"אני מוכן להרוג ברגע או להיהרג ברגע"

הוא אמנם מתנשא רק לגובה מטר ושמונים (פלוס כמה סנטימטרים בזכות הנעליים היוקרתיות), אבל הגוף השרירי, הקעקוע השבטי מעל ומתחת לעין שמאל וכפות הידיים הגדולות, שפגשו כבר כל כך הרבה פרצופים, מסיטים אליו מייד את כל המבטים. יהיו שיקראו לזה כריזמה. אני לא משוכנע שלא היה שם, בין העיתונאים בהילטון בוורלי הילס, גם, איך לומר בעדינות, פחד. לא יודע כמה מהנוכחים היו רוצים לפגוש את מייק טייסון בסמטה אפלה בלילה, אפילו בשביל ראיון אחד על אחד.

טייסון, בראש מגולח ובפנים לא מגולחות, מנסה לנער מעצמו את הדימוי הזה. לא תמיד בהצלחה. הוא לובש חליפה אלגנטית בהירה עם פסי תכלת עדינים, שבכיסה מטפחת צבעונית. את ידו האחת מקשטים שני צמידים אפריקניים, ועל אצבע היד האחרת טבעת נישואים נוצצת. הוא מנסה לשדר רוך ומחייך לכל מי שניגש ללחוץ את ידו.

"אני בטח לא צ'ארלס מנסון", הוא יגיד בסוף הראיון (בחיוך, אלא מה), "אבל גם ממש לא אמא תרזה, אוקיי? זו העצה הקטנה שלי אליך, כי אני לא חושב שאפשר לנסות ולהבין אותי בכזו פשטות. ובכלל, כדאי שתשמור קצת מרחק (צוחק). אם אתה זוכר את ההיסטוריה שלי, אתה בטח לא רוצה ממני איזה ביס, נכון?" 

מספיק להכיר ממש קצת את "איירון מייק" כדי לדעת שבמקרה שלו, שום דבר כבר לא יכול להפתיע. גם לא הצגת יחיד בכיכובו על בימות ברודוויי.

"אני לא מגדיר את עצמי כשחקן, אבל אני אוהב לשחק, והאהבה הזאת מפעילה אותי", הוא מסביר בקולו הגבוה, המעט תינוקי, שהפך לאחד מסימני ההיכר שלו, בעיקר אצל חקיינים. "כשהזרקורים מופנים אלי אני כאילו יוצא למלחמה של החיים שלי, אני צבא של איש אחד. מוכן להרוג ברגע או להיהרג ברגע".

אז מה ההבדל מבחינתך בין הצגה לקרב איגרוף?

"כשאני עולה לבמת התיאטרון אני מרגיש בדיוק אותן תחושות שהיו לי לפני שהייתי נכנס לזירת האיגרוף, של 'אני כבר לא יכול לחכות עד שאתפוס את הבחור הזה שמולי'. אדרנלין שיא. השוני המרכזי הוא שבסוף כל הצגה אני לא גומר בבית חולים".

מוריד מניאקים ב־30 שניות

זה התחיל בתחביב חדש שפיתח טייסון (47) אחרי שפרש מאיגרוף: ללכת להצגות תיאטרון. לפעמים אפילו כמה פעמים לאותה ההצגה. בהתחלה עוד ניסה לשמור על חשאיות, ככל שאפשר כשעל פניך מתנוסס קעקוע ענק. לא פעם שלח את אשתו, לייקה (קיקי) ספייסר, אל מאחורי הקלעים, שתחמיא לשחקנים בשמו.

לפני שבע שנים צפו השניים בהצגת היחיד של צ'אז פלמינטרי, "סיפור מרובע ברונקס", שעליה גם התבסס סרטו של רוברט דה נירו מ־1993. "זו היתה תקופה שבה לא היתה לי הכנסה, ולא ידענו איך נגמור את החודש. אחרי שיצאנו מהאולם בברודוויי נחה עלי המוזה, ואמרתי לאשתי: 'בייבי, גם אני יכול לעשות את זה'. הרי בעצם כבר עשיתי משהו כזה, כשהזמינו אותי לדבר מול קהל באירופה ובאסיה. שם מצאתי את עצמי עומד על במה, כשאנשים מציפים אותי בשאלות, וזה הוביל אותי לספר על חיי ועל חוויות שעברתי".

עם אשתו קיקי ספייסר. "אני מאוד שמח שיצא לה לבטא את כישורי הכתיבה שלה". צילום: רויטרס

קיקי (36) התלהבה מהרעיון. היא מכירה את טייסון בערך מאז שהיתה בת 13 דרך אביה, האימאם שמסוד דין עלי, דמות פוליטית ורוחנית בולטת בפילדלפיה. האב הכיר את טייסון בצעירותו, בתיווכו של הסוכן דון קינג.

"בהתחלה קיקי החלה לכתוב עלי מנקודת מבטה של הרעיה שעומדת לצד הגבר שלה ומשתפת את כולם, כי 'הוא לא כזה נורא', אבל זה לא הרגיש לי נכון. רציתי לספר מי אני באמת ומה הייתי בתחילת דרכי, ועבדנו על זה מחדש. היא העבירה את הסיפור שלי אל הכתב בהצלחה רבה. אני מאוד שמח שיצא לה לבטא את כישורי הכתיבה שלה, דבר שהיא מאוד רצתה לעשות, וכעת אנשים יכולים לראות את היכולות שלה".

למופע שלו קרא טייסון "האמת הבלתי מעורערת", פרפראזה על תואר אלוף העולם הבלתי מעורער שלו באיגרוף במשקל כבד, שבו החזיק בסוף שנות השמונים, כשהיה בסך הכל בן 20. מעל לכל, צריך לזכור, מדובר באגדת איגרוף, שפרצה בסערה עם 19 ניצחונות בנוקאאוט ורצף של 37 ניצחונות רצופים בלי הפסד במשך חמש שנים.

המופע יצא לדרך ב־2012 במלון MGM Grand בלאס וגאס. הקהל אהב, המבקרים עטו על החוויה כמוצאי שלל גדול. "המופע של טייסון נע בין ניסיון מבדר במדיה חדשה לבין תאונת רכבת בפרופורציות מיתולוגיות", כתב ג'ון קצילומטס במקומון "לאס וגאס סאן".

"ברגע שעליתי על במה בפעם הראשונה וחשתי את האנרגיות מהקהל, הבנתי שהן זהות לאלו שקיבלתי בזירת האיגרוף", אומר טייסון. "הקהל בתיאטרון מראה לך את תחושותיו כל הזמן. אין לי דרך אחרת להסביר זאת, כי אני לא שחקן מנוסה במיוחד, אבל אני כן יודע מה אני מרגיש. והבנתי מה הקהל מקווה לקבל ממני".

מי ששמע על המופע היה הבמאי ספייק לי. "חבר שנכח במופע של מייק בלאס וגאס הפציר בי ללכת לראות את התופעה", מספר לי. "יצרתי קשר עם מייק וקיקי, הם סידרו לי די.וי.די פרטי של המופע - והתאהבתי. פניתי לג'יימס נדרלנדר, שמשפחתו בעצם מנהלת את ברודוויי, כי ידעתי שכבר שנים הוא רוצה שאביים הצגה, ואמרתי לו במשפט אחד: 'אנחנו מוכרחים להביא לכאן את מייק טייסון'".

לי עבד על המופע, ניקה אותו, העיף את להקת הליווי וביטל את כל הפירוטכניקה. "כבמאי, הדבר היחיד שהייתי צריך זה לראות את מייק עומד לבדו על הבמה. מעולם לא פגשתי אדם יותר כן ממנו. הוא מתמודד עם כל השדים שלו מול העולם בעזרת אומץ שאף פעם לא ראיתי כמותו".

מבחינת טייסון, זה היה בדיוק מה שהוא חיפש כשהציג את מרכולתו בלאס וגאס.

"ספייק פנה אלי, ובגלל הכבוד שאני רוחש לו, ידעתי שהוא האדם הנכון למשימה. כבר ב־1986, כשיצא הסרט הראשון שלו וכולם שיבחו אותו, ידעתי שזה אותו הבחור מהשכונה שלי בברוקלין. ההיכרות שלנו היתה שטחית, בוא נגיד שלא היתה שום דרך שבה אני והוא יכולנו להיות חברים. אני הסתובבתי עם טיפוסים שיורים באנשים, בזמן שהוא הסתובב עם נגני ג'אז משכילים. זה לא שילוב שהיה יכול לעבוד בזמנו".

אין לך בעיה לחשוף את עצמך בצורה כזאת?

"האמת, זה בא לי בטבעיות. להיות שלוח רסן על בימת תיאטרון זה כמו להיות בשיא תפארתך בזירת האיגרוף. אני משתדל לבוא לזה מנקודת מבט אובייקטיבית ככל האפשר, כאילו לדמיין שאני מגלם ג'נטלמן שעבר את כל הדברים הללו בחייו ולהסתכל על הדברים מהצד. אחרת אני אתמוטט על הבמה, זה על סף הבלתי אפשרי. אתה לא יכול לחשוף את עצמך בלי להרגיש חמלה, ואפילו רחמים עצמיים".

המופע מתוסרט כולו, אבל טייסון אומר שהוא מרשה לעצמו לאלתר, "כדי שזה לא יהיה אותו הדבר בכל ערב". "ברוכים הבאים לסלון שלי", הוא אומר לקהל בפתיחה, רגע אחרי ששירו של נאט קינג קול "Nature Boy" עוטף את אולם התיאטרון. "אני זה שמוריד מניאקים בנוקאאוט בתוך 30 שניות... וזו לא הפעם הראשונה שלי בברודוויי. למעשה, ברחוב הזה נעצרתי בתור נער, וזאת היתה חוויה מעצבת עבורי".

בתחילת הקריירה. "הבנתי שאני רוצה את מה שהיה למוחמד עלי". צילום: אי. פי

אחד האלמנטים הוויזואליים המופיעים לאורך המופע על מסך מאחורי טייסון הוא הקעקוע המעטר את הצד השמאלי של פניו מאז 2003. "כשהגעתי אל המקעקע, אמרתי לו להפתיע אותי", הוא מספר. "חשבתי שאעטר את פניי בלבבות, כדי לשדר אהבה לעולם, אבל המקעקע הציע לי את הסמל השבטי בהשראת הלוחמים המאורים מניו זילנד - ואני השתכנעתי.

"הקעקוע מושך בעיקר את תשומת ליבה של הקהילה הגאה. בחורים רבים מחמיאים לי יותר מתמיד על הלוק האקזוטי. שמתי את החותם הזה על פניי כי רציתי, ואם אתם לא אוהבים את זה, אז פאקינג אל תסתכלו עלי - פאק יו, אלה הפנים שלי! מה שכן - מאז הקעקוע נהייתי מטורף יותר, כי אז פרשתי מאיגרוף והתחלתי להסניף קוקאין".

המופע הפך אותו לאיש עסוק במיוחד. בשנתיים האחרונות הוא כבר הספיק להופיע עשרות פעמים ברחבי צפון אמריקה, ולפני כחצי שנה הוציא אוטוביוגרפיה, שהפכה לרב־מכר. רשת HBO צילמה את המופע לטובת סרט תיעודי, "מייק טייסון: לבד בזירה" (שישודר החל מסוף השבוע ב־yesVOD). בחודשים האחרונים כיכב טייסון במיני־סידרה תיעודית של "פוקס ספורטס", שעסקה באיגרוף.

ממציא הטייסונמאניה

המעבר של טייסון מהאיגרוף לשואוביז לא היה מופרך. בסופו של דבר, הוא תמיד היה אייקון תרבותי, וגם ניצל את זה כדי להגיח פה ושם בסרטים ובסדרות, בתפקיד עצמו. הוא הופיע, בין השאר ב"מי הבוס", ב"רוקי בלבואה" וב"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", אבל "מעולם לא לקחתי את העניין ברצינות. בדרך כלל הרגשתי שאני בסך הכל עושה טובה ומופיע בסרט של חבר, לבקשתו.

"רק כשעליתי על הבמה לטובת המופע, הרגשתי מחדש את האנרגיות שהכרתי היטב מעולם האיגרוף. לעלות על במה ולתת הופעה חיה - זה דחף אותי לקחת צעד נוסף במסלול החדש שלי. הרגשתי שהפעם באמת רוצים לשמוע אותי, לדעת מה יש לי לומר, רוצים שאצחק ואצחיק ושאגרום להם לבכות איתי".

במה שונה המופע מהסרט התיעודי על חייך מ־2008?

"הסרט ההוא המחיש את מי שהייתי באותה נקודה בחיי. זה היה מסע אפל, שהחל להצטלם מייד לאחר שהשתחררתי ממוסד גמילה, ודהרתי כמו קטר. המופע הוא הגילוי שלי לגבי המסע שעברתי בכל שנותיי, ואיזה מין אדם אני שואף להיות בעולם הזה. כיצד אני מתכוון להמשיך לחיות באופן מועיל יותר עבורי. זה תהליך מאוד קשה, והוא גם חדש עבורי. לא דבר שהייתי רגיל אליו אי פעם".

טייסון מדבר במופע בלי להתבייש על הילדות הקשה עם אמו היצאנית, לורנה מיי. "אמא שלי עבדה בתעשיית המין, ולכן גדלתי בלי כבוד לנשים. לא הייתי מסוגל להבין אותן. כל חיי שיוועתי לאהבה שלה, אפילו שהיא מעולם לא העניקה אהבת אמת לאף גבר, אלא רק כאבי ראש, נזיפות ודקירות".

אביו הביולוגי של טייסון, ג'ימי קירקפטריק, היה הסרסור של אמו, ועזב אותה לפני שמייק נולד. יש לו לפחות 17 ילדים מנשים שונות, ולטייסון לא היה איתו שום קשר. במופע הוא מספר כי בתעודת הלידה שלו נכתב כי שם אביו הוא פרסל - שמו של נהג המונית הג'מייקני שהסיע את אמו לבית החולים כשכרעה ללדת ביוני 1966. לטייסון אח אחד, רודני; אחותו דניס מתה בגיל 25 מהתקף לב.

בדרך לכלא, לאחר הרשעתו באונס ב־1992

בילדותו הוא נעצר 38 פעמים, בשל מעורבות במעשי שוד ואיומים באקדח. בגיל 13 ריצה תקופה במוסד סגור, שם נחשף לראשונה לאיגרוף. "אני זוכר את היום שבו מוחמד עלי הגיע למוסד לעבריינים צעירים שבו הוחזקתי, וכל הילדים התרגשו", הוא מספר במופע. "הבנתי שאני רוצה את מה שהיה לעלי. אני רוצה שאנשים יתגודדו סביבי, בגלל שגם אני מיוחד. באותה תקופה עדיין לא ידעתי איך להשיג זאת".

בחלוף שנה ראה אותו במוסד מאמן האיגרוף קונסטנטין ("קאס") ד'מאטו, אימץ אותו וגם הפך לאפוטרופוס החוקי של טייסון, אחרי שאמו מתה והוא נשר מהתיכון.

"צירוף המילים טייסון וד'מאטו ייזכר לנצח", אומר טייסון, "המורשת של כל אחד מאיתנו תהיה תמיד קשורה בזו של האחר. כבר אחרי הפעם הראשונה שהוא ראה אותי מתאגרף, הוא ידע לחזות את המסלול המקצועי שלי ושירטט עבורי את הדרך להצלחה. הוא אמר לי: 'אתה יכול לשבור את השיא של פלויד פטרסון (מתאגרף ותיק שגם אותו אימן ד'מאטו; ד"כ) ולהיות אלוף העולם הצעיר בהיסטוריה. כל מה שאתה צריך זה רק לשמוע בקולי'. ואני לא ידעתי מה הבחור הלבן הזה רוצה ממני".

טייסון החל להתאגרף, וקטף מדליות זהב באולימפיאדת הנוער ב־1981 וב־1982. אלא שכעבור שלוש שנים הלך ד'מאטו לעולמו, ולדעת פרשני ספורט שליוו את טייסון לאורך השנים, הרגע הזה השפיע על טייסון יותר מכל.

"אחרי שקאס מת, התחלתי עם סמים ואלכוהול", הוא אומר בגילוי לב. "בשלב מסוים איבדתי לגמרי את הרצון להתאגרף. בכלל לא הייתי מוכן להמשך החיים". אחרי שנים אחדות, כשנולד בנו הבכור, הוא קרא לו ד'מאטו, "על שם האבא האמיתי שלי".

ב־1985 החל טייסון להתחרות באליפויות הבוגרים, והפיל לקרשים כל מתחרה שעמד מולו. בתוך שנה כבר זכה בתואר המשמעותי הראשון מטעם מועצת האיגרוף העולמית, ובשנה שלאחר מכן הוסיף את תוארי התאחדות האיגרוף העולמית ופדרציית האיגרוף הבינלאומית. עד מהרה דיברו בכל העולם על התופעה החדשה: "טייסונמאניה".

בראד, סדר לי עבודה

לאחר רומן קצר עם דוגמנית־העל נעמי קמפבל התחתן טייסון ב־1988 עם השחקנית רובין גיבנס, שהתפרסמה אז בסידרה "מלך הכיתה". מערכת היחסים שלהם פירנסה את הצהובונים ללא הרף, כולל ראיון משותף אצל ברברה וולטרס, שבו סיפרה גיבנס ש"הוא נוטה לאבד שליטה, זורק דברים וצורח. הוא דוחף ומטלטל אותי, ולפעמים אני מרגישה שהוא מנסה להפחיד אותי. לאחרונה אני חשה פחד נורא".

הנישואים התפוצצו רשמית כעבור שנה, אבל לדברי טייסון, הם המשיכו לקיים מפגשי סקס גם בזמן תהליך הפרידה, ובעצם עד ליום שבו המתין לה ליד ביתה וראה אותה נכנסת לחניה במכונית ה־BMW שלה ולידה בן זוג אנונימי, שחקן צעיר בשם בראד פיט.

לצד מנהלו דון קינג. טייסון מלא ברגשי חרטה, מתנצל ומודה: "אף ספורטאי לא נכשל יותר ממני". צילום:  אי. פי

"הוא היה מסטול לחלוטין, ומי כמוני ידע לזהות אחד כזה", הוא משחזר בצחוק גדול. "בהתחלה הוא לא הבין שזה אני. אבל מרגע שהוא קלט, הוא התחיל לרעוד מפחד והתחנן שלא אפגע לו בפנים, כי יש לו אודישן. הוא אמר לי: 'אנחנו רק עוברים פה על הטקסט, דיברנו עליך כל הזמן, אתה בחור טוב'. הדבר היחיד שעבר לי בראש זה איך אני מסוגל עכשיו לפרק אותו במכות. אבל לא עשיתי זאת. מה שמצחיק זה שרובין היתה אז מפורסמת, ובראד היה כלומניק. והנה עכשיו היא כלומניקית, והוא השיט הכי חם. בראד, סדר לי עבודה, אוקיי?" 

טייסון לא חושש לשחזר על הבמה ובסרט את האירועים שגררו כותרות מאוד לא מחמיאות בשנות ה־90: עימותים פיזיים עם מתאגרפים יריבים, שנגררו גם אל מחוץ לזירה, והחבירה העסקית למנהל דון קינג, אחת הדמויות הצבעוניות והפרובוקטיביות בענף.

לאחר הפסדו הראשון, בפברואר 1990 לבאסטר דאגלס, הוא הסתבך בתביעת נזיקין של אישה שטענה כי הטריד אותה במועדון במנהטן. אבל היה זה רק הסיפתח. בפברואר 1992 הורשע טייסון באונס דזירה וושינגטון, מלכת יופי מרוד איילנד, ונשלח לשש שנות מאסר, מתוכן ריצה שלוש. הוא שוחרר בתמורה לתקופת מבחן של ארבע שנים ו־400 שעות עבודות שירות.

הוא טוען כי במשך תקופת מאסרו שכב עם עשרות נשים שבאו לבקרו, וגם עם עובדות בכלא, ובהן העובדת הסוציאלית. באוטוביוגרפיה שלו כתב: "עשיתי כל כך הרבה סקס בכלא, עד שלא היה לי כוח אפילו ללכת לחדר הכושר. נשארתי בתא שלי כל היום". בעת תקופת מאסרו שוחחה איתו בפעם הראשונה קיקי ספייסר, שהיתה אז בת 17.

באוגוסט 1995, בגיל 29, עשה את הקאמבק לזירה. הוא הביס בנוקאאוט את פיטר מק'נילי ב־89 שניות, וכעבור כמה חודשים השלים זכייה בתואר אלוף העולם. הוא פיתח יריבות מתוקשרת עם אוונדר הוליפילד, ובנובמבר 1996 הפסיד לו את התואר; הוליפילד הוכתר לאלוף העולם במשקל כבד בפעם השלישית בחייו, והישווה את ההישג של מוחמד עלי ולנוקס לואיס.

טייסון חיפש נקמה. ביוני 1997, בסיבוב השלישי של הקרב עם הוליפילד בלאס וגאס, הוא נשך אותו באוזנו ותלש חלק מרקמת האוזן שלו. המהלך הזה הביא לשלילת רישיון האיגרוף שלו במדינת נבאדה למשך שנה ולקנס בגובה 3 מיליון דולרים.

פחות משנה לאחר מכן תבע טייסון את מנהלו, דון קינג, על הונאה לאורך שנות עבודתם המשותפת. לאחר חודשים של קרב משפטי הגיעו השניים להסדר, שבמסגרתו שילם קינג פיצויים בסך 14 מיליון דולרים.

ב־1998 היה טייסון מעורב בתאונת דרכים עם שני אופנוענים, שהתנגשו במכונית המרצדס שלו. טייסון היכה את השניים, ומאוחר יותר הורשע ונשלח למאסר בן תשעה חודשים. בסיומו ניסה לחזור לאיגרוף, אולם נכשל בבדיקות סמים בשל שימוש במריחואנה. בשנת 2005 הודיע על פרישה, לא לפני שהכריז על פשיטת רגל בשל חובות מצטברים.

"מי רוצה תמונה איתי?"

אחרי שזנח את קריירת הספורט, החל טייסון להשתולל אף יותר. הוא עלה משמעותית במשקל, עד 150 ק"ג, ובסוף 2006 נעצר באריזונה על נהיגה בשכרות. השוטרים מצאו במכוניתו גם שקית קוקאין. הוא שוחרר ממאסר אחרי יממה, ובעיסקת טיעון נשלח ל־360 שעות עבודות שירות ולטיפול גמילה. מאז משתדל טייסון להשתתף במפגשים של אלכוהוליסטים אנונימיים. הופעתו בתפקיד אורח בסידרה "חוק וסדר: מדור מיוחד" עוררה ביקורת, בטענה שמדובר בעבריין מין מורשע.

לטייסון שמונה ילדים; הבכור ד'מאטו (24) והבת מייקי לורנה (23) ממערכת יחסים קצרה שניהל עם קימברלי סקרבורו, צעירה מהארלם; הבת ריינה (18) והבן אמיר (16), מנישואיו לרופאת הילדים מוניקה טרנר; מיגל (11) ממערכת היחסים עם הרקדנית סול סוצ'יטל (בת נוספת, אקסודוס, נהרגה ב־2009 בגיל 4, כששיחקה בהליכון בבית אמה); ומילאן (5) ומרוקו (3) מאשתו הנוכחית. טייסון וספייסר נשואים חמש שנים, וגם בארונה יש לא מעט שלדים. בין השאר, ריצתה חצי שנת מאסר בגין הונאה כספית בסך 71 אלף דולרים.

עם ספייק לי. הבחור מהשכונה. 

כיום הוא מלא ברגשי חרטה, ומציג מבט מפויס על עברו. הוא מתנצל אפילו בפני דון קינג ואוונדר הוליפילד. "אף ספורטאי לא נכשל יותר ממני", אמר לפני שנה בראיון ל־NBC. "אף אחד לא חווה את הכאב שאני חוויתי, אני מלך הברברים".

רק בעניין אחד הוא לא מתנצל: דזירה וושינגטון. "אין לי על מה להתנצל, כי לא עשיתי לה כלום. לא אנסתי אותה ולא היכיתי אותה".

לקראת סוף המפגש, כשאנשי יחסי הציבור מבקשים לשחרר את טייסון, הוא קם ללכת, אך ממשיך לדבר. כשהוא מזהה מרחוק מעריצים עם מבט המשווע לצילום משותף, הוא קוטע את דבריו, מורח חיוך רחב, מרים את אגרופיו וצועק: "קדימה, מי רוצה תמונה איתי?"

שלושה שבועות אחר כך, במסיבת עיתונאים שכינס, הצהיר טייסון על הסבה מקצועית אל מאחורי הקלעים של האיגרוף, עם כוונה לארגן קרבות עתידיים. הוא גם מודה שחזר לצרוך סמים ואלכוהול.

"כבר שישה ימים לא שתיתי ולא השתמשתי בסם, ועבורי זה נס", הוא אמר ודמעות בעיניו. "אני טיפוס שלילי ואפל, שרוצה כל הזמן לעשות דברים רעים, להרוג כל דבר שנקרה בדרכו, וגם את עצמו. שיקרתי לכל מי שהיה בסביבתי שהייתי פיכח. אני בן זונה, אני איש רע לעיתים, עשיתי הרבה רע, ואני רוצה שיסלחו לי. וכדי שיסלחו לי, אני רוצה לשנות את חיי ולחיות אותם אחרת, פיכח. אני לא רוצה למות, אבל אני על סף המוות, בגלל שאני אלכוהוליסט מרושע".

היית משנה משהו בדרך שעברת?

"אם הייתי משנה משהו, לא היו לי החיים הדי מדהימים האלה שהיו לי. החרטה היחידה שלי היא שלא הייתי אבא טוב יותר, וזו תובנה שהגיעה עם האבהות שלי בשנים האחרונות. מעבר לזה, אני שלם עם הכל. ברוב הזמן גם מאוד נהניתי ממה שעבר עלי".