"חשבנו שהם יבואו בחיים"

בני אברהם נולד בי"ב בטבת תש"ם, 1.1.1980, בן ראשון בעשור חדש אחרי שתי בנות לעדנה וחיים, שהתגוררו בשכונת פרדס כץ בבני ברק. הוא נקרא על שם דודו בנימין אשר נהרג בקרב החווה הסינית במהלך מלחמת יום הכיפורים. כשם שסומן כאחד התלמידים המבריקים בבית ספרו, שהתבקש לסייע לחלשים ממנו בכיתה ואף נשלח ללימודי העשרה באוניברסיטת בר אילן, כך היה בני שובב, אפילו במגמת המחשבים בתיכון, שם הצטיין. האזינו לדבריהם של אביו חיים ואחותו אפרת:

בני התגייס לחיל ההנדסה, ולאחר פציעה בברכיים במהלך קורס קצינים, הוא שוחרר מהקורס ובחר שלא לחכות לקורס נוסף. משם, הוצב בגזרה הצפונית סביב היציאה של צה"ל מדרום לבנון. ב-7 באוקטובר 2000 בני יצא לסיור במקומו של סמל אחר שביקש החלפה, ויחד עם עדי אביטן ז"ל ועומר סואעד ז"ל נסעו לאורך הגבול בהר דב. לאחר שמטען הופעל על רכב הסיור של הכוח, מחבלי חיזבאללה חטפו את השלושה. אירוע החטיפה קיבל סיקור תקשורתי נרחב ברחבי העולם יחד עם הדרישה להחזיר את הבנים הביתה, כאשר הקמפיין לא נפסק מצד שלוש המשפחות גם לאחר שהרב הראשי לצה"ל הכריז עליהם כחללי מערכות ישראל שנפלו ומקום קבורתם אינו נודע. גופותיהם של השלושה הוחזרו ב-29 בינואר 2004 לאחר תיווך ראש המודיעין הגרמני. חיים ואפרת מספרים:

לצד הנצחת זכרו של בני, חיים אברהם עמד לצידן של משפחותיהם של אלדד רגב ואודי גולדווסר שנחטפו ביולי 2006 על ידי חיזבאללה, באירוע שפתח את מלחמת לבנון השנייה. גופותיהם של השניים הושבו שנתיים לאחר מכן. אפרת אברהם מספרת מהי התובנה שלה לגבי המהות של יום הזיכרון:

עוד באתר ישראל היום: ישראל מתייחדת עם זכר הנופלים