לא בכל יום מגיע קומיקאי אמריקני ידוע להופיע בישראל. הפעם האחרונה שזה קרה היתה לפני שלוש שנים כשהסטנדאפיסטית היהודייה שרה סילברמן התארחה בוועידת הנשיא. ההופעה של ג'ף דנהאם בישראל במוצאי יום העצמאות מסקרנת לא רק בגלל האתגר בלהצחיק קהל שאין לדנהאם לכאורה דבר משותף איתו, כולל השפה, אלא גם בגלל הייחודיות שלו כפרפורמר שעולה לבמה עם אוסף בובות קבוע ומדבר בשמן מהבטן בלי להזיז את השפתיים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הדמויות שלו מאופיינות בהערות עוקצניות נטולות פולטיקלי קורקט. דנהאם משתמש בבובות שלו כדי לצחוק על החברה האמריקנית, על המזרח התיכון ובגדול על כל מה שבא לו. אוסף הבובות שלו כולל את וולטר הגמלאי הרגזן; בובה של מיני ג'ף דנהאם; באבה ג'יי, שהוא אמריקני טמבל ושיכור (מה שמכונה רד נק); פינאט - סוג של סוטה מין בצבע סגול; וכנראה המפורסמת ביותר היא זאת של אחמד הטרוריסט, בובה שהיא שלד של מחבל מתאבד. באופן מפתיע לטובה הביקוש לכרטיסים להופעה היה מעבר לכל פרופורציה והקהל הישראלי לא זכה לקבל הופעה נוספת בגלל לוח הזמנים הצפוף של דנהאם, שנמצא בעיצומו של סיבוב הופעות עולמי. הכרטיסים שאזלו בתוך ימים ספורים העידו, אם עדיין יש ספק, על כוחו של היו־טיוב להגיע למיליוני צופים ברחבי העולם.
במשך קרוב לשלוש שעות הראה דנהאם לקהל, ברובו ישראלי שמכיר בעל פה חצי מהבדיחות, מהי מקצוענות אמיתית. שלושים ושבע שנים הוא מופיע ועדיין נהנה מכל רגע, וזה חלק גדול מהקסם, מעבר לכישרון הייחודי לדבב כמה בובות בו בזמן.
את חצי השעה הראשונה של ההופעה במשכן לאמנויות הבמה פתח דנהאם בפאנצ'ים על סיבוב ההופעות שלו. בין השאר הוא צחק על הביקור שלו בירושלים ועל הסרט הדוקומנטרי שמלווה את הסיבוב העולמי, תוך כדי שהוא משלב מילים דוגמת "שלום", "כיף" ו"לחיים", שגוררות מייד מחיאות כפיים סוערות. חלק מהמקצוענות של דנהאם באה לידי ביטוי בשיעורי הבית שהוא הכין. הוא הרבה לשזור במופע, אם בגוף ראשון או דרך אחת הבובות, בדיחות שידברו אל הקהל הישראלי. בר רפאלי הוזכרה כנכס יופי לאומי, וניו יורק תוארה כעיר שאליה בורחים הישראלים כשנהיה פה יקר מדי. דנהאם אף הציע לשפץ את ירושלים וניסה ללא הצלחה להגיד גפילטע פיש. במהלך המופע הוא עצר לתת לקהל הצצה איך כל העסק של דיבוב הבובות עובד (ועל הדרך לשווק לנו בצורה ישירה ואמריקנית את בובת מיני ג'ף שלו שניתנת לרכישה).
נכון שלרוב הישראלים השם ג'ף דנהאם עדיין לא אומר דבר, אבל אלה שגדשו ביום שלישי את המשכן לאמנויות הבמה מלמדים על הבשלות הגדלה שלנו לארח כאן לא רק זמרים ולהקות מחו"ל. מי מרים את הכפפה?