נראה שצריך היה להמתין עד אשר מישל אובאמה, הילארי קלינטון ואנג'לינה ג'ולי יביעו זעזוע מחטיפתן של יותר מ־200 תלמידות תיכון בכפר צ'יבוק שבצפון ניגריה, כדי שהעולם יגלה פתאום עניין ממשי במעשי ההרג ההמוני, האונס, האלימות והחטיפות המתרחשים יותר מעשור בצפון ניגריה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
על המעשים הללו חתום ארגון הטרור האיסלאמיסטי בוקו חראם, שהוקם ב־2002, בהשראת פיגוע התאומים, שבוצע על ידי ארגון אל־קאעידה, והתרחש שנה קודם לכן בניו יורק. בוקו חראם, ארגון ג'יהאד סוני קיצוני, הפועל בעיקר בצפון ניגריה וגם בצפון קמרון וניז'ר - הפך לאימת העולם, רק שחבריו כלל לא ידעו - עד לחטיפת הנערות - שיש להם עוצמת הרתעה כה גדולה ויכולת לזרוע פחד גם מחוץ לגבולות ניגריה.
בזמן שבתחילת השבוע אזרחי המחוזות דונייצק ולוהנסק שבצפון אוקראינה הצביעו בהמוניהם על התנתקות מקייב וסיפוח לרוסיה, הטרידה את מנהיגי המערב פרשת החטופות. הם הקדישו מאמצים רבים כדי למצוא דרך משותפת להילחם בטרור בניגריה. אין ספק כי פרשה זאת אמנם לא תפתור את המחלוקות בין המעצמות הגדולות, אך לפחות השיגה לעת עתה סוג של קונצנזוס - על הנערות לשוב הביתה.
אך שום דבר לא היה עוצמתי כמו הכוח הוויראלי של האינטרנט: מי לא התרגש ממראה השלט שהחזיקה מישל אובאמה, ובו הכיתוב BRING BACK OUR GIRLS? כולם מיהרו להציע עזרה.
לדברי פרופסור ברטראן מונה, מומחה למשברים, ההתנהלות של ממשלת צרפת בטיפול בחטיפת הנערות מפתיעה, שכן יש לה ניסיון רב בטיפול בחטופים (בסוריה ובמדינות שונות באפריקה) והיא תמיד הצליחה להביא לשחרורם של בני הערובה שלה באופן דיסקרטי והרחק מאור הזרקורים - עד עכשיו.
חיבוק הדוב של המעצמות
אין ספק שמי שמאושר מכל הפרסום הזה הוא הארגון עצמו. אנשי בוקו חראם לא שיערו שיקבלו אי פעם חשיפה כפי שקיבלו בחודש האחרון. משמעות השם בוקו חראם היא "החינוך המערבי הוא אסור". הארגון האלים במיוחד פועל בכמה מחוזות בניגריה, למשל אדמבה, באוצ'י, קדונה, קנו ובעיקר במדינת בורנו. כיום מדובר בארגון לא פחות מוכר מאל־קאעידה, שלפי אתר החדשות "דיילי ביסט", סיפק לו מימון עוד בתקופת בן לאדן.
עד לשנת 2009 בוקו חראם ניהל מלחמת גרילה נגד השלטון במקביל להטפות קיצוניות - הן ברשת והן במסגדים. הקבוצה הקיצונית דורשת בין היתר ליישם את חוק השריעה בניגריה ולהילחם בכופרים בו, מה שכולל כמובן את האוכלוסייה הנוצרית בניגריה.
צבא ניגריה יצא במאבק מזוין נגד הארגון, אלא שזה רק הביא לידי כך שמנהיגי הארגון יקצינו את המאבק, בעיקר נגד כנסיות ובתי ספר. בוקו חראם, שרבים רואים בו כת, אינו קורא לג'יהאד עולמי - להבדיל מארגון ANSARU הניגרי - אלא רק לשינוי פניה של ניגריה או לג'יהאד מקומי, אם תרצו. הארגון החל לפעול באופן רחב יותר ובדרך שזיכתה אותו בפרסום מעבר ליבשת אפריקה. כך לדוגמה היה בחטיפת המשפחה הצרפתית מולן־פורנייה בפברואר 2003, וזה מה שמתרחש כעת בפרשת חטיפת הנערות, שאותן הם מאיימים למכור כשפחות במחיר של כ־30 דולר.
נשיא ניגריה, גודלאק ג'ונתן, שעד עתה הצליח להתמודד עם הביקורת הפנימית על אוזלת היד של ממשלתו מול הטרור, מוצא את עצמו לפתע חשוף לביקורת בינלאומית קשה. אמנם המערב מחבק אותו מאז הפרשה, אולם מדובר בחיבוק דוב.
מבחינת ג'ונתן, בחירתו המחודשת בפברואר 2015 תלויה מאוד בהישגי המלחמה בטרור ובהצלחה להשיב הנערות הביתה. ללא הצלחה בזירות אלו יהיה לו קשה להמשיך להנהיג את ניגריה - מדינה שבה יותר מ־160 מיליון אזרחים השואפת להפוך למעצמה כלכלית, ואולי אפילו לרשת יום אחד את מעמדה של דרום אפריקה, אך גם מדינה מושחתת, אולי אחת המושחתות בעולם.
אלא שהפרשה החדשה מאיימת לקלקל לנשיא את התוכניות. בכלל, הטרור הפך להיות אחת המחלות הקשות שממנה סובלת היבשת השחורה היום.
הטרור תוקף שלושה אזורים: קרן אפריקה, מערב אפריקה במשולש הגבול בין מאלי, אלג'יריה ומאוריטניה וכאמור צפון ניגריה, שם הצליח הארגון הסוני הקיצוני להשליט טרור על האוכלוסייה בכמה מחוזות.
הגרורות של הארגון מגיעות עד קמרון השכנה, וגם לצ'אד ולניז'ר. הטרוריסטים עצמם הם פעמים רבות ילדים מקבצי נדבות, המגויסים למדרסות (בתי ספר דתיים), וכשהם מתחזקים - הם מקבלים נשק. הארגונים עצמם הם בדרך כלל ארגוני פשיעה העוטים מעטפת של מכובדות באמצעות הסתנפות לארגונים ג'יאהדיסטיים המעניקים להם את הלגיטימציה הדתית. חוץ מאשר בטרור הם מתמחים גם בגניבות ובהברחות של סמים, סיגריות ואלכוהול.
יהיה מו"מ או לא?
העולם נדהם לקבל השבוע סימן חיים ראשון בדמות סרטון וידאו, שבו נראות הנערות עוטות חיג'אב, יושבות על הארץ ומזמרות פסוקי קוראן. באותו הסרטון מנהיג הארגון, אבו בקאר שקאו, דיבר במשך 17 דקות והסביר כי הוא מוכן לשחרר את החטופות תמורת שחרור חבריו היושבים בכלא הניגרי. המלכוד: הוא מוכן רק לשחרר את הנערות שטרם התאסלמו, מפני שאלו שהספיקו לעשות זאת בינתיים הן כבר בגדר "אחיות".
שר החוץ הניגרי מיהר להגיב כי ניגריה לא תנהל מו"מ עם הארגון הרצחני, וכי לא מדובר במנהיג אלא במתחזה שכן לטענתו אבו בקאר שקאו נהרג. עם זאת, נכון לעכשיו דווח כי ממשלת ניגריה דווקא תהיה מוכנה לנהל מו"מ כדי להביא לשחרור הנערות.
המדהים בסיפור הזה הוא גם צביעותו של העולם: האם מישהו בכלל שמע על 300 הכפריים שנטבחו על ידי הארגון בגמבורו אנגלא שלושה שבועות לאחר החטיפה? סביר להניח שלא. אולי צריך שאשת נשיא או כוכבת קולנוע זוהרת יפגינו זעזוע כדי שלמישהו בעולם יהיה אכפת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו