הניצחון של ג'ודי: "עפתי כמו ציפור"

מהישוב הקהילתי גן נר שלמרגלות הגלבוע, ניתן לצפות בקלות בפסגת ההר, משם מזנקים כמעט מדי יום מצנחי רחיפה שדואים באיטיות בשמי העמק עד לנחיתה באזור מעין חרוד. ג'ודי זעירא (46), המתגוררת עם בעלה ושני בניה בגן נר, צפתה פעמים רבות במצנחי הרחיפה, חלמה לעסוק בספורט המופלא הזה ולעוף כמו ציפור.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ביום שישי היא הגשימה את החלום אבל לא כמו כולם. ג'ודי חולה בטרשת נפוצה, מחלה חשוכת מרפא של מערכת העצבים שעלולה לפגוע קשה במערכות שונות בגוף ולהקשות מאד על תפקוד החולה במחלה. "הייתי אישה פעילה ועסוקה מאד, טכנולוגית מזון במפעל גדול ובעלת משפחה", סיפרה.

לפני ארבע שנים התגלו בגופה של ג'ודי הסימנים הראשונים של המחלה והיא הפכה ביום בהיר אחד מאישה שעובדת סביב השעון, לאישה חולה שבקושי מצליחה ללכת. "הרגל הימנית שלי פשוט נרדמה ולא יכולתי ללכת. התייחסתי לזה בביטול והייתי בטוחה שזה יעבור מהר, אבל הבדיקות המקיפות שעשו לי בבית החולים הצביעו בוודאות על כך שאני חולה בטרשת נפוצה. לא הבנתי על מה הם מדברים? מה כל זה קשור אלי? הרופאים ניסו לנחם אותי, נתנו לי חוברות הדרכה, אמרו שאפשר לחיות עם זה הרבה שנים אבל אני לא הצלחתי ללכת. הפסקתי לעבוד, סבלתי מהפרעות במיקוד ובריכוז, נטלתי תרופות שלא מרפאות, אלא רק מעכבות את המחלה, נעזרתי במקל הליכה, עברתי שיקום פיזיותרפי של חצי שנה ונאלצתי ללמוד ללכת מחדש", סיפרה.

בשלב מסוים פנתה ג'ודי לפרופ' בועז ולר, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים בני ציון בחיפה, שרשם לה תרופה חדשה בשם "גילניה" שטרם ניסתה. "התרופה הזאת גרמה אצלי לשינוי משמעותי. גם אם היא לא מרפאת, מרבית תופעות הלוואי שסבלתי מהם נעלמו או נחלשו. הצלחתי לנהל אורח חיים קצת יותר נורמלי עם פחות תופעות לוואי, כאבים וסבל. למרות זאת, גם היום, ארבע שנים אחרי, אני סובלת מהתקפים, מחולשה ברגל ימין, עייפות וחוסר מיקוד ולעיתים קצת איבוד שליטה בידיים".

ג'ודי          צילום: גיל אליהו/ג'יני

המחלה הקשה לא הרתיעה את ג'ודי, ודווקא אז החליטה שהגיע הזמן להגשים את החלום. לצנוח עם מצנח רחיפה. "עשיתי צניחת היכרות עם מדריך והבנתי שזה מה שאני רוצה. היו חששות. חשבתי שאם אני בקושי הולכת, אז מה פתאום אני רוצה לעוף בשמיים? החלטתי ללכת על זה. חצי שנה התאמנתי עם שימי הנגבי, המדריך המדהים שלי, והגעתי לרגע שלמרות כל הקשיים, כנגד כל הסיכויים והרופאים רואי השחורות, אני מגשימה את החלום ועפה כמו ציפור בשמיים", סיפרה ג'ודי שעשתה ביום חמישי בבוקר את הבלתי יאומן כשזינקה לבדה עם המצנח, ממצוק מבוא חמה ברמת הגולן, ונחתה בחלוף 20 דקות בשדה החיטה של קיבוץ תל קציר בעמק הירדן.

"זו הייתה חוויה מרגשת של פעם בחיים. ברור לי שארצה להמשיך לעסוק בספורט המדהים הזה. המחלה הארורה הזאת תוקפת בעיקר אנשים צעירים והמסר שלי אליהם הוא פשוט: מה שהכי מגביל אותנו אלה הפחדים שלנו. צריך להתגבר, לנסות ולהעיז ולא להגיד שאני לא יכול. גם כשהמחלה משנה לך את החיים מהקצה לקצה, אנחנו עדיין מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו חושבים".

שימי הנגבי, המדריך המסור של ג'ודי סיכם: "אחרי צניחת ההיכרות עם ג'ודי לפני חצי שנה, לא היה לי ספק שהיא תגיע ליום הזה. היא גילתה נחישות וכוח רצון, חרף הקשיים הפיזיים עקב מחלתה הקשה. אני מצדיע לה ומוריד בפניה את הכובע. אם היא יכולה, אז כל אחד יכול", אמר שימי.