בקריאה ראשונה

"כשנכנס אמיר אלמוג באותו בוקר בשערי המשכן הוא היה בטוח שלפניו עוד יום עבודה שגרתי בתור מדריך בכנסת. לא היה לו מושג שהוא עומד להסתבך בפרשת רצח מסואבת שמעורבים בה חברי כנסת ואנשי ממשל, טייקונים ולוביסטים רבי תחכום וגם יועצת משפטית לוחמנית במיוחד".

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

זהו קטע מרומן מתח קצבי בשם "המשכן", שכתב תומר אביטל (31) ואשר ראה אור בהוצאת עם עובד ומספר על היחסים הנרקמים במסדרונות הכנסת בין שרים, ח"כים, לוביסטים ועיתונאים.

אביטל אינו תופעה יוצאת דופן. יותר ויותר סופרים, עיתונאים, אמנים ותסריטאים משתמשים בכנסת כזירה לספרים ולתוכניות הומור וסאטירה ברדיו ובטלוויזיה. אביטל היה במשך ארבע שנים כתב פרלמנטרי של העיתון "כלכליסט", ובמהלכן הכיר מקרוב את השרים והח"כים. "כבר בתקופה שעבדתי בכנסת התחלתי בערבים - לאחר שסיימתי להעביר את החומרים לעיתון - לכתוב את הספר. המטרה שלי היתה לספר לציבור איך באמת עובדת הכנסת", מספר אביטל, "ניסיתי לפתוח לציבור את הדלת ולספר על הזירה החשובה והדינמית הזו שיש בה הרבה מאוד אינטרסים".

אביטל מוסיף כי "ריתק אותי לספר איך כל המנגנון הזה עובד. החלטתי להשתמש בשמות בדויים של שרים ושל ח"כים כדי שיהיה לי יותר חופש פעולה ושלא יאיימו עלי בתביעות דיבה ויטענו שאיני מדייק בפרטים. אילו לא הייתי מכניס סיפור רצח לכנסת, אף אחד לא היה קורא את הספר, אבל חשוב להדגיש שהמעטפת של הסיפור מדויקת לחלוטין, הגם שהסיפורים בחלקם דמיוניים".

תעלומת רצח מדינאי

אורלי קראוס־ויינר היא סופרת ותיקה ומצליחה שפירסמה עד היום 13 ספרים. ספרה "הנסיך", שמתרחש בכנסת, מביא את סיפורו של עיתונאי שמחליט לפענח תעלומה של רצח מדינאי בכיר, שגופתו נמצאה צפה בבריכה. אל העיתונאי חוברים שני זוגות אוהבים העובדים כעוזרים פרלמנטריים בכנסת, של ח"כים יריבים. המוות המסתורי מעמיד במבחן את אהבתם ואז צצות ועולות טינות ישנות ומתעוררים חשדות מייסרים.

אורלי קראוס־ויינר // צילום: יהושע יוסף

הנה קטע מהספר:

"רמי הגיע עד לגדר שרוט כולו, הציץ פנימה וקפא במקומו בבהלה. השטח שמסביב לבריכה היה אמנם ריק לגמרי מאנשים, אבל בתוך המים צף משהו, או ליתר דיוק מישהו. אדם בחולצה אפורה ושער שיבה, ששכב על בטנו ולא ניסה לחתור לשום מקום. ידיו של הכתב הפרלמנטרי המנוסה רעדו כששלף את הטלפון מכיסו וחייג 100. הוא ידע לזהות פוליטיקאים בכל מצב, גם כשצפו מתים בבריכה".

קראוס־ויינר מספרת כי החליטה לכתוב ספר שבעלילתו מעורבים פוליטיקאים משום שפוליטיקה מעניינת אותה. "בעבר השתתפתי בכל הפגנות המחאה ואף שקלתי להתמודד בבחירות לכנסת מטעם מרצ. גם כיום אני עוקבת אחרי החדשות ומתעדכנת בכל הנושאים הפוליטיים", היא מספרת. כשנשאלה אם ביקרה בכנסת ונפגשה עם ח"כים במסגרת התחקיר לספר, השיבה כי "היתה תקופה שבעלי לשעבר, בן־ציון ויינר, היה פעיל במפלגת העבודה בימיהם של רבין ופרס ואז ראיתי את המערכת הפוליטית מקרוב מאוד. לפני שניגשתי לכתיבה גם התלוויתי לח"כ לשעבר דניאל בן סימון (עבודה) בביקורי בכנסת והוא הפגיש אותי עם כמה עוזרים פרלמנטריים".

על חולשה ורגישות

חיים שיבי היה במשך שנים הכתב הפרלמנטרי של "ידיעות אחרונות". לפני כמה שנים ראה אור ספרו "חינוכו של ח"כ קליין", המביא סיפור דמיוני לכאורה על המתרחש בכנסת. "בשנות עבודתי בכנסת ריתקה אותי מאוד דמותם של הח"כים ובעיקר הפער הקיים בין המסיכה שעוטים על פניהם נבחרי הציבור לבין אישיותם האמיתית. מול הזרקורים הם מציגים צד אחד באישיותם, אולם כשהזרקורים אינם מופנים אליהם אתה רואה כיצד הם רודים בצוות המזכירות שלהם", אומר שיבי, "כשהחלטתי לכתוב את הספר בחרתי בסיפור דמיוני ללא אזכור שמות הפוליטיקאים שהכרתי מקרוב, על מנת לאפשר לעצמי חופש יצירה רחב יותר. הכוונה שלי היתה לספר סיפור שבמרכזו אותם פוליטיקאים שהם כמו כולנו, בני אדם עם חולשות ורגישויות. הספר עורר תגובות שונות של ח"כים, שחלקם זיהו עצמם בספר למרות שלא הוזכרו בשמותיהם. כמה מהם אף ניגשו אלי ואמרו 'נכון שהתכוונת אלי?'"

חיים שיבי // צילום: דודי ועקנין

"פולישוק" כמשל

גם סידרת הטלוויזיה "פולישוק", שכתב המחזאי שמואל הספרי והוקרנה בהצלחה רבה בטלוויזיה לפני כשלוש שנים, התרחשה בזירה הפוליטית. הספרי אמר כי דמותו של פולישוק לא היתה זהה לדמותו של פוליטיקאי מסוים. "לפחות שבעה עוזרי שרים אמרו לי: נכון שהתכוונת לשר שלי? האמת היא שדמותו של פולישוק אמורה היתה להציג פוליטיקאי שהוא קצת חייזר", נזכר הספרי, "הוא טמבל חביב שלא יודע כלום ודרכו רציתי להציג בצורה סאטירית את הפוליטיקה בארץ ולהביא להבנה יותר גדולה של הפוליטיקאים. רציתי להראות שזהו מקצוע מטורף והאנשים שעוסקים בו הם בני אדם שמושפעים מכל דבר".

הספרי סיפר גם כי לקראת כתיבת הסידרה הוא ערך מחקר מקיף שבמסגרתו שוחח עם פוליטיקאים רבים, ביקר בלשכות של שרים ונועץ בח"כים ובעוזרי שרים.

* * *

זמר פוליטי: הנער שכותב ושר שיריםעל ח"כים

על הזמר הבא והסגנון הייחודי שלו כנראה לא שמעתם. גיא גבעתי הוא צעיר בן 17, תלמיד כיתה י"ב המתגורר ביישוב עצמון שבחבל משגב (באזור כרמיאל). הוא כותב שירים שנשמעים כדקלום, בעלי מאפיינים שמזכירים שירי ראפ והנקראים "פואטרי סלאם". גיא משמיע אותם בהופעות פומביות שמתקיימות במקומות שונים. חלק משיריו עוסקים בנושאים פוליטיים ואף יש לו קטע שמוקדש לח"כים עצמם.

גיא, שחלק מהופעותיו ניתן לראות ב"יו־טיוב", מספר כי "אני מתעניין בפוליטיקה ואף צופה לעיתים בשידורי ערוץ הכנסת. הקטע על הח"כ המחוקק עוסק בצביעות של הח"כים ובאינטרסים הסמויים שלהם".

להלן אחד הקטעים מהדקלום של הזמר הצעיר: "זה סיפור על חבר כנסת. ח"כ מחוקק חוק מחוכם ומנסה לא לצחוק. רק לבדוק כמה רחוק תגיע אדישות הציבור הזחוח. ח"כ חוכך בדעתו בעניין הניסוח. ח"כ משחק את המשחק, משחק עם הציבור דג מלוח. רק בודק כמה יוכל לקדם את עצמו, בעוד הציבור עוצם את עיניו וכשירגישו שח"כ חצה את הקו, יברח בחזרה ולא יחדל מלצעוק 'הכל בגבולות החוק'".