תחשבו לרגע באיזה קצב מטורף משתנה המדינה שלנו. מספיק להיזכר מה היה כאן רק לפני 20 או אפילו 15 שנה. כמעט בלתי אפשרי למנות את מספר השינויים שעברו עלינו בתקופת הזמן הזו, לאמוד את ההתקדמות העצומה, את כמות ההצלחות וגם לא מעט הכישלונות שחווינו. בעוד 34 שנה תציין ישראל מאה שנות עצמאות, ויש כבר מי שחושב מה יהיו פניה של המדינה אז, ובעיקר - מה יהיה המאפיין העיקרי שלה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בתחרות שיזם "הבצפר" - בית הספר של חברות הפרסום - לרגל יום העצמאות הקרוב, בשיתוף אתר "קריאייטיבס", התמודדו מאות יוצרים שעיצבו כרזות מגוונות בנושאים פוליטיים, לאומיים, חברתיים, טכנולוגיים וכלכליים, המתארים את צביונה של מדינת ישראל כפי שתהיה ביום העצמאות המאה. לתחרות הוגשו כ־225 כרזות, שאותן שפטו עשרות אלפי גולשים באינטרנט.
הזוכים ב־20 המקומות הראשונים ייהנו מחשיפת הפרויקט בתערוכה ייחודית, אשר תוצג החל ב־1.5 בדיזנגוף סנטר בתל אביב למשך שבועיים. אפשר לצפות בכל הכרזות באתר התחרות
creatives.co.il/contests/israel100
שירן שקולניק
"עוד לא אבדה תקוותנו"
קופירייטינג: יוסי לוי־תסריטלי
"הכדורגל הישראלי כושל בזירה הבינלאומית, אפילו במשחקי המוקדמות, ובכל פעם יש תירוצים שונים... יום העצמאות ה־100 למדינת ישראל יהיה בשנה של מונדיאל - אולי סוף סוף נצליח להגיע לשם גם אנחנו?"
הדר גביזון
"הישראלי החדש"
"הישראלים תמיד מחפשים איך לעשות 'קומבינה', ובעתיד גם המוכר בשוק יהפוך להיות יזם. ה'קומבינות' הישראליות ישתכללו ויגיעו לכל תחום, אפילו להיי־טק".
שי אנספר
"כנגד כל הסיכויים"
"סירת הנייר הקטנה הזו בים הגדול היא משל למדינת ישראל הקטנה, השברירית ומוקפת האויבים. נראה שאין לה שום סיכוי לשרוד, אך כנגד כל הסיכויים היא נשארת עומדת - מה שיוצר מגן דוד בשילוב עם הים, דבר המחזק את הדימוי אפילו עוד יותר".
אלמוג שמש
"אם תרצו"
"רציתי לשלב את הישן עם החדש, איור של היפסטר בדמות הרצל הנשען על המרפסת, שבמקום ליהנות מחגיגות העצמאות מתעסק בסמארטפון (אם עד אז יישארו כאלה) ואדיש לסביבה. ברקע רואים את הרחוב הריק שממחיש שעם הזמן אנשים יעדיפו להתרכז בטכנולוגיה המתקדמת ולא לתקשר פנים מול פנים".
תהילה בן לולו
"עם אחד גוף אחד"
"בחרתי להתמקד בנושא האחדות בעם. כולם שואפים לזה - לאחווה בין חילונים לדתיים, בין ספרדים לאשכנזים וכו'. הכרזה מורכבת מדמות גברית חזקה, המכילה את כל האלמנטים והמילים המסמלים תהליך של איחוד בישראל: האמצעים להגשים את המטרה - ערבות הדדית, אהבה, עזרה לזולת ועוד - בשילוב עם הקבוצות והמגזרים השונים, כגון חרדים, דתיים וכו'. גם הטיפוגרפיה מכוונת - מילים והאופן שבו הן כתובות עשויים להיות חזקים יותר מתמונות. הכרזה הזו משמעותה הגשמת פיסגת השאיפות - אחדות העם".
ארקדי זייפמן
"היכונו לביאת המשיח"
"מבט ציני הומוריסטי על עתיד השינויים הדמוגרפיים במדינת ישראל. בכרזה יש טוויסט עתידני על תופעת ההתחרדות, סאטירה על התפיסה ועל האשליה שכל ישראל תחזור להיות חרדית וכאשר המשיח יבוא הכל יהיה טוב. לפי תפיסתי, הגישה והתהליכים האלו עשויים, בסופו של דבר, להביא אותנו למקום לא טוב".
שי קופייק
"עוד לא אבדה תקוותנו"
"הכרזה מבטאת מבט ציני וסקפטי על העולם ועל המדינה. כבר שנים אנחנו מחכים לשלום, ואי אפשר לדעת אם יגיע, גם בעוד עשרות שנים, כשנחגוג את יום העצמאות ה־100 שלנו".
מיכל אייל
"נפש אדם הומיה"
"ישראל ביום העצמאות ה־100, לפי החזון שלי, היא מדינת כל אזרחיה ללא אפליית גזע, דת, לאום ומין. בירתה ירושלים ודגלה מייצג את היהודים ואת ערביי ישראל גם יחד. בשנת הבחירות הקרובה ליום העצמאות ה־100 מתמודד לראשות הממשלה אדם ממוצא אתיופי, נישואים חד־מיניים הם עניין שבשיגרה והחרדים, כמו כל עם ישראל, תורמים את חלקם ומשרתים בצבא. החזון אופטימי ומייחל לדו־קיום - בכל הזירות".
מור רובין
"ריאליטי"
"הרעיון שעומד מאחורי הכרזה הוא הבעת ביקורת על תוכניות הריאליטי שהשתלטו על חיינו. אין גבול לכמה רחוק החברה יכולה להגיע מבחינה מוסרית. גבולות הטעם הטוב והרע מיטשטשים ותוכניות ריאליטי דוגמת 'מי רוצה להיות ראש הממשלה הבא', לצערי, יהיו מציאותיות".
איתן גרין:
"יפי הבלורית והתואר"
"ביקשתי להדגיש את הפער בין הישראלי הישן, שזכה בתיאור המחמיא והמעצים, לבין הישראלי החדש - עם שערות החזה המציצות ועם שרשרת הזהב על הצוואר. הכרזה עוסקת בשינוי שחל בנו מאז קום המדינה ועד העידן הנוכחי, בפער ובהבדל בהתנהגות של התושבים של פעם לבין של התושבים של היום. מה שהיינו ומה שהפכנו להיות. אילו משמעויות מקבל האתוס של הישראלי היום".
אפרת וקנין
"ישראל עוגנת אחרי מאה שנים"
"אחרי ים התלאות שעברנו כעם יהודי, הגענו עם ארצנו לחוף מבטחים. המגן דוד הוא לנו עוגן, וכאן נישאר לנצח".
עידו ספיר
"ערה?"
"במערכת היחסים בין המדינה לאזרח הקטן מהרחוב, חשבתי שיהיה מעניין להשתמש בשפה של המדיה שכל כך דומיננטית היום. 'ערה?' גם מעלה על הדעת שהמדינה נמצאת בתרדמת כלשהי וכדאי שמישהו ינער אותה. פחות התכוונתי לבקר את המדינה או לקטר עליה ויותר רציתי להראות, בהומור מסוים, צורת תקשורת שמקובל לראות בינה לבינו וליישם אותה בין האזרח למדינה שלו. בדרך כלל מדברים על 'מדינה' בפאתוס ובמילים גבוהות, וכאן הנמכתי את מערכת היחסים לסוג של דיאלוג שמתרחש, על פי רוב, בשעות הקטנות של הלילה ובשפה הכל כך שטחית ודלה של המסרונים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו