ביום שישי האחרון שלח לי חבר מהצבא תמונה שצילם ליד אחת מנקודות החלוקה של "ישראל היום". רואים בה תור של כמאה ישראלים ממתינים לקבל גיליון של העיתון. התמונה צולמה ברמת גן, אבל היא לא הראשונה. אני מקבל מדי פעם תמונות כאלה שמצלמים חברים. הישראלים, מסתבר, די אוהבים את מה שאנחנו עושים כאן.
והישראלים הללו, שמספרם גדל והולך, מעצבנים, כך נראה, את מי שלא מצליח להתאושש מאובדן המעמד של שליט המדינה. נוני מוזס, הבוס של "ידיעות אחרונות", מתקשה להתגבר. אכן, מראות קשים.
בתחילת דרכו של "ישראל היום", ניסו גם אנשי "ידיעות אחרונות" להוציא עיתון חינמי. קראו לו "24 דקות", והיה זה מוצר מעמיק למדי: הכותרות הראשיות שלו עסקו בנושאים הרי גורל כמו כמה סיליקון הזריקה דוגמנית מסוימת לחזה ומי נראה עם מי באיזו מסיבה. אלא שלמרבה הכאב, הישראלים לא העריכו את ההשקעה ביצירת המופת האינטלקטואלית הזו - והיא קרסה.
אימפריית הרשע של נוני מוזס // איור: שלמה כהן
ובדיוק אז - המקריות לעיתים עולה על כל דמיון - גילו ב"ידיעות אחרונות" שזה ממש לא בסדר לתת עיתון בחינם (חוץ מחלוקת־חינם של רבבות עותקי "ידיעות אחרונות" עצמו, אבל להם מותר).
הפראיירים של נוני
עכשיו הם גייסו כמה חברי כנסת כדי שיגישו חוק סתימת פיות. הדבר לא ייאמן: אין היום אפילו מדינה מערבית אחת, כולל מדינות ארה"ב, שבה אין לפחות שני עיתונים מהסוג שלא מתעלק על כיסו של הלקוח. רוצים לקרוא לזה "חינמונים"? בבקשה. יש עוד מדינות, חוץ מישראל, שבהן העיתונים ללא תשלום הם הנפוצים יותר, ומתחרים מול כל האחרים. בכל אחת מהן, העיתונים שבתשלום הבינו את האתגר וניסו להתמודד עימו. אבל רק בישראל הצליח בעלים של עיתון, להלן נוני מוזס, להפוך ח"כים לבובות על חוט ולנסות לחוקק בעזרתם חוק לסתימת פיות של המתחרה.
ועל מה? כדי שתשלמו במקום לקבל חינם. כדי שתהיו פראיירים. הפראיירים של נוני מוזס.
אהה, אומרים אותם כמה כאילו־עיתונאים כמדקלמים את דף המסרים שקיבלו ממוזס, לא חוכמה, אין ל"ישראל היום" מודל עסקי. סליחה? העיתונאים הללו יודעים בכלל איך נראה מודל עסקי? הם מסוגלים להבין מאיזה צד פותחים אותו?
חינמון? "ידיעות אחרונות" מחולק בשערי אוניברסיטת ת"א, אתמול. צילום: יהושע יוסף
תוכנית עסקית זו הבעיה? ערוץ 10 הפסיד מאז הקמתו יותר מ־1.3 מיליארד שקלים של בעליו, ועוד כמיליארד שקלים על חשבון הציבור (באי־תשלום מלוא דמי הזיכיון ודמי התמלוגים שנקבעו במכרז ובהפחתת מחויבויות שהיו חלק מתנאיו). והחור השחור הזה נוצר למרות מודל־עסקי־עלק שהערוץ הציג כאשר ראשיו רצו שוב ושוב לכנסת, לדרוש עוד ועוד הקלות ותספורות. אז גאוני־העסקים הללו מדברים על "מודל עסקי"?
היה שלב במלחמה נגד "ישראל היום" שאנשי "ידיעות אחרונות" והבובות־על־חוט שלהם ניסו לשכנע שלעיתון שאתם מחזיקים ביד יש אולי תפוצה, אבל אין לו השפעה. אילו הם היו מאמינים למה שהם עצמם אומרים, הם לא היו מגייסים חברי כנסת לעבוד בשבילם, ולא היו מנסים - זו כבר הפעם השלישית - לחוקק חוק סתימת פיות, שאין דומה לו בכל העולם.
הם כבר יודעים - ל"ישראל היום" יש השפעה. התורים בנקודות החלוקה שאנשים מצלמים ושולחים לנו, הם עדות ברורה לכך. ההשפעה הזו - שהמבחן לקיומה הוא העובדה שהמפרסמים בוחרים ב"ישראל היום" - מטרידה אותם מאוד.
שום תועלת לציבור
הצעת החוק לסתימת פיות היא משחק מלוכלך. חברי כנסת שנבחרו כדי לפעול למען הציבור מתגייסים לשירותו של אינטרסנט עסקי, מתחרה. לציבור הרי לא תצמח תועלת מכך שהוא ייאלץ לשלם מחר עבור מה שהוא מקבל בחינם היום.
אבל מי שמפעיל את הח"כים הללו כבובות על חוט רואה בכל יום בדרך למשרד את התורים בנקודות החלוקה של "ישראל היום" וליבו נחמץ. הוא יודע שהוא כבר לא יכול להכתיב לכם מה לדעת ואיך לחשוב. אז עכשיו הוא מנסה להשתיק את הקול המעצבן הזה. יש ח"כ שאילו היה ישר עם עצמו, היה קורא לזה "פראבדה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו