במהלך התקופה האפלה והמחרידה שבה נרצחו באכזריות מפלצתית מיליונים מבני העם היהודי, התגלו מעשי גבורה מופלאים שהיו אלומת אור מעוררת השראה והעניקו תקווה לעתיד טוב יותר. אחד מאותם גיבורים, שלא היסס לסכן את חייו למען אחיו היהודים, היה יונה (יונס) אקשטיין ז"ל (1971-1902), שזכה לכינוי "המלאך מסלובקיה", פעל ללא לאות להצלת אלפי יהודים בברטיסלאבה בתקופת השואה. סיפורו של אקשטיין אוצר בחובו הקרבה, אומץ לב, אהבת האדם ותחושת ערבות הדדית עמוקה לכל יהודי הנמצא בצרה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
פועלו ההרואי של אקשטיין יועלה על נס היום, יום השואה והגבורה, במסגרת טקס של המרכז העולמי של בני ברית וקרן קיימת לישראל, שייערך ביער הקדושים הסמוך לירושלים. הטקס השנתי הוא יחיד במינו ומוקדש להוקרת פועלם ולהנחלת מורשתם של יהודים שהצילו יהודים אחרים במהלך השואה והצליחו לשבש את מכונת ההשמדה הנאצית ולהבטיח את הישרדותם של אחיהם.
אקשטיין, שהיה בעל חנות מכולת בברטיסלאבה וחבר פעיל ומוכר בקהילה היהודית, היה איש רחב מימדים ושרירי. הוא היה ידוע כמתאבק מצליח במועדון הספורט היהודי "הכוח" והיה אהוב בזכות טוב ליבו, חוש ההומור שלו והרגישות החברתית המפותחת שאפיינה אותו. העיסוק הספורטיבי הקנה לו חברים ומכרים רבים, בין היתר בקרב אנשי הפקידות והמשטרה. תכונות האופי שלו לצד הקשרים שיצר סייעו לו כעבור שנים בפעילות ההצלה, כאשר נאלץ להתמודד מול הנאצים ועוזריהם הסלובקים.
פעילותו הענפה והברוכה של אקשטיין נגעה באלפי אנשים, השתרעה על פני תקופה ארוכה וכללה פעולות רבות ומגוונות תוך סיכון ממשי של חייו וחיי משפחתו. בין היתר הוא ניצל את אישור השלטונות שניתן לו לחלוקת מזון כשר ליהודים במחנות עבודה ולעצורים, כדי להעביר באופן חשאי אוכל ומידע חיוני ליהודים ששהו במסתור. אף שנאסר על אקשטיין לדבר עם שוכני המחנות והובהר לו כי אם יעשה זאת יוצא להורג, יונה הבריח מכתבים מהעצורים אל בני משפחותיהם, כדי שיידעו על גורלם. במקרים רבים המידע החיוני הביא לשחרור העצורים באמצעות תשלום שוחד.
אקשטיין ומשפחתו. יזכה היום לכבוד המגיע לו
אקשטיין טיפל גם ביתומים יהודים עזובים שהגיעו מפולין במהלך מלחמת העולם השנייה וסייע לעלייתם לארץ ישראל, הוא אירח יהודים שברחו לסלובקיה מאושוויץ, סייע ליהודים להימלט להונגריה והסתיר יהודים בשני בונקרים. רבות מהפעולות שלו התבצעו במסגרת הפעילות המאורגנת של הקהילה היהודית ו"קבוצת העבודה" בראשות הרב מיכאל דב ויסמנדל וגיזי פליישמן, שהעבירו מטבע זר שבו היה צורך לשחד את הרשויות המקומיות. עם זאת, את עיקר הפעולות עשה אקשטיין בעצמו ומיוזמתו ובכללן כריית בונקר תחת מרתף ביתו.
מזכיר הקהילה היהודית בברטיסלאבה באותם הימים, אלכסנדר הולנדר, תיאר בשעתו את פעילותו הייחודית של אקשטיין: "הוא עזר ליהודים בשעה שהתחילו הצרות בכל מיני דרכים. הוא אסף כסף, אסף אוכל כדי להביא ליהודים שלא היה להם, הוא עזר להסתיר יהודים כדי שלא ייקחו אותם ועבור כל אדם שהיה זקוק לעצה, לעזרה, הכתובת היתה יונס". הולנדר פירט על התרומה העצומה של אקשטיין והדגיש כי "הכירו אותו לא רק בכל העיר אלא בכל המדינה. היו באים אליו ממקומות אחרים. השמועה על יונס הגיעה לכל מיני מקומות. הוא עשה את זה באהבה וברצון כזה שהשפיע מאוד על האנשים. אני לא חושב שאף אחד ישכח שהוא עזר לו".
פעולותיו של אקשטיין העמידו אותו לא פעם בסכנה, ואכן, ביולי 1943 הוא נעצר בביתו על ידי חיילי אס.אס, שדרשו ממנו להוביל אותם לארבעה יהודים מפולניה שהוסתרו בברטיסלאבה. החיילים הראו ליונה תמונה של היהודים ולאחר שהכחיש כי הוא מכיר אותם יונה הוכה ועונה במשך כמה ימים. הוא עמד בעינויים ולא גילה את מקום מחבואם של היהודים וכך הציל אותם ממוות ודאי. לאחר מכן הופעל עליו לחץ נוסף במטרה לשבור אותו. מיכל רעייתו נעצרה והוחזקה כבת ערובה כאשר יונה אולץ לחפש את היהודים ובמהלך מעצרה היא עברה מסכת של התעללויות, שכללה אלימות קשה. גם היא עמדה בעינויים ולא גילתה דבר על מקום המסתור. כך ארבעת היהודים ניצלו ושרדו את השואה.
סיפור הצלתם של יהודים רבים על ידי אקשטיין היה ידוע לאורך השנים בקרב יוצאי ברטיסלאבה ובני משפחתו בלבד. כדרכם של מצילים רבים הוא מיעט לדבר לאחר השואה על תרומתו להצלת יהודים ופרטים רבים נותרו עלומים עד היום. בשנים האחרונות החלו בתו טובה טייטלבוים ונכדו, איש קול ישראל, בני טייטלבוים, לאסוף חומרים ולגבות עדויות מאחרוני העדים שנותרו בחיים, כדי להעביר את סיפורו של "המלאך מסלובקיה" לדורות הבאים.
הבת טובה סיפרה בשיחה עם "ישראל היום": "אבי אמר לי בתחילת שנות ה־60 'יום אחד תספרי את הסיפור שלי'. לקח הרבה שנים אבל עמדתי באמירה שלו". טייטלבוים ציינה כי "סיפור ההצלה של אבי לא היה ידוע ברבים עד לשנים האחרונות. הייתי נסערת שאין הנצחה לפעילות שלו. הגעתי לאנשים שהוא הציל - אחד הוביל אותי לאחר והם הסכימו לספר לראשונה את הסיפור של אבי. זו היתה עבודה מרגשת עם המון תקווה. היה חשוב לי לתת כבוד לאבי ולמעשים שלו ולהראות שיהודים לא הלכו כצאן לטבח אלא ניסו לעזור אחד לשני והקריבו את עצמם. העובדה שיהודים עזרו זה לזה לא ידועה ברבים ויש לכך חשיבות לאומית, שכולם יידעו שהם לא איבדו את האנושיות שלהם".
אקשטיין, שהיה סמל בקרב בני משפחתו לאומץ נדיר, לטוב לב חסר גבולות ולחוכמת חיים, שסייעה לו להיחלץ ממצבים קשים מאוד, יהפוך בצדק לגיבור המוכר לציבור הרחב בזכות בתו טובה. "אפשר לעשות כיבוד אב ואם גם כ־40 שנה אחרי שאבי נפטר", היא אומרת, "זו דוגמה לדורות הבאים שהיו יהודים בשואה שהעדיפו לדאוג לאחרים ולא לעצמם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו