כל הדרך לחיפה מתנגן במוחי שירו של דויד ברוזה "חיפה חיפה עיר עם עתיד", שהזדהיתי איתו בתסכול כשהייתי נערה שגדלה בקריות, וחלמה על תל אביב אך נאלצה להסתפק בחיפה כ"עיר הגדולה" שאליה יוצאים לבלות עם החבר'ה. נכון, אנשים אמורים לעשות בשלב כלשהו שלום עם עברם ועם חוויות הילדות שלהם, אך בדרך לחיפה אני מגלה שמאז שעזבתי אותה לטובת המרכז אי אז בתקופת הצבא, הקפדתי די בשיטתיות לדלג על פניה. נכון, היא יפה, כבר הרבה אנשים אמרו לה, נכון גם שלתושביה יש חן ייחודי שזכור לי באהבה - אבל לכו תתווכחו עם קיבעון של תסכולי ילדות בנוגע לעיר עצמה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כך שבדרך לטיול בחיפה אני די מייחלת לאיזו מטמורפוזה מיוחדת שאולי עברה על עיר ילדותי בשנים הארוכות והיפות שחלפו. משהו שירגש אותי, שישדר מגניבות, שיקיות, עדכניות, קצב, שמחת חיים - כל הדברים שלתחושתי כנערה היא חסכה ממני. מקווה שהאיחוד המחודש יבסס בנו יחסי ידידות נעימים, ושבעקבותיו נחזור לשמור על קשר. האם היא תצליח לעמוד בדרישות?
הגן הקסום
דוד בראון, מורה הדרך החיפאי שמקבל את פניי בשדרות בן־גוריון, דווקא אופטימי: "העיר חיפה עברה התפתחות מהותית בעשר השנים האחרונות, שבהן יונה יהב מכהן כראש עיר. את לא תכירי אותה", הוא מבטיח. כבר כשאני מביטה סביבי אני מגלה שאני עומדת בליבה של שדרה רחבה עם מדרכות אבן, שמשני צידיה בתי אבן מתקופת הטמפלרים, ובחצרותיהם שפע מסעדות מעוצבות ובתי קפה שוקקי אדם.
זוהי המושבה הגרמנית (או השכונה הטמפלרית), שבתיה היפים נבנו לפני 150 שנה על ידי נוצרים אדוקים שהגיעו אליה מדרום גרמניה.
אנחנו מטיילים במעלה השדרה, חולפים על פני החצרות היפות והצבעוניות של בתי הקפה והמסעדות ועל פני מלון הבוטיק "טמפלרס", שבו 13 חדרים שכל אחד מהם מעוצב בסגנון שונה. המלון נבנה בשנת 1870 ושוחזר בצורה אותנטית. בקצה התחתון של השדרה, בבניין בית העם הטמפלרי הסמוך לנמל, נמצא מוזיאון העיר חיפה ובו מוצגות תערוכות שונות הנוגעות לעיר, להיסטוריה שלה ולתושביה.
מתחם 21. חנויות אופנה, בתי קפה ומרפסות קטנות עם פרחים
בקצה העליון של השדרה מתנוססים הגנים הבהאיים, על צבעוניותם הסימטרית עטורת הפרחים והמדשאות. הדת הבהאית נוסדה ב־1844, ובשורתה היא אחדות המין האנושי, והיא קוראת לביטול דעות קדומות, לשוויון מלא בין נשים לגברים, לביטול פערים קיצוניים בין עוני לעושר, להרמוניה בין דת למדע ועוד רעיונות מתקדמים.
הגנים המדורגים פרוסים על צלע ההר, כיפת הזהב במרכזם, ובה קבור מבשר הדת סייד עלי מוחמד, המכונה הבאב, שהוצא להורג בפרס. נעים מאוד לטייל בגן הפורח והמטופח, שאלמנטים רבים של רוגע שזורים בו ופכפוך המים הוא הצליל השולט, והוא מעוצב בצורה סימטרית מדויקת כדי להביא לאיזון בין האונה הימנית של המוח לשמאלית.
אחרי שקיבלתי מנת פתיחה של יופי, נהנתנות והיסטוריה, אני בוחרת לאכול ארוחת צהריים במסעדת Faces שבשכונה הטמפלרית. הבחירה אינה קלה נוכח שפע המסעדות המקסימות המרוכזות כאן, שבכל אחת מהן תפריט מעניין אחר, אבל התפריט של Faces, שמשלב בין מטבח ערבי למערבי, מסקרן אותי מאוד, ומתגלה כשילוב מוצלח ביותר עד גאוני. כל מה שהזמנו גרם לנו ללקק את האצבעות, ובייחוד אסקלופ העוף ברוטב שקדים־לימון, שהיה רך ומצוין וטעמו חמצמץ עדין; עוף בצ'ילי, לימון ושומשום - שהיה מעלף בטעמו; ואפילו סלט חסה שהכיל שילוב מדהים של לבבות עוף עם תפוז ותפוח ברוטב דבש וקינמון.
כשאנו מסיימים לאכול אנחנו עוברים לבית הקפה הצמוד למסעדה, שם מוגשים לנו מבחר קינוחים מהמטבח הערבי: זלביה - כדורי בצק בטיגון עמוק; קטאייף - מאפה ממולא גבינה או אגוזים וכנאפה. זה טעים ומשמין כמו שזה נשמע. שחיתות נעימה.
במהלך הארוחה, שמתקיימת בחצר הנושקת לשדרה, אני מבחינה בקבוצת רוכבים על סגוויי - כלי חשמלי דו־גלגלי שנוסעים עליו בעמידה. אני פולטת "יאאאא!!!" ילדותי ומתלהב, ומייד בתום הארוחה אני נוסעת לשער פלמר שבנמל חיפה ויוצאת עם הצלם מישל לסיור סגוויי, בהדרכתו של דרור דבירי הסבלני והחביב. סבלני - כי לא היה פשוט לשכנע אותי להפסיק לפחד מהכלי ולהתחיל ליהנות. דרור מבטיח לי שברגע שאבין את העיקרון אני אהנה מאוד, ואין לכם מושג כמה הוא צדק: שעת אחר הצהריים, ואני גולשת ברחובות עיר ילדותי האפרורית לשעבר, בטיול משעשע על סגוויי!
סיור סגוויי ברחובות העיר. שועטים בחדווה, שמחים כמו ילדים
במהלך הטיול, שנמשך שעתיים באזור העיר התחתית, אני מגלה את מתיחת הפנים הגדולה שעברה העיר. המבנים היפים והמעוצבים של קריית הממשלה, השוק הטורקי, כיכר פאריס ומתחם 21 המקסים ובו חנויות אופנה, בתי קפה ומרפסות קטנות מלאות פרחים. דרור מספר לנו סיפורים מרתקים מהעבר וההווה, ומשצברנו ביטחון אנו שועטים בחדווה בסמטאות וברחובות העיר, וחיפה מקבלת ממני וי גדול על מגניבות.
לקראת ערב אני מגיעה לגרדן הוטל - מלון העסקים החדש שנפתח בכניסה הדרומית של העיר, ממש צמוד למרכז הקונגרסים ומול קניון חיפה שבפתח העיר. במקום 29 חדרים יפים, נעימים ומרווחים עם טלוויזיה חכמה ומרפסות גן, שחלקן צופות אל כביש החוף ורצועת הים שמאחוריו.
אני יורדת ל"ספא הלבן" ובוחרת בעיסוי קצוות, המתמקד רק בכפות הרגליים והידיים, בצוואר ובקרקפת. זהו עיסוי מפנק ומרגיע בצורה מדהימה. בתום הטיפול אני מסיירת בשאר חדרי הספא המעוצבים בלבן נקי ומרגיע, ומתפעלת בעיקר מהחדר הגדול והיפה המיועד לטיפולי זוגות, ובו אמבטיה גדולה דמוית עץ העומדת במרכז החדר, שתי מיטות טיפולים וחלונות זכוכית גדולים מסביב.
בקומת הלובי של המלון נמצאת מסעדה הפתוחה 24 שעות. כאן מוגשת לשולחן בבוקר המחרת ארוחת בוקר מצוינת, הכוללת פלטת גבינות, ירקות ופירות העונה, אומלט עם תוספות, סלטים, לחמים מקמח מלא עם ממרחים וקונפיטורות ועוד.
מישהו להתלבש איתו
כדי להוכיח באופן סופי את המהפך ושינוי התדמית שעברו על חיפה, אני מסיימת את ביקורי בעיר בסיור נוסף שמציעה העיר למבקרים בה: סיור אופנה וסטיילינג עם סטייליסטית צמודה. אם אתם פחות מתחברים לאופנה, תמצאו כאן סיורים מיוחדים נוספים כגון סיורי קסמים, שבהם משלב המדריך הקוסם יוני אלדיני קסמים תוך כדי הסברים על ההיסטוריה של העיר, וסיורים מומחזים בהשתתפות שחקנים.
אני נוסעת למרכז הכרמל, שם אני פוגשת את יעל תל היפה, סטייליסטית שהיא גם מאמנת כושר. באמצעותה אני מתוודעת לכל מיני חנויות אופנה: ממעצבים, דרך חנויות יד שנייה ווינטג' ועד חנויות רחוב, שגם בהן היא יודעת לאתר מציאות נהדרות. במהלך הסיור אנחנו נוסעות כמה פעמים בכרמלית, הרכבת התחתית הייחודית של חיפה, שהנסיעה בה מהירה, נעימה ושקטה.
חדר הטיפולים הזוגי של "ספא לבן" בגרדן הוטל. חלומי ממש
חיש מהר אנחנו מדלגות בין רחובות, שכונות ואזורי קניות שוקקי חיים. בשדרות הנשיא בכרמל, למשל, ביקרנו בחנות טורסו של המעצבת לימור טורסו, שעיצוביה נתפרים בתפירה אישית, ובחנות הווינטג' "ליז" הסמוכה. היינו גם ברחוב מצדה (מסדה בפי החיפאים), שבו יש אווירה סטודנטיאלית, בתי קפה קטנים וחנויות יד שנייה. קפצנו לרחוב הרצל שבהדר, שם ביקרנו בחנות "טוונטי פור אבר", ובחנות הבזאר הנהדרת "כסוף", וראינו גם חנויות מעצבים המרוכזות בשדרות מוריה בכרמל ובמתחם 21 בעיר התחתית.
בסוף הביקור בחיפה אני מרגישה כמו אחרי טיפול פסיכולוגי. ביקשתי לעצמי חוויה מתקנת לזיכרונות ילדות מעיר פועלים אפרורית ורדומה - וקיבלתי טאץ' של מגניבות פלוס נסיעות בתחתית שמזכירות את אירופה, והכל בתוספת מסעדה נהדרת ומלון עסקים יפה - וכל זה בלי לבקר בחופי הים התכולים, בלי לצפות בלילה על מפרץ הים המרצד בשלל אורות או לבקר במוזיאונים המעניינים שבעיר. לכל אלה אמנם לא הספקתי להגיע הפעם - אבל הם זכורים לי לטובה מהילדות. כן, מתברר שהיו לי בכל זאת זיכרונות ילדות טובים מחיפה.
צילומים: מישל דוט קוםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו