה הפקיד את התמורה בצ'קים בחשבון הבנק הפרטי של בר; החלפן הזה הוא במקרה יזם בנייה שנזקק לעזרת העירייה.
סיפור ועוד סיפור ועוד גירסה תמוהה שלבשו ופשטו צורה בבית המשפט או בחקירה המאוחרת במשטרה. אוסף סיפורים שגרמו לבר להיראות על דוכן העדים כפי שנראה.
דורנר. מחכה ל־10 חתימות (א'). צילום: דודי ועקנין
לא הופתעתי מהפנייה של בר לפרקליטות כי הוא מאמין עדיין כנראה שבעבירות של הפרת אמונים, אם יורשע בהן על פי הודאתו, לא יישלח לכלא. הוא בן קרוב ל־80, הוא חולה, ינהגו בו ברחמים.
אם וכאשר נהיה במקום הזה - וספק אם נהיה "רק" בו - ישאל מי שישאל: בשביל לכהן קדנציה נוספת של חמש שנים כראש עירייה (כפי שביקש בר ונחסם בבג"ץ), הגיל לא הפריע לו ובשביל לשבת בכלא, אם וכאשר, כן? בשביל לקבל מתת מבעלי עניין ולסייע להם בקידום פרויקטים נציג השררה היה אדם בריא, ובשביל לשלם את המחיר הוא אדם חולני?
שאלות מתבקשות. שאלות שהשופט היושב בדין, צבי גורפינקל - שבדומה לשופט דוד רוזן ניהל את המשפט ביד רמה וביעילות - יצטרך להכריע בהן. הוא הפוסק האחרון. בידיו גורל הנאשם מספר 1 וגורל שלושת הנאשמים האחרים, שלטענת התביעה שילשלו לכיסיו 1.9 מיליון שקלים.
כסף שלא חסר לו, אגב, שהרי הוא איש אמיד עם רכוש ואדמות בכפר יונה. הוא גם אבא טוב, סיפר, הוא דאג היטב לעתיד ילדיו.
מילה על פרופ' שכטמן
לפני שלושה חודשים, עוד לפני שצחנת הבחירות לנשיאות המדינה טיפסה לשמיים - הבענו כאן תקווה שחתן פרס נובל לכימיה, פרופ' דן שכטמן, ייבחר לנשיאות. איש נקי עם רקורד מרשים בארץ ובעולם - מועמד ראוי שהכנסת אמורה היתה לחזר אחריו ולא להפך.
חטאו הגדול: הוא תמים. הוא לא פוליטיקאי. הוא לא מומחה לתככים ולקומבינות. שוד ושבר.
מאז הכריז על רצונו להתמודד הצטרפה למירוץ מועמדת ראויה נוספת, השופטת בדימוס דליה דורנר - אבל מצבה אינו טוב משלו: גם היא סובלת מאותם "חסרונות".
לשניהם אין עדיין 10 חתימות של חברי כנסת, שבעזרתן נפתחת הדלת להתמודדות על תפקיד נשיא המדינה. אפילו זה לא. בושה.
על הרקע הזה שאלת תם: יש עתיד לא היתה המפלגה שהבטיחה לנו פוליטיקה חדשה? יש עתיד לא הבטיחה לנו מדינה אחרת? יש עתיד עם 19 המנדטים שלה אינה הכתובת להספקת חתימות לשני המועמדים הראויים האלה?
שכטמן. מחכה ל־10 חתימות (ב'). צילום: גדעון מרקוביץ'
היא כן. לכן מותר לצפות, אפילו לצורך מראית עין של דמוקרטיה, שאנשי יש עתיד יזדרזו לסייע לשכטמן ולדורנר. שהם יאפשרו להם להתמודד. שהם יצילו את כבודו של בית המחוקקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו