עבור חובבי האירוויזיון בארץ, הימים שלפני חצי הגמר השני, שהתקיים ביום חמישי, נראו מבטיחים במיוחד. היה נדמה שאחרי שלוש שנים מחוץ לגמר התחרות, הפעם תצליח ישראל, באמצעות מיי פיינגולד, להעפיל לגמר האירוויזיון שהתקיים אמש.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
העיתונאים הזרים דירגו אותה במקום הראשון, אתרי ההימורים שריינו לה את המקום התשיעי בגמר, הביקורות היללו את השיר וגם המעריצים האדוקים של התחרות ברחבי העולם סברו שהנציגה הישראלית חייבת להיות בפנים.
אבל אז, ביום חמישי, קצת אחרי חצות שעון ישראל, כשמנחי חצי הגמר בקופנהגן הכריזו על עשר המדינות שעולות לשלב הגמר, התברר שישראל שוב בחוץ.
"היינו מלאי תקווה, אבל אחרי שאוסטריה לא היתה ברשימה ונשארה עוד מדינה אחת - כבר תיארתי לעצמי שהמסע נגמר", אומרת מיי פיינגולד ביום שאחרי. "הדבר היחיד שחשבתי עליו היה לא להוריד את החיוך מהפנים".
מה חשבת על ההופעה שלך?
"אני חושבת שההופעה היתה מרשימה מאוד. כשירדתי מהבמה לא הרגשתי מאוכזבת, לא חשבתי שהיו פאשלות או שהקול שלי לא תיפקד. כולנו היינו מאוד מרוצים. זה מעמד מלחיץ מאוד שבקלות אפשר להתמוטט בו רגשית ופיזית - וצלחנו את זה".
איך את מסבירה את זה ששוב לא עלינו לגמר?
"כנראה יש גם שקלול של דברים אחרים שלא קשורים במוסיקה, כי אנחנו את שלנו עשינו".
קיבלת תגובות אחרי התוצאות?
"קיבלתי הרבה סמסים, בין היתר מדנה אינטרנשיונל ומשי כרם (המנהל של דנה; ע"ס), שנתנו לי המון חיזוקים. קיבלתי המון הודעות לפייסבוק ולטלפון. הרגיש לי שכולם איתנו. לא היתה תחושה שמישהו האשים אותנו בזה שלא עלינו לגמר, אפילו לא בן אדם אחד".
במחשבה לאחור, יש משהו שהיית עושה אחרת?
"לא הייתי עושה אחרת כלום. זאת היתה חוויה מושלמת".
התחרות הזאת עוררה בך חשק לקריירה בינלאומית?
"לא. מלכתחילה לא יריתי לכיוון הזה. ביום שני אני נוחתת בארץ ואני כבר על בימת הקאמרי עם 'קזבלן'. לא היה משהו לוקה בחיים שלי כשהאירוויזיון נכנס לחיי. זו נקודת זכות בקריירה שלי ואני חוזרת למקום שבו הייתי קודם".
היית עושה את זה שוב?
"כן, לגמרי".
היה רגע שבכית?
"ממש לא. החיוך לא ירד לי מהפנים".
נרדמת בלילה?
"בטח. נרדמתי מהר מאוד כי הייתי ערה מ־07:30 בבוקר".
היו הרבה קולות שאמרו שישראל צריכה להפסיק את השתתפותה בתחרות כי ההצבעה היא פוליטית ולא עניינית. מה את חושבת על זה?
"אני דווקא חושבת שאנחנו צריכים להמשיך להשתתף בתחרות. העיקר הוא לא לנצח באירוויזיון אלא להיות שגרירים של המדינה שלנו, ובמשימה הזאת הצלחנו. אין לנו מה לעשות נגד אנטישמיות ופוליטיקה, אבל אנחנו יכולים להראות מי אנחנו הישראלים".
מה היית מציעה למי שייצג אותנו בשנה הבאה?
"להבין שמה שחשוב זה הדרך ולא התוצאה. ליהנות מהחוויה ולא לחשוב על התוצאה".
"צריך להשתתף"
"כל שנה אנחנו אומרים בצחוק 'כולם אנטישמים', אבל אם נהיה רגע רציניים - השנה יותר מתמיד התחלתי להרגיש שדברים אחרים שלא קשורים בשיר ובביצוע כן משפיעים על התוצאות", אומר איש יחסי הציבור של המשלחת, עופר מנחם. "כל השנה אנחנו בתודעה של העולם בדברים לא חיוביים. שומעים עלינו בנושאים מדיניים שבהרבה מקרים מוצגים בצורה לא אובייקטיבית. השנה הבנתי סופית שאנשים לא מצביעים רק לפי השיר אלא גם לפי שם המדינה".
אודי בצלאל, ראש המשלחת הישראלית, מוסיף: "השנה באמת הכל היה מדהים. אני יכול לחשוב על שתי סיבות עיקריות לכך שלא עלינו לגמר. האחת היא שאנחנו הברווזון המכוער של אירופה ואף אחד בצוות השיפוט לא באמת מתייחס אלינו. האחרת היא שאנשים לא באמת מצביעים לנו".
אתם חושבים שצריך להמשיך להשתתף בתחרות?
מנחם: "בטח. למרות התוצאות המאכזבות בשנים האחרונות, חשוב מאוד שישראל תשתתף בתחרות. עשינו המון יחסי ציבור טובים למדינה ואין לי ספק שהאירוויזיון כן מקדם את שמה של ישראל בעולם. אולי דרך המוסיקה והנוכחות שלנו פה נוכל לשפר את התדמית של ישראל".
בצלאל: "מצד אחד זה לא רע אם אירופה תתגעגע קצת, אבל, מצד שני, כשהדגל שלך מתנוסס בין איטליה לאירלנד - אתה מודיע לעולם שמבחינה תרבותית אתה קיים ועושה דברים מדהימים".
אתם חושבים שאחרי האכזבה השנה תהיה היענות של אמנים לייצג את ישראל בשנה הבאה?
מנחם: "אני חייב להודות שכשאמנים שואלים אותי אם כדאי, אני ממליץ שלא. יש פה המון עבודה קשה, וכשלא עולים לגמר - המכה כואבת מאוד. צריך המון כוח נפשי כדי לעבור את זה".
בצלאל: "יהיו הרבה אנשים שירצו ליישר קו עם הרף המופלא שמיי הציבה. הגמר הוא חלק חשוב, אבל לא פחות חשוב להזכיר לעולם כמה יופי יש בישראל".
עוד באתר ישראל היום: אורנה דץ חוגגת 50
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו