לקראת הכרעה

רבים מבאי משכן הכנסת מתארים את הרגע שבו הם חוצים את מפתן הכניסה לבית המחוקקים ככניסה לצוללת המשייטת במעמקי האוקיינוס. המבנה אמנם רחב ידיים והאגפים החדשים בוהקים למראה, אולם המקום סגור ומסוגר, בעל מעט מאוד חלונות, ואת העולם החיצון רואים בעיקר דרך הטלוויזיה. 

מיזם יפה הגה מנכ"ל הכנסת רונן פלוט שפתח, לראשונה, את מזנון הח"כים ליציאה למרפסת בלוודרה, מוצלת ומרוהטת בנוחות, שממנה יכולים הנבחרים לראשונה לצאת ולהשקיף על נופה של עיר בירתנו. לראות בתים, מכוניות ואנשים, ולזכור בשביל מי ובשביל מה הם בכלל נמצאים בבניין הזה. לא ברור מדוע סבר מי שסבר לפני שישים וכמה שנה כי את הכוח למנות את האזרח מספר 1 במדינת ישראל יש להעניק דווקא לחברי הכנסת. אבל לאחר שהכוח כבר ניתן להם, נראה שכמו לנסות להשאיר את שמעון פרס בארץ חודשיים רצוף - מדובר במשימה בלתי אפשרית.

במשך ארבע שנים שימשו ראובן ריבלין ודליה איציק, כל אחד בתורו, בתפקיד יו"ר הכנסת - דמות סמלית וייצוגית בעיקרה עבור כלל הציבור, אולם סמכותית ורבת עוצמה עבור חברי הכנסת ועובדיה. הח"כים ניזונים בכל יום מהמשאבים הרבים שמעניקה להם הכנסת באינספור תחומים: ממשאבים משפטיים לצורכי חקיקה, ועד צרכים תחזוקתיים  למשל תיקון מסוף המחשב בחדר או טיפול במזגן שהתקלקל. בידי יו"ר הכנסת היכולת לפנק, ולחלופין למרר את חייו של מי מהח"כים. כוחו של יו"ר הכנסת בא לידי ביטוי אף בתחומים הרגישים ביותר עבור נבחר ציבור; היכולת לקדם חוקים והצעות לסדר, להשפיע על סדרי הדיון בוועדות, לתקוע או לקדם יוזמות ככל העולה על רוחו. כך, למשל, תקע ריבלין כמה יוזמות חקיקה ממשלתיות, לאחר שסבר כי הן אינן עולות בקנה אחד עם מה שלתפיסתו אמור להיות במשטר דמוקרטי. 

נתניהו, בדומה לאחרים בליכוד ובמערכת הפוליטית, סבור כי יש טעם לפגם בכך שמועמד לנשיאות ינצל את תפקידו הרם כיו"ר הכנסת כדי שזה ישמש בעבורו קרש קפיצה למשרה הנכספת. לכן, בין השאר, העדיף הפעם ח"כ נטול אספירציות פוליטיות מיידיות, כמו אדלשטיין, שיישא בתפקיד.

אבל, כפרפרזה על המשפט הידוע - מי שלא רצה את ריבלין יו"ר הכנסת, ייאלץ כנראה לראות אותו נכנס כלאחר כבוד למשכן נשיאי ישראל. 

אין ספק שריבלין מגיע כפייבוריט לישורת האחרונה של המירוץ לנשיאות. הוא המועמד המוביל והמועדף, ששמו מוזכר בקרב כמעט כל המפלגות כמי שיסיים את הבחירות הללו בניצחון. מאחוריו, איך שהדברים נראים כרגע, משתרכים בנימין בן־אליעזר ודליה איציק. אחד מהם יעלה ככל הנראה לסיבוב השני מול ריבלין, ומשם למעשה ייפתח המשחק מחדש. 

כמובן, כשבונים תרחישים לתוצאות הבחירות לנשיאות, חייבים לזכור את הבחירות לנשיאות ב־31 ביולי 2000. שמעון פרס הגיע אל אותן בחירות לא רק כפייבוריט, אלא כמי שהניצחון כבר מונח בכיסו - וסיים את היום מושפל ומוכה, שעה שמשה קצב צחק כל הדרך לבית הגדול בטלביה. ריבלין לא היה רוצה לראות את עצמו באותו מצב. לכן הוא עובד קשה, וממשיך לקושש קולות בכל יום. בחודשים האחרונים הוא כבר נפגש עם 120 חברי הכנסת, ועכשיו הוא כבר בעיצומו של הסבב השני והשלישי אצל המתנדנדים.

איציק. צילום: ליאור מזרחי

אבל תחושת האופוריה כבר אופפת אותו. שבע שנים הוא מחכה לבחירות האלה, בקמפיין שלמעשה לא נפסק לרגע, כיו"ר כנסת ולאחר מכן כח"כ מן המניין. עכשיו, שבועיים וחצי לפני הרגע הגדול, וכשסילבן שלום כבר לא עומד בדרכו, החלום נראה קרוב מאי פעם.

הדרך אל הגמר

דליה איציק ידעה גם היא לנצל את תפקידה כדי לקדם את מועמדותה. לא רק בקרב חברי השמאל והסיעות הערביות, אלא גם בקרב אנשי הימין. כשהיתה ממלאת מקום נשיא המדינה, הודיעה כי היא מסרבת לחתום על חנינה למחבלים למרות יוזמת הממשלה לעשות כן. בכך קנתה את ליבם של חברי ישראל ביתנו. מזכ"לית המפלגה, סגנית השר פאינה קירשנבאום, היא התומכת הבולטת ביותר של איציק, נוסף על שני חברי כנסת מש"ס שזוכרים אותה לטובה. 

החשש העיקרי של גורמים במערכת הפוליטית ממועמדותה (בעיקר מהימין) הוא שאיציק תנסה - אמנם לא מייד, אולם ייתכן שבעוד שנים בודדות - לקדם מתן חנינה לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הוא אחד האנשים המקורבים לה ביותר. בבחירות האחרונות לכנסת, כשאיציק נפלטה למעשה מקדימה, פצחה יו"ר הכנסת לשעבר במסע שכנועים ותחנונים לאולמרט שיחזור להתמודד על ראשות הממשלה. 

איציק, שכנראה לא עומדת לצאת לפנסיה בעוד שבע שנים, תעשה על פי הערכות שונות כל שביכולתה כדי להחזיר את אולמרט לקדמת הבמה הפוליטית, אפילו כאסיר שזכה בחנינה. עיון בחוק נשיא המדינה מגלה כי לנשיא יש סמכות לא רק לחנינה, אלא אפילו למחיקה מוחלטת של עבירה פלילית שביצע אדם, כאילו מעולם לא עבר אותה. גם אם כרגע אין לאיציק תוכניות כאלה, מה הסיכוי שתוכל לעמוד מול תחנוני ראש הממשלה שטיפח אותה כשהיא תראה אותו נמק בכלא, או שיבקש ממנה לקצר את תקופת הקלון שהשית עליו השופט? 

איציק תתמודד ככל הנראה על המקום בסיבוב השני מול ריבלין, ונגד מועמד מפלגת העבודה בנימין בן־אליעזר. פואד משוכנע כי יעלה לסיבוב השני נגד ריבלין, ואז הכל למעשה נפתח מחדש. כל המועמדים האחרים - איציק, דן שכטמן, דליה דורנר ומאיר שטרית - יורדים, ונשארים רק הוא וריבלין ראש בראש. מרבית קולותיהם של המועמדים שלא יעלו לגמר ילכו להערכתו אליו, ולא לריבלין. 

פגישה, חצי פגישה

ביום שלישי יהיה המועד האחרון להגשת מועמדות. תמונת המירוץ הלכה והתבהרה ביום רביעי, כשסילבן שלום החליט להסיר את מועמדותו. 

לפני שבוע שבו נתניהו ושלום מחו"ל (בנפרד), ונפגשו לראשונה בעניין הנשיאות בפטיו של מעון רה"מ בירושלים. הפגישה היתה מצוינת. נתניהו הראה נכונות לתמוך בשלום, וככל שהתקדמה השיחה, השניים אף החלו לרדת לפסים מעשיים של יחסי עבודה רה"מ־נשיא. נתניהו רצה לוודא כי היושב מולו, שאיתו ניהל מערכת יחסים מורכבת ומלאה חיכוכים, לא מתכוון לנסות למרר את חייו כפי שעשה לו הנשיא המכהן בשנים האחרונות. למרות האווירה הטובה, לא היתה לפגישה שורה תחתונה. השניים קבעו להיפגש שוב בקרוב. שלום יצא מהפגישה שמח וטוב לב, מתוך הערכה כי בקרוב יקבל את תמיכתו של נתניהו ויוכל להודיע על מועמדותו, אחרי המשבר הקשה שפקד אותו ואת משפחתו בעקבות חקירת המשטרה.

ביום ראשון ביקש נתניהו לפגוש שוב את שלום, והשניים התראו ביום שני בבוקר, גם הפעם בפטיו הידוע. אלא שהפגישה השנייה היתה שונה לחלוטין מקודמתה. השיחה חרקה, לא זרמה. מה אתה אומר, שאל נתניהו את שלום, על דברי חבריך בליכוד, למשל גדעון סער ובוגי יעלון, שאתה מתכוון לפרוש מתפקיד הנשיא בעוד כמה שנים ולהתמודד על ראשות הממשלה?

שלום היה מופתע. הוא הבין שמישהו - אולי אחד השרים, אולי כמה מהם - שוחח עם נתניהו בסוף השבוע, והכניס לו תרחישי אימים לראש. שלום ידע כי לא יעזרו מאמצי ההרגעה. לא תעזור התחייבות לא להתמודד. נתניהו נעול, וזהו. 

כשראה את החיזורים אחרי דוד לוי ואת בורסת השמות מסביבתו של נתניהו שבה ועולה, הבין כי חששותיו התאמתו: נתניהו לא מעוניין בו. ביום רביעי כבר הודיע: נתניהו לא תומך בי, ולכן לא אתמודד. 

דרוש: כ"ץ שיסדר

נתניהו נותר ביום רביעי ללא מועמד מטעמו, לאחר שגם מועמדותו של דוד לוי לא נלקחה לרגע ברצינות רבה מדי. הרי רוב מוחלט של חברי הכנסת מכיר את לוי בעיקר מ"החרצופים". הם לא היו פה כשהיה ח"כ, שר בכיר וראש מחנה בליכוד. ייתכן שלוי מועמד ראוי עם זכויות רבות, אולם לא די בתכונות אלה כדי להיבחר. המשותף לכל המועמדים שניצחו בבחירות לנשיאות בשנים האחרונות הוא בקיאותם המרשימה באמנות כיתות הרגליים, לכלוך הידיים והחנופה לחברי הכנסת. למזלו, לוי ממש לא שם. אבל כמי שרוצה להיות נשיא זה דווקא בעוכריו.

לוי

שוב נתניהו עומד בפני מערכת בחירות לתפקיד חשוב, שבה לבד מלפסול את כל המועמדים הקיימים אינו מציע מועמד ראוי מטעמו. דבר זה מבטיח שמי שיישא בתפקיד יראה את עצמו עצמאי ומשוחרר ממחויבות, ואף עוין במקרים מסוימים. כך הפסיד נתניהו את המערכה על ראשות ועידת הליכוד וקיבל את דני דנון, שהכריז על מאבק מולו מהרגע הראשון. 

למזלו של נתניהו, היחסים עם דנון דווקא הופשרו, והשניים אף שיתפו פעולה בכינוס הוועידה האחרונה עם הצעה משותפת לסדר היום. את המאמצים לתווך בין השניים יזם השר ישראל כ"ץ. עכשיו חסר לנתניהו הכ"ץ שיסדר לו פיוס עם ריבלין. 

הפיוס עם נתניהו השתלם לדנון. זמן קצר אחרי הוועידה, סיכם האחרון עם יעלון ועם נתניהו על הגדלת הסמכויות שלו במשרד, והעברת מרבית תחום הגנת העורף לידיו. 

בשבוע הבא ייסע דנון עם סמכויותיו החדשות לוושינגטון כדי לקדם את הפסקת העברת כספי הסיוע האמריקני לערבים המתגוררים ביהודה ושומרון. זאת בעקבות חבירת אש"ף לארגון חמאס, המוגדר בארה"ב כארגון טרור. למרות החוק, ממשיך ממשל אובאמה לגמגם נוכח הסכם הפיוס, ולא מכריז חד־משמעית על עצירת הכספים.

 מטרתו של דנון היא להפוך את הנושא ל"אישיו" מרכזי במערכת בחירות האמצע בקונגרס, הנמצאת בעיצומה. הסיטואציה המדינית המורכבת הביאה גם למציאות מורכבת מצד הממשלה. זרוע אחת, דנון, פועלת לסגור לאבו מאזן את הברז; היד השנייה, ציפי לבני, נפגשת איתו ומעוניינת להמשיך עימו את השיחות.

שניים רבים, השלישי זוכה

בנימין בן־אליעזר מקדיש את כל זמנו ומרצו לבחירות לנשיאות שיתקיימו בחודש הבא. אולם שאר חבריו למפלגת העבודה, כולל היו"ר, היו"ר לשעבר ושאר חברי הכנסת והעסקנים, מתעניינים יותר בבחירות שיתקיימו חודש לאחר מכן, הבחירות למזכ"ל המפלגה. 

זה לפחות הזמן שבו הבחירות צריכות להתקיים, אם כי גוברת ההערכה שיידחו. הסיבה לכך היא שיצחק "בוז'י" הרצוג ניצח את שלי יחימוביץ' בפריימריז באמצע הקדנציה. בזמן שכיהנה כיו"ר, צירפה יחימוביץ' כ־400 צירים מטעמה לוועידת המפלגה. 

עכשיו הרצוג הוא המנהיג, אולם הוועידה נשלטת עדיין בידי יחימוביץ'. כדי לדלל את כוחה הגה הרצוג רעיון גאוני: לצרף 400 צירים נוספים מטעמו. הבעיה היא שאין לו רוב בוועידה לאשר את הצירופים, בשל התנגדות יחימוביץ' - מה שאילץ אותו לנהל מו"מ עם יושבת הראש הקודמת שהפסידה לו בפריימריז. המגעים בין הצדדים כבר עלו באחרונה לטונים צורמים, כשכל אחד מנסה לקנות מאחזי כוח בקרב חברי הוועידה.

במהלך חודש יולי אמורות להתקיים בחירות לכמה תפקידים במפלגה, ובראשם תפקיד המזכ"ל. להרצוג חשוב, מטבע הדברים, כי מזכ"ל המפלגה יהיה איש מטעמו ועושה דברו.

פואד. צילום: אי. פי 

אך כפי שהדברים נראים כרגע, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. המועמד החזק ביותר לתפקיד הוא דני עטר, ראש המועצה האזורית גלבוע. לא בדיוק איש של בוז'י. 

יחימוביץ', שכאמור שולטת כיום בוועידה, שוקלת להציב מועמד מטעמה - יאיר (יה־יה) פינק, יועצה הפוליטי. מועמד נוסף ובעל משקל רב במפלגה, שעוד עשוי בסיטואציות מסוימות לטרוף את הקלפים, הוא שלומי וייזר, דובר המפלגה לשעבר וחבר דירקטוריון קק"ל. 

ואולם הדברים מורכבים מעט יותר: את דני עטר מריץ בעיקר איתן כבל. השניים נחשבים מקורבים לעמיר פרץ. ככל שעובר הזמן וגוברים הסימנים שפרץ מתכוון לחזור למפלגה האם, גובר גם החשש של הרצוג וכן של יחימוביץ' מפני שובו. היריבות בין הרצוג ליחימוביץ' בוועידה עשויה רק לחזק את עטר ולסלול את הקרקע להצטרפותו של פרץ לפני הבחירות הבאות, בבחינת שניים רבים והשלישי זוכה.