מותה של אישיות תרבותית גורר תמיד מבול של הספדים ופרידות. בעידן שלטון הרשת אלו התעצמו לכדי מבול אימתני, והפכו לא פעם למפגן נרקיסיסטי שממיר את המת לכדי פוחלץ, קישוט מפוקפק על ה"טיימליין".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל מותו של גבריאל גרסיה מארקס, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982 ובוודאי אחד הסופרים החשובים והאהובים של המאה העשרים, איחד לרגע את הסופרים, האמנים, הבלוגרים, עכברי הרשת והפוליטיקאים. כולם, נראה לרגע, קראו את "מאה שנים של בדידות", "אהבה בימי כולרה" או לפחות נשבעו לעצמם שיעשו זאת ברגע שייצאו לחופשה, ויצרו תצרף שרובו פרידה כנה ומלאת הערכה.
אין אושיה עולמית שלא ביכתה את לכתו של הסופר, שמת ביום חמישי בגיל 87 מסיבוך דלקת ריאות שבה לקה. "העולם איבד את אחד מסופרי החזון הגדולים שלו", ספד נשיא ארצות הברית ברק אובאמה; "הוא היה קולה של אמריקה הלטינית והפך לקולו של העולם כולו", אמר נשיא האיחוד האירופי חוזה מנואל בארוסו; "ענק אירופי", הוסיף נשיא צרפת פרנסואה הולנד; וגם שמעון פרס, כהרגלו, לא שכח להספיד את המת: "העולם יחוש בחסרונו של חולם גדול", אמר.
קולומביה, מולדתו של גרסיה מארקס, הפגינה לאורך שנים יחס אמביוולנטי כלפי הסופר הגדול, שלא חשש למתוח ביקורת בפומבי על המתרחש במדינה. אך השבוע הכל הונח בצד: נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס הכריז על שלושה ימי אבל, והורה להוריד את הדגלים במוסדות הציבור לחצי תורן. "ענקים לעולם לא מתים", ספד סנטוס לגרסיה מארקס, וקלע במשפט זה יותר מכל לרוח הקאריבית שנשבה מספריו והתיכה את המתים והחיים, את המציאות והפנטזיה למקשה אחת, מרירה־מתוקה גם יחד.
"גרסיה מארקס כמו דיקנס"
גם סופרים מכל קצוות העולם הביעו את הערכתם לסופר המנוח. "סופר גדול הלך לעולמו", ספד לו מריו ורגס יוסה הפרואני, אף הוא חתן פרס נובל, "ספריו ימשיכו לחיות אחרי מותו". רבים שיבחו את יוסה, שהיה מסוכסך עמוקות עם גרסיה מארקס בעודו בחיים, על דבריו. "הוא היה יחיד מסוגו", אמר הסופר הבריטי איאן מקיואן, "צריך לחזור עד דיקנס כדי למצוא סופר שהצליח להפעיל את קסמיו על אוכלוסיות שלמות".
אפילו הזמרת הקולומביאנית שאקירה ספדה לסופר: "חייך, גאבו היקר, ייזכרו כיוצאי דופן. לנצח תישאר עימי", צייצה בטוויטר כשהיא משתמשת בשם החיבה הידוע שלו.
עיתון בבירה בוגוטה נפרד מהסופר. "בן אלמוות" // צילום: אי.אף.פי
מגוון ההספדים על מותו של הסופר לא היה נטול רגעים מביכים. בשנת אלפיים, כשהשמועות על בריאותו המתערערת של גרסיה מארקס הפכו תכופות יותר ויותר, הופיע שיר חתום בשמו בעיתון הפרואני "לה רפובליקה". השיר "המריונטה", מעין שיר פרידה סנטימנטלי ודביק - במובנים רבים פארודיה שנונה על סגנון הכתיבה של גרסיה מארקס וממשיכיו - נקרא כשיר פרידה שלו מהחיים, שבמקור נשלח לחבריו הקרובים כברכת פרידה מבעוד מועד. השיר הופץ ברחבי העולם והובלט ככותרת ראשית במגוון עיתונים וברשת, אך די מהר התברר כי לא גרסיה מארקס כתב את השיר, אלא אמן מקסיקני ושמו ג'וני וולש, שאפילו התמרמר בפני העיתונות כי לא קיבל את הקרדיט המגיע לו.
השבוע שוב שותף הטקסט המביך באלפי פוסטים ככזה שכתב גרסיה מארקס. מילא. אם באצטלה של מילים אחרונות ישלח דווקא השיר הזה קוראים חדשים ליצירותיו, דיינו: מחכה להם הפתעה נעימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו