ממש רצינו לראות שוב את ג'ק באואר. זה כמעט כמו לראות מחדש חבר מהעבר. ואני חייב לומר, כשהתחלנו לצלם את הסצנה הראשונה וראינו אותו רץ מולנו, כל האנשים על הסט מייד חייכו אחד לשני. זה נראה נהדר" (הווארד גורדון, התסריטאי הראשי והמפיק של "24").
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ארבע שנים חלפו מאז שג'ק באואר נעלם מעל פני האדמה. בזמן הזה קיפר סאת'רלנד דישדש במקום, והווארד גורדון הספיק לעשות את "הומלנד" ולעבוד עם גידי רף על הסידרה החדשה "Tyrant", שתעלה השנה בארה"ב. אבל המחשבות על "24" לא עזבו אותם לרגע.
"כשעבדנו על העונה השמינית ב־2010, הווארד אמר לי שהוא יודע כיצד לסיים את העונה, אבל אין לו רעיון איך תיפתח העונה התשיעית", אומר סאת'רלנד. "עניתי לו: 'אם כך, כנראה סיימנו עם הסידרה'. זה לא שלא רצינו להמשיך, אלא פשוט התעייפנו. הבנו שהגענו לסוף. "יום אחד, לפני בערך שנה, מתקשר אלי הווארד ואומר לי: 'כבר כמה זמן שיש לי איזה רעיון ל־12 פרקים חדשים של "24", וזה ממש מציק לי. רוצה לעשות את זה?' עניתי לו מייד: 'פאק, בוא נלך על זה!'"
כך נולדה עונת הקאמבק של הסידרה, או בשמה הרשמי "24: לחיות עוד יום", שתעלה ברשת פוקס האמריקנית בעוד שבועיים וחצי, עם פרק כפול. הפעם מדובר בגירסה מקוצרת לעומת העונות הקודמות - רק 12 פרקים במקום 24.
"נשארנו נאמנים לקונספט של יממה שלמה, אבל נדלג על שעות מסוימות", מסביר סאת'רלנד. "כלומר, אם ג'ק עולה על מטוס כדי להתנייד ברחבי אירופה, או חוטף משהו זריז לאכול - זה פער בזמנים שיישאר בחוץ. אני מאמין שהשינוי הטכני הקטן הזה איתגר את הכותבים להניע את העלילה בצורה הרבה יותר יצירתית. עדיין, זאת לא קומדיה רומנטית אלא עוד עונה שבה שוב יעבור על ג'ק יום מסריח, והוא יצטרך להילחם קשה כדי לעבור אותו בהצלחה. אולי הדינמיקה תהיה קצת שונה, אבל הסידרה עצמה לא תשתנה".
צילומי "24: לחיות עוד יום", בחודש שעבר ברחובות לונדון // צילום: GettyImages
לונדון כן מחכה לג'ק
העונה האחרונה הסתיימה כשג'ק באואר מוצא את עצמו בעימות מול ממשלות ארה"ב ורוסיה, נאלץ להימלט מאמריקה והופך לפליט מבוקש, לאחר שה־CTU (המטה ללוחמה בטרור) נסגר. בעונה החדשה מתברר שג'ק הצליח לברוח למזרח אירופה, שם שהה במחתרת במשך ארבע שנים.
"הוא נאלץ לצאת מהמסתור כדי להגן על נשיא ארה"ב", חושף סאת'רלנד. "בשונה מעונות קודמות, הפעם גם ראש ממשלת בריטניה נכנס לסיפור, ונוכל לראות איך נראית דינמיקה בין המנהיגים".
בעונה הזאת נפגוש את הנשיא החדש ג'יימס הלר (וויליאם דיביין), שותף של ג'ק מהעבר ואביה של אודרי (קים רייבר), אהבתו הישנה, שנחטפה בעונה השישית על ידי הסינים ועונתה כדי להוציא ממנה מידע על באואר. גם קלואי אובריאן (מרי לין רייסקוב), שנמצאת בסידרה מהעונה השלישית ונותרה האדם האחרון על כדור הארץ שבאואר עדיין סומך עליו, תחזור לעלילה בתספורת פאנקיסטית ושק של כעסים על הקולגה שנטש. קלואי היא מהדמויות האהובות ביותר על המעריצים, כמו גם שומר הראש הנשיאותי ארון פירס והסוכן הכפול טוני אלמיידה, שאף הם עשויים לצוץ במהלך העונה.
"כולנו באנו עם מרץ לייצר משהו חדש בתוך עולם התוכן של הסידרה, ואנחנו עושים את זה באמצעות דמויות חדשות לצד ותיקות", הסביר סאת'רלנד במסיבת עיתונאים לקראת פתיחת העונה. "מערכת היחסים של ג'ק עם קלואי לאורך השנים הופכת אותם כעת לבעלי ברית, אפילו שבהתחלה הם מתעמתים זה עם זה בגלל הנסיבות. כשיש נאמנות ותיקה, זה לא פשוט לשמור עליה כפי שהיא, ולכן יש פוטנציאל לבגידה, וזה דבר שיספק בשר לעלילה. הפעם קלואי הולכת להראות לכם שהיא כבר ממש לא סיידקיק".
זו למעשה הפעם הראשונה שעלילת הסידרה יוצאת אל מחוץ לגבולות ארה"ב. ביום הצילומים הראשון התייצב צוות ההפקה בכיכר פיקדילי, אחד האתרים האייקוניים של לונדון.
"אני יליד לונדון, התגוררתי שם עד גיל 3 וביליתי בה חלקים נכבדים מחיי", אומר סאת'רלנד. "יש בי איזה צד של גאווה לאומית לגבי אנגליה, זה מקום שאני מרגיש בו מאוד נוח. אני מקווה שגם הצופים יחושו בהתרגשות, כי זה כמעט כמו לצאת לטיול: אנחנו נראה להם את לונדון מזווית שונה לגמרי.
"מבחינת צילומים זו לא עיר פשוטה, משום שיש בה תנועה כבדה, ואנחנו מצלמים את הסידרה בלוקיישן בחוץ. אני בטוח שאחרי כל הסצנות עם הפיצוצים ומרדפי המכוניות, תושבי לונדון ממש שונאים אותנו. אין ספק שהערך המוסף הוא המבנים המאופיינים לעיר. זה מאוד משמעותי לצלם סצנה כשברקע המגדל של לונדון.
"באחת הסצנות צילמנו ממש על התעלה. עמדתי על החוף, מהמים התקרבו אלי בחורים בסירה עם מכונות ירייה, היו בחורים עם רובים על המזח ועוד אחד שמגיע מכיוון החוף, ובתוך כל האקשן הזה ניסיתי להתרכז בגילום הדמות שלי. אבל כשהסתכלתי סביבי, היה קשה להתעלם מזה שאני נמצא בלונדון".
ג'ק בעונה החדשה. "מעולם לא התכוונתי להשאיר את באואר מאחוריי", מודה הכוכב, שבשיאו הרוויח 555 אלף דולר לפרק
אמריקה צריכה גיבור
"24" נולדה בשנת 2000. המפיק ג'ואל סארנואו התקשר לשותפו, רוברטו קוקרן, והעלה בפניו רעיון: סידרת מתח בת 24 פרקים, שכולה מתרחשת למעשה ביום אחד - כל פרק נמשך שעה, ומתרחש בזמן אמת. השניים הפיקו באותו הזמן גם את הסידרה "ניקיטה", שעסקה גם היא במבצעים נגד טרוריסטים, והעמידה את הדמויות המובילות בסיטואציות שבהן נאלצו לקבל בחירות טרגיות כדי לשרת את טובת הציבור.
קוקרן השיב: "זה רעיון גאוני, אבל בלתי אפשרי. בעצם, זה הרעיון הכי גרוע ששמעתי, כי הוא לעולם לא יכול לעבוד". למרות זאת, הסכים קוקרן לפגוש את סארנואו למחרת בבית פנקייק בלוס אנג'לס. הם הבינו שכדי להחזיק את הצופים לאורך יום שלם, הם יצטרכו לייצר מתח דרמטי נגד השעון. רשת פוקס הזדרזה לקפוץ על הרעיון והכריזה כי "זאת סידרה שיכולה להקפיץ את המדיום הטלוויזיוני קדימה".
ארבעה מיליון דולר הושקעו בפיילוט, משרדי ה־CTU היו למעשה המשרדים של Fox Sports, וחלק משמעותי מהפרק צולם במפעל לייצור עפרונות. פיצול המסך לחלונות יצר את התחושה כי עלילות המשנה מתרחשות בד בבד בכמה לוקיישנים.
העונה ייצגה למעשה יממה בחייו של הסוכן ג'ק באואר, שמנסה לסכל את מעשי הטרור הכי גדולים שאפשר לשער - התנקשות בנשיא, שימוש בנשק להשמדה המונית או התקפות סייבר, והכל תוך כדי קנוניות פוליטיות וסבך של קשרים בין ממשלות לתאגידים מושחתים. כדי להכניס את הצופים לאווירה, להזכיר להם מה השעה ובכך להגביר את המתח, הופיע על המסך בין מעברי הפרסומות שעון דיגיטלי מתקתק, שהפך במשך השנים לסמל של הסידרה. השעון ממשיך בפועל לרוץ גם בהפסקות הפרסומות.
הפרמיירה תוכננה ל־30 באוקטובר 2001, כחודש וחצי לאחר אסון התאומים. העיסוק בטרור במרכז העלילה, סמוך כל כך לפיגוע הקטלני בניו יורק, הוביל לדחייה של שבוע בעליית הסידרה לאוויר, אבל בסופו של דבר, התברר שהטיימינג מושלם: אמריקה בדיוק חיפשה גיבור אנושי שישמור עליה מאיום הטרור.
קיפר סאת'רלנד היה בין שחקני הקולנוע הראשונים שחצו את הקווים לטלוויזיה. הנשמות הטובות בתעשייה טענו שהקריירה הבינונית שלו היא שדחקה אותו לנסות להמציא את עצמו מחדש, אבל כבר אחרי עונה אחת, התברר ש"24" היא הדבר הנכון בזמן הנכון. סאת'רלנד, ואיתו מרטין שין שעשה את זה שנתיים לפניו עם "הבית הלבן", סימנו את הטרנד החדש בהוליווד: בעקבותיהם הלכו רבים אחרים, ובהם גלן קלוז, קווין ספייסי, דסטין הופמן, רובין וויליאמס, סטיב בושמי, קווין בייקון, ג'ון וויט ועוד.
"כשהתחלנו לעבוד על '24' אהבתי מאוד את הרעיון ואת התוצאה הסופית, אבל לא הייתי בטוח שגם אחרים ירגישו כמוני", משחזר סאת'רלנד. "אני לא יכול לומר שלאור הצלחת הסידרה מתייחסים אלי אחרת בהוליווד, אבל מה שכן - התחלתי פתאום לקבל הצעות מאוד מעניינות לתפקידים בקולנוע. אין בי מרמור על התקופה שקדמה לסידרה, רק אנחת רווחה ותודה על ההזדמנות שניתנה לי".
הקהל התחבר במהירות. סאת'רלנד קטף את גלובוס הזהב כבר בעונה הראשונה, ופוקס הבינה שיש לה ביצת זהב בידיים. "24" נמכרה לשידור ביותר מחמישים מדינות, זכתה ב־18 פרסי אמי, והשפיעה על עשרות סדרות שבאו אחריה. "זו יותר מסדרת טלוויזיה גרידא", מתגאה נשיא הרשת, פיטר רייס. "זו סידרה שהגדירה מחדש את ז'אנר הדרמה ויצרה את אחד מהאייקונים הנערצים בהיסטוריית הטלוויזיה".
ג'ק, טרי וקים באואר, בתמונה מהעונה הראשונה
בסך הכל שודרו 192 פרקים (פלוס סרט טלוויזיה קצר) לאורך שמונה עונות, כשהאחרונה הסתיימה במאי 2010. באואר, הדמות היחידה שהופיעה בכל הפרקים, הסתבך במשך השנים עם ממשלות סין ורוסיה, התמכר להרואין, הציל את העולם מנשיא מושחת, נחשב פעמיים למת, ובסך הכל הרג בשמונה עונות, המדמות שמונה ימים מלאים, 270 אנשים (וכלב אחד), מהם ארבע נשים.
מספר הרציחות היה יכול להיות גבוה בהרבה אלמלא היה ג'ק זהיר כל כך בעונה הראשונה - שבמהלכה הרג רק עשרה אנשים. בעונה השישית הוא חיסל 51 (כולל 13 בשעה אחת). בחישוב ממוצע מתברר כי בזמן שמצלמים אותו, באואר הורג בן אדם כל 43 דקות; 79 אחוזים מהם ביריית אקדח, והשאר - בדקירות, בחניקה או בפיצוץ.
"24" שמה דגש גדול על אפקטים. עד שהיא באה לעולם, סדרות דרמה ואקשן בטלוויזיה סיפקו פעלולים ואפקטים ממוצעים, כאלה שכלל לא התקרבו לגרנדיוזיות של הקולנוע. אבל המפיקים של "24" חשבו בגדול: הם פוצצו בלי חשבון מטוסים, בניינים, רכבות, ובעצם כמעט כל דבר, עם תקציב נדיב של כמה מיליוני דולרים לפרק, ובכך גרמו להעלאת רף הציפיות של צופי הטלוויזיה.
"היה מעין גל חדש של טלוויזיה, ואנחנו גלשנו עליו", אומר הבמאי ג'ון קאסר. "היה מרגש להמשיך ולבחון את הגבולות בכל פעם מחדש, ואני לא חושב שזה יעצור. לדעתי '24' היא אחת הסדרות הללו שרצות קדימה ומחפשות איך לחדש, ולמרות שהיינו בחוץ כמה שנים, אני לא חושב שזה ישתנה".
ואכן בהפקה מתגאים כי כבר בשני הפרקים הראשונים של העונה החדשה נקבל קרוב לאלף פיצוצים. גם כלי הנשק שבהם ישתמשו הגיבורים בעונה החדשה שודרגו; ג'ק, למשל, שנהג להסתובב עם אקדח
HK USP Compact, יקבל לידיו את הדגם המתקדם HK P30. בנוסף, אנשי מחלקת האביזרים התקינו מצלמות קטנות על כלי הנשק, צעד שאיפשר לבמאי זוויות צילום חדשות לבחירה.
עם בתו שרה, ב־2000. פיטר אותה מהסידרה שלו // צילום: GettyImages
הילולה, שתייה והסתה
"24" זכתה בגלובוס הזהב ב־2003 ובאמי ב־2006 עבור סידרת הדרמה הטובה ביותר, אבל ספגה גם ביקורות רבות - בעיקר כשהציגה את העינויים כגורם אפקטיבי במלחמה בטרור, או כשתייגה את המוסלמים כטרוריסטים. חלק מהמבקרים התייחסו לעלילה המופרכת לעיתים.
"היה בסידרה הזאת גורם ממכר", אומרת מרי לין רייסקוב, שמגלמת את קלואי. "כל החוטים של העלילה תמיד הובילו לרגע המותח הזה של סוף הפרק, כשאתה מרגיש שאתה לא יכול כבר לחכות עד שיתחיל הפרק הבא. זה יצר את מה שנקרא היום 'הילולת צפייה', והמרתון של צפייה בפרקי הסידרה ברצף הפך למודל של כל כך הרבה סדרות מעולות, שבאו אחרינו".
אריזות ה־DVD איפשרו לצופים לבחור בזמן ובמקום המתאימים לצפות בסידרה. הקונספט של עונה שלמה בזמן אמת היה אידיאלי לבניית צפייה מרוכזת, ואף יצר מנהג של צפייה משותפת עם חברים קבועים לצד משחקי שתייה. משחק אחד שהיה פופולרי מאוד בקרב סטודנטים דרש שתיית כוסית אלכוהול של כל הנוכחים בכל פעם שבאואר מקלל ואומר "Damn it". כשסאת'רלנד, חובב אלכוהול מוצהר, שמע על התפשטות המשחק במעונות הסטודנטים, הוא דאג ליצור פרק אחד שבו הוא חוזר על הצירוף 14 פעמים.
במשך השנים הפכה "24" לסידרת קאלט, על כל המשתמע מכך. היא הפכה למותג כל כך אייקוני בתרבות הפופולרית, עד שכיום אפשר לראות קריצות אליה באינספור סרטים ותוכניות טלוויזיה - החל ממערכון בטקס האמי, אזכורים בסדרות כגון "האוס", "המשרד" או "בנות גילמור", פרקים שלמים בהשראתה ב"משפחת סימפסון" ו"סאות'פארק", ואפילו קטע של 24 שניות ב"רחוב סומסום" האמריקני, שבו בובה של ג'ק באואר היתה תלויה על צוק.
הסידרה תמיד הקפידה לשים דגש על נושאים שעמדו במוקד השיח הפוליטי, ולא פחדה לקחת צד: היא התמקדה במלחמה בטרור אחרי הפיגוע במגדלי התאומים, הציבה אדם שחור כנשיא ארה"ב במשך שלוש עונות (מהלך שהגדיל את הפתיחות הציבורית לרעיון, ואולי תרם בעקיפין לבחירתו של ברק אובאמה), ובשתי העונות האחרונות - הציבה אישה בתפקיד הבכיר ביותר.
הסידרה העלתה לסדר היום שאלות על היחס של צבא ארה"ב לשבויים, למשל בכלא גואנטנמו; כתוצאה מכך גבר הלחץ על הצבא, וקצינים בכירים יצרו קשר עם המפיקים וביקשו לאזן את השימוש בשיטת העינויים, בגלל ההשפעה השלילית של הסידרה בקרב החיילים. ואכן, בעונות היותר מתקדמות הוגבל חופש הפעולה של באואר, והוא מצא את עצמו בתוך עימותים משפטיים ומוסריים.
"אני לא חושב שיש מקום לעינויים כחלק מהמדיניות של ארה"ב", אמר הנשיא לשעבר ביל קלינטון, "אבל אם אתה בן אדם מהסוג של ג'ק באואר, אז אתה תעשה כל מה שאתה יכול לעשות, ותתכונן לכך שתיאלץ לשאת בהשלכות של זה".
ההתמקדות בטרור האיסלאמי הוחלפה עם הזמן במגוון רחב יותר של דתות ולאומים. "בעונה השנייה היתה לנו עלילה של משפחה מוסלמית־אמריקנית, כשהאבא, האמא והבן הם למעשה חלק מתא טרור", נזכר הווארד גורדון, "זה היה בערך שנה וחצי לאחר אסון התאומים, ואנשי היח"צ הציבו שלטי חוצות עם הסלוגן 'הם יכולים להיות השכנים מהדלת ליד'.
"מהר מאוד החלטנו להוריד את הפרסומת הזאת, כי קלטנו עד כמה היא מסוכנת, וכמה פוטנציאל להסתה יש בה. אני חושב שהחוויה הזאת עם שלטי החוצות השפיעה על הדרך שהסידרה התפתחה בהמשך".
גם בעונה החדשה תעסוק הסידרה בנושאים שנויים במחלוקת שעומדים על סדר היום בארה"ב, ובהם חיסולים ממוקדים בעזרת מזל"טים או הדלפות ויקיליקס.
דיוויד פאלמר. נשיא שחור עוד לפני אובאמה
המלודיה של ג'ק
הקאמבק של "24" אמור להחזיר קצת ברק ללחיים של קיפר סאת'רלנד. השחקן בן ה־47 ניסה לפני שנתיים לרכוב על התהילה של ג'ק באואר בסידרת הדרמה "Touch", אבל הסידרה התרסקה אחרי שתי עונות מקרטעות. מנהלי פוקס לא רצו לאבד את סאת'רלנד, והפתרון המתבקש היה להחזיר לחיים את "24".
"מעולם לא התכוונתי להשאיר את באואר מאחוריי", קיפר אומר בחיוך. "אני אוהב את הדמות הזאת". אפשר להבין אותו: בשיאה של הסידרה, הוא הרוויח 555 אלף דולרים עבור כל פרק. "לאונרד כהן כתב 73 בתים לשירו האייקוני 'הללויה', וימשיך לכתוב בתים לשיר הזה עד יומו האחרון. למה? מהסיבה הפשוטה שהוא מוסיקאי ומשורר, שמצא מלודיה שבאה לו באופן אינסטינקטיבי, ולכן זה טבעי בשבילו להוסיף ללחן שלו עוד מילים. ככה זה גם עבורי".
בחודשים האחרונים מתרוצץ סאת'רלנד ברחובות לונדון ומדלג בין סט הצילומים לתוכניות אירוח, ראיונות קידום ושאר אירועי יחצנות, שנועדו להגביר את הבאזז סביב חזרתו של ג'ק באואר.
"הכוכב האמיתי של הסידרה הוא הקונספט שלה, לא אני", הוא מצטנע. "בדומה לסדרות דוגמת 'חוק וסדר' או 'CSI זירת הפשע', שהתרחבו לאורך השנים עם פרויקטים מהצד, אני חושב שהפורמט של '24' מאפשר לדמויות להיות חדורות מוסר בעולם שאינו בהכרח מוסרי, וזה מה שמייצר דרמה נהדרת. קיימת אופציה שבה תתווסף דמות צעירה, שתוכל לסייע לג'ק כדי להתניע מחדש סידרה חדשה בפני עצמה".
נכנסת לדמות במהירות אחרי ההפסקה הארוכה?
"חייתי עם ג'ק באואר תשע שנים. בפגרות בין עונה לעונה פחדתי תמיד שלא אצליח להיכנס לדמות. בכל פעם שהתרחקתי לטובת פרויקט אחר, הפחד היה שוב תוקף אותי - האם אני קשוח מספיק? האם אני לא רך מדי? כל התהיות הללו לא היו נותנות לי לישון בלילה. אני אדם מאוד חששן. למזלי, הבמאי ג'ון קאסר, שבאופן מסורתי ביים את שני הפרקים הראשונים מדי עונה, היה עוזר לי להיזכר שאני עושה את העבודה לא רע.
"אם יורשה לי לטפוח לעצמנו על השכם לרגע, אני חושב שעברנו שמונה עונות עוצמתיות, שעבדנו עליהן קשה. אפילו אם בסיום כל עונה הרגשנו שיש דברים שאפשר לשפר, כשאני מביט לאחור אני מתמלא גאווה גדולה. עצם המחשבה על 12 פרקים חדשים שלא יצליחו להיות מצוינים בפני עצמם זו מחשבה מאיימת, אין לי סיבה לשקר. מאחורי הסידרה עומד קהל מדהים ותומך, ואין לנו בכלל את האפשרות לא לספק לו את הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים, בתקווה שהוא לא יתאכזב".
nirw@israelhayom.co.il* * *
לא רק ג'ק באואר
שחקן, מאהב, שתיין
"בעקבות ההצלחה של '24' כולם דיברו על קאמבק, ועל איך שהקריירה שלי קמה לתחייה, ואני כעסתי ולא הבנתי מה לעזאזל הם אומרים", אמר קיפר סאת'רלנד בראיון ל"רולינג סטון" בשנת 2007, כשנשאל על ההתמכרות שלו לאלכוהול. "אבל זה מה שקורה כשהמוח לא מאפשר לך להבין באיזו צרה אתה נמצא. השתייה היא הבעיה הכי גדולה שיש לי, זה דבר אנוכי ומסוכן של אדם שמרוכז בעצמו. הכל מתחיל ברגע שאתה מרגיש שעבדת קשה ומגיע לך לפנק את עצמך ולהשתכר. ברגע שאני שותה כמה כוסות, אני שוכח מה מצפה לי מחר ומה קרה לי אתמול, רק חי באותו רגע, וכל היתר הולך לעזאזל. זה ממש התסריט הקבוע של המדריך לבעיית שתייה.
"אני לא טיפש, אני יודע שזו אשמתי. בדרך כלל זה נעשה בניסיון להצחיק את מי שנמצא איתי באותו רגע. ואז מגיע הבוקר שלמחרת, אני קם בבוקר ואומר לעצמי: 'אלוהים, בבקשה אל תיתן לי לעשות את זה שוב'".
בשנים 1989 ו־1993 נעצר סאת'רלנד על נהיגה בשכרות, ובאחד המקרים גם נתפס עם כלי נשק שהחביא ברכבו, אולם האישומים הללו בוטלו לבסוף. ב־2004 שוב נעצר ונגזר עליו מאסר על תנאי; בספטמבר 2007, לאחר שנעצר בלוס אנג'לס על אותה העבירה, הופעל עונש המאסר, והוא נשלח ל־48 ימים בכלא.
ב־2009 השתכר סאת'רלנד במהלך מסיבה במנהטן ונגח בראשו של מעצב אופנה בשם ג'ק מקולו. סאת'רלנד נמלט מהמקום, ומאוחר יותר הסגיר עצמו למשטרת ניו יורק. השניים הגיעו להסדר כספי מחוץ לבית המשפט, והתלונה במשטרה בוטלה. שנה לאחר מכן דיווחו העיתונים בלונדון כי הכוכב השיכור נזרק ממועדון חשפנות בעיר ונראה משוטט ברחוב ללא חולצה. הכי רחוק מהפאסון של ג'ק באואר.
לצד אביו דונלד ב־1990. "אבא שלי תמיד התנגד שאלך לעולם המשחק כי מדובר בתחום אכזרי" // צילום: GettyImages
חמישה שמות
סאת'רלנד נולד בדצמבר 1966 לשחקנים שירלי דאגלס ודונלד סאת'רלנד, שלשניהם היו אלה נישואים שניים. המשפחה התגוררה אז באנגליה, ובהשראת האנגלים, המעניקים כמה שמות אמצעיים לבנים בכורים, קיבל הילד חמישה שמות: קיפר וויליאם פרדריק דמפסי ג'ורג' רופוס סאת'רלנד. השם קיפר, אגב, היה מחווה של האבא לבמאי וורן קיפר, שהעניק לו את ההזדמנות הראשונה בקולנוע שנתיים לפני כן, בסרט אימה איטלקי דל תקציב.
זמן קצר לאחר לידתו עברה המשפחה להתגורר בקליפורניה. כארבע שנים מאוחר יותר התגרשו ההורים, וב־1975 עברו קיפר ואחותו התאומה להתגורר בטורונטו עם אמם.
בגיל 16 השתתף סאת'רלנד בסרט הראשון שלו, "מקס דוגן חוזר", שבו כיכב גם אביו. "כל בן חושב שאין כמו אבא שלו", הוא נזכר. "כילד אמנם ידעתי שאבא שלי הוא אדם מפורסם, אבל לא באמת הבנתי מה זה להיות שחקן. זה קרה לי רק כשצפיתי בסרטיו בתור נער בוגר. אבא שלי תמיד התנגד שאלך לעולם המשחק, משום שמדובר בתחום אכזרי. למרות שלא ממש שמעתי לעצתו, עדיין היתה לו השפעה אדירה על חיי".
לאחר שזכה לשבחים על הופעתו בסרט הקנדי The Bay Boy"" (1984) התמקם סאת'רלנד בלוס אנג'לס, שם שכר דירה עם שחקן מתחיל אחר, רוברט דאוני ג'וניור. הוא המשיך לקבל תפקידים בדרמות נעורים, ובראשן סרט הקאלט המופתי "אני והחבר'ה" ב־1986.
"התחלתי לעבוד בתעשייה בדיוק בתקופה שאבי לקח כמה שנים הפסקה כדי לגדל את שלושת בניו מנישואיו השלישיים", אומר סאת'רלנד. "ידעתי שהוא מאוד הצטער שלא היה שם בשבילי כשגדלתי, ולכן היה חשוב לו להיות מעורב בגידול ילדיו הבאים. כשאני מסתכל בראיונות ובכתבות שפורסמו איתי בתחילת הדרך, באף אחד מהם לא היה כתוב 'הבן של', ואני שמח שלא הייתי צריך לסחוב על כתפיי את המשקל הזה".
בגיל 21 התחתן סאת'רלנד עם עוזרת ההפקה קמיליה קאת', והם הביאו לעולם את בתם שרה (שנקראת על שם השחקנית שרה ג'סיקה פארקר - ידידה קרובה של סאת'רלנד). כעבור שלוש שנים התגרשו בני הזוג. בתחילת שנות ה־90 כיכב סאת'רלנד בצהובונים לאחר שהתארס עם ג'וליה רוברטס, שהיתה אז בשיא תהילתה; הסיפור הרומנטי נקטע שלושה ימים לפני החתונה המיועדת, לאחר שרוברטס גילתה שהוא בילה עם חשפנית. סאת'רלנד הכחיש שניהל רומן עם החשפנית וטען כי רק שיחקו ביליארד יחד.
"אני מצדיע לג'וליה על הצעד הכואב והלא פשוט שהיא עשתה", הוא אמר באותה תקופה. "היא הצליחה לזהות כמה צעירים וטיפשים היינו". רוברטס נטשה את סאת'רלנד לטובת חברו הטוב, השחקן ג'ייסון פטריק ("ספיד 2").
"אני נמשך לנשים בעלות ביטחון עצמי, שמתעניינות באמנות ובמוסיקה", הסביר סאת'רלנד. "גם עוצמה היא תכונה שמושכת אותי, וכמובן - חוש הומור. כשזה חלק מהדיל, זו כבר התחלה מצוינת".
סאת'רלנד החל לככב בסרטים גדולים. הוא התפרסם בזכות הופעותיו במערבון "אקדוחנים צעירים", שזכה גם לסרט המשך, ובסרטים "בחורים טובים", "שלושת המוסקטרים" ו"עת להרוג", שהיה השני שבו הוא מופיע לצד אביו.
ב־1996 הוא נישא לדוגמנית קלי ווין, אבל הקשר הזה החזיק מעמד פחות משלוש שנים. בעבר נקשר שמו גם לרומנים עם השחקניות בו דרק ושרילין פן ועם עורכת האופנה שיבון בונובייה. בשנים האחרונות הוא במערכת יחסים יציבה עם המוסיקאית הקנדית מארני הראלד.
"אשתי הראשונה ואני עדיין חברים טובים, גידלנו יחד את בתה מנישואיה הראשונים וכמובן את שרה, בתנו המשותפת", אמר סאת'רלנד לפני שנתיים למגזין "Red Book". "גם לאשתי השנייה היו שני בנים כשהכרנו, אבל אז כבר הייתי בשלב בקריירה שבו נעדרתי למשך תקופות ארוכות לטובת העבודה. זה כאב וזה לא הסתדר, המרחק יכול לייאש אותך לחלוטין".
את בתו שרה, שעבדה כעוזרת הפקה בסידרה "24" בגיל 16, סאת'רלנד נאלץ לפטר. "אחד הדברים שאני הכי מקפיד עליהם זה שקט מוחלט בזמן הצילומים. אני לא יכול לשמוע רעשים, צעקות או צלצולי טלפון", הסביר ב־2005. "היינו עסוקים בצילום סצנה לא קלה, ופתאום אני שומע צעקות ברקע. בשנייה שנגמרה הסצנה רצתי לברר מי צעק. גיליתי שזו היתה בתי, ולא נותרה לי ברירה אלא לפטרה. לא משנה לי אם זה אדם זר או קרוב משפחה, חוק זה חוק".
כיום, שרה סאת'רלנד (26) עושה את צעדיה הראשונים מול המצלמות: היא מגלמת את בתה של סגנית נשיא ארה"ב (ג'וליה לואי־דרייפוס) בקומדיה "Veep".
איך היחסים שלך עם שרה, בתך?
"היא נולדה כשהייתי בן 21. תמיד היתה בינינו תקשורת טובה כי הייתי אבא צעיר, מעולם לא התנשאתי מעליה כילדה, ומערכת היחסים בינינו נותרה מאוזנת. לפעמים היא צוחקת עלי, מבקשת ממני לעזור לה בבעיה במחשב, ואז אומרת: 'בעצם, אתה לא יודע איך'. אני לא טוב במחשבים, אני ממש טכנופוב מהזן הישן. במהלך העונות של '24' היו אנשי צוות שתפקידם היה לעזור לי לזייף הבנה במחשבים בצורה מאוד אמינה.
"כשסיימנו את צילומי הסידרה לפני ארבע שנים הרגשתי שעלי לעצור לרגע ולהעריך את ההישגים שצברתי בחיי. הבנתי שאני מאושר יותר מאשר בשנות ה־20 שלי, בעיקר כי אני מקדיש זמן לבני משפחתי, דבר שהייתי צריך לעשות יותר בעבר. אולי לא הייתי האבא הכי מוצלח, אבל אני מקווה שבתור סבא אני אהיה הכי טוב שיש".
עם ג'וליה רוברטס ב-1990, בגידה לפני החתונה // צילום: GettyImages
למד רודאו
חוסר היציבות אפיין את תדמיתו הציבורית של סאת'רלנד גם לאחר גירושיו הראשונים וסקנדל ג'וליה רוברטס. באותם ימים הוא פשוט לקח הפסקה מהוליווד ופרש למשך תקופה קצרה לחיים שקטים בחווה מרוחקת בקליפורניה, שם אפילו למד לרכוב רודאו. "הפעם היחידה שהצלחתי להציל את עצמי מהתהומות שרדפו אותי היתה כשעסקתי ברודאו", סיפר בעבר, "התרכזתי רק בזה, בידיעה שיש יובש בקריירה שלי ושאני לא מוצא שום תפקיד הולם.
"תמיד הערצתי אגדות קולנוע כמו ריצ'ארד ברטון, פיטר או'טול וריצ'ארד האריס - שחקנים יוצאי דופן, שגילמו דמויות נהדרות אבל גם מתחו את הגבולות של חייהם האישיים, כל אחד מסיבותיו שלו. אהבתי את הסיפור הפרטי של כל אחד מהם. ועדיין, אני מנסה לשאוף לאיזון בחיי, לכן אני גם מאוד אוהב אנשים יציבים כמו ג'ימי סטיוארט או טום הנקס, שהם הפייבוריטים שלי".
סאת'רלנד מחזיק באוסף מרשים של גיטרות, וידוע כאוהד פוטבול מושבע וכצייר חובב. הוא מחזיק בבעלותו, עם שותף, חברת תקליטים עצמאית בשם Ironworks"".
הוא לא מזוהה פוליטית, אבל בראיונות איתו בעבר הצר על כך. "הייתי רוצה להיות יותר מעורב במה שקורה מסביבי", אמר. "אני לא מאמין בניצול כוח והשפעה מתוקף היותי מפורסם כדי לקדם את עצמי בכיוון הזה, אבל כן הייתי רוצה להתייחס לנושאים שעל סדר היום הפוליטי־חברתי דרך עשיית סרטים. הסרט הראשון שביימתי ("אור אחרון" מ־1993; ד"כ) עסק בסוגיית עונש מוות - דבר שאני מתנגד לו נחרצות - ואפילו שזה היה סרט דל תקציב, הוא סימן עבורי רגע משמעותי, שבו ההזדמנות שניתנה לי שיחקה לטובתי. זה נתן לי הרגשה טובה.
"אני מצדיע למישהו כמו ג'ורג' קלוני, דוגמה מצוינת לאחד שבאמת גורם לדברים לקרות. גם אם אתה לא תומך בעמדותיו, זה מדהים לראות איך הוא בוחר לקדם אותן דרך הסרטים, במקום להמשיך בתוך לופ של עוד סרט חסר משמעות. אם אחליט להצעיד קדימה את עמדותיי הפוליטיות, אנהג בדיוק כמוהו".
בלי חרטות
דווקא הזהות המופרעת שהדביקו לו הצהובונים סידרה לסאת'רלנד את משבצת הפרזנטור של מותג הטקילה "חוזה קוארבו" בשנה שעברה. לאורך הפרסומת ששודרה בארה"ב הוא מתנסה בחוויות שונות, ובהן נגינה בכלי מיתר יוצא דופן באוטובוס, קעקוע של לוגו המותג על החזה והתרועעות עם נשים ברחבי העולם, ובסיום מסכם: "רק אל תחיה בלי חרטות". באינטרנט נפוצו מאז גרסאות מלגלגות עם תמונות של סאת'רלנד כשהוא בגילופין, ועליהן הסלוגן "בלי חרטות".
בהמשך השנה אמור סאת'רלנד להתאחד בפעם השלישית עם אביו על המסך הגדול במערבון "Forsaken", שבו הם מגלמים אב ובן. אבל נראה כי דווקא החזרה לנעליו של ג'ק באואר היא שמצליחה למתן אותו.
"התפקיד של באואר מצריך כושר גופני מצוין, ואני לא נעשה צעיר יותר", הוא אומר. "לפני שהתחלנו את הצילומים בלונדון הפסקתי לחיות בצורה הרסנית ועברתי אימוני כושר במשך חמישה חודשים. אני לא משתמש בתוספי תזונה, ועדיין אני בכושר הגופני הכי טוב אי פעם. אני רץ מדי יום, מרים משקולות, ועושה מה שצריך כדי לשפר את הסבולת הגופנית. לעולם לא תראו את ג'ק עוצר לרגע את השעון לטובת הפסקת שירותים".
דודי כספיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו