נחום ברנע, חתן פרס ישראל שאותו קיבל מידי אהוד אולמרט, הודה פעם שלעיתונו, "ידיעות אחרונות", יש אהדה כלפי המורשע בשוחד שנידון אתמול לשש שנות מאסר (הוא כבר הודיע שיערער). אכן כך היה: כאשר הוגש כתב אישום לראשונה בתולדות המדינה נגד ראש ממשלה לשעבר, העניין זכה ב"ידיעות אחרונות" להבלטה מיוחדת: ידיעה על טור אחד בתחתית אחד העמודים האחוריים.
אתמול איבד ברנע את הבלמים. הוא השתלח מעל דפי "ידיעות אחרונות" וירה לכל הכיוונים. הוא דיבר על כך שראו באולמרט "שטן" ו"דיבוק" וש"אויביו של אולמרט אירגנו מסיבה כדי לחגוג על הדם". מי היו ה"אויבים" והיכן ומתי נערכה המסיבה - למרבה הצער, ברנע לא חלק את המידע עם הקוראים. גם את ביטויי השמחה למפלתו של אולמרט - הוא לא ציין היכן ראה.
ברנע מדבר על ה"חקירות המשפילות" שאולמרט עבר. "משפילות"? אנחנו חיים באותה מדינה? סליחה? אולמרט לא התייצב בתחנת משטרה, אלא החוקרים באו ללשכתו, והוא שקבע להם מתי, וכמה זמן יש לו בשבילם.
רק לצורך ההשוואה: היה פעם ראש ממשלה לשעבר אחר שזומן לחקירה. הוא לא זימן את החוקרים אליו, אלא נסע למשטרת בת ים, בזמן שהם קבעו לו, המתין על הספסל כשעה עד שהם התפנו אליו, ואז נחקר כאחד האדם. נושא אותה חקירה, אגב, היה חשד לשוחד. שווי השוחד שקיבל על פי החשד אותו רה"מ לשעבר היה 4 שקלים. מדובר היה בסיכה שקיבלה אשתו בכנס איגוד נשות היהלומים. שמו של אותו רה"מ היה בנימין נתניהו.
"אולמרט הוא עבריין מורשע", כותב ברנע, "אבל הוא איננו שטן". כדאי לשים לב: זו טכניקה נאה. איש לא אמר על אולמרט שהוא "שטן". אמרו שהוא מושחת. אבל לברנע יש בעיה להתמודד עם הקביעה שאולמרט מושחת, כי זה מה שקבע בית המשפט המחוזי בירושלים. אז ממציאים טענה שלא היתה ולא נבראה, כאילו מישהו התייחס לאולמרט כשטן, ומתלוננים למה עושים לו את זה.
"אני מציע לכל אלה שליקקו לו וניזונו ממנו ועכשיו בנפילתו יורקים עליו... לשמור את שמחתם לעצמם", כותב ברנע. כל ישראלי יודע מי היו אלה שליקקו לאולמרט וניזונו ממנו. הם נמצאים בבית "ידיעות אחרונות".
ואכן, פסק הדין של השופט דוד רוזן נותן חומר למחשבה גם בתחום של ה"ליקוקים" לבעלי עוצמה. לפירמות שמנהלות פירמידות. "ידיעות אחרונות" נוהג ללקק לגופים הללו. בניגוד לכך, "ישראל היום" יצא נגד הגופים בעלי העוצמה המוגזמת במשק מיומו הראשון.
את החובה הזו ניסח היטב ח"כ אילן גילאון ממרצ בדברי ההסבר שפירסם אתמול מדוע הוא תומך בחוק לסתימת פיות. "חייבים להבטיח עיתונות נושכת, החושפת שחיתויות ומייצרת תחקירים", הוא קבע. בצדק. "ישראל היום", בניגוד ל"ידיעות אחרונות" שאותו משרת החוק שעליו חתם גילאון, לא ליקק לטייקונים. "ידיעות" תמכו בהירשזון וברמון, והשתלחו בבית המשפט העליון שניסה לעצור את השחיתות השלטונית. אנחנו תמכנו בשלטון החוק, וראו מפעלות עמיתיי מרדכי גילת ודן מרגלית, למשל. סביר להניח שגילאון יצליח למצוא את ההסבר לסתירה הזו.
וגם נחום ברנע.
אגב, בכל הטור ההוא לא מופיעה אפילו פעם אחת המילה "שוחד". גם המילה "הולילנד" לא מופיעה אפילו פעם אחת. טוב, נו, הרבה יותר נוח ככה.
זה עלול לקחת שנים רבות. אנשים יגירו זיעה מרוב מאמץ ולעיתים ייראו על פניהם סימני ייאוש. רגליהם ייכשלו, והם ייאחזו בציפורניים כדי להמשיך. אבל אסור להרים ידיים. לא, אסור להתייאש. כי בסוף מישהו יצליח למצוא את ההבדל בין מקהלת "הוא זכאי" של אריה דרעי לזו של אהוד אולמרט.
והמקהלה הזו חוגגת אתמול בכל ערוץ עם התזה מאחזת־העיניים שבעצם כל המשפט הזה היה רק הקדימון לפתיח של המערכה הראשונה, שתתקיים בבית המשפט העליון. כך שאמנם אולמרט חטף מכה קלה בכנף, אבל מי זה בכלל השופט דוד רוזן, ומה הוא מבין. השופט - הם מדקלמים אחד אחרי השני - בכלל הרשיע על התרשמות (שזה לחלוטין לא נכון, אבל אם חוזרים על שקר מספיק פעמים, אולי יימצא הפתי שיאמין), ואין לו ראיות, ואין לו מושג מהחיים שלו, ובית המשפט המחוזי זה לא רציני.
אנחנו, הם מחייכים כממתיקי סוד, יודעים מה האמת, והיא תופיע בבית המשפט העליון.
ועם כל זאת, חייבים להודות: נחום ברנע ורוני בר־און ממלאים בהפקה החדשה את תפקיד בני אלבז הרבה יותר טוב מהמקור. וגם רם כספי ודב וייסגלס ממלאים בהפקה החדשה את תפקידו של שלמה בניזרי טוב יותר מבניזרי עצמו. ואמיר דן? הוא יכול להיכנס בקלות לנעליים של רפאל פנחסי. אותו סוג של אינטלקטואל. כן, ההפקה החדשה לא נופלת מהישנה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו