הוא היה כנראה המרגל המפוזר ביותר שהעסיקה מדינת ישראל. ג'ונתן פולארד, אזרח אמריקני־יהודי, בן 31, היה יכול לחמוק ממאסר העולם שנגזר עליו בקלות יחסית, לו היה בוחר בדרכי פעולה מעט שונות בימים האחרונים לפני שנתפס. חבריו האמריקנים לא האמינו שהוא מסוגל להיות מרגל. "הוא נראה שלומפר מדי", כך הגדירו אותו, בזמן שאסף והעביר אינספור מסמכים סודיים. תפיסתו הדרמטית של פולארד היתה מקרית. הוא עמד במרכז חקירה שולית שעמדה להיסגר, אבל בגלל פעולה אחת של פאניקה, שכלל לא בוצעה על ידיו, הוא מצא עצמו מאחורי סורג ובריח כאחד מאויביה הגדולים של ארה"ב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סיפורו מתחיל כבר ב־1977, בניסיונו הראשון להיכנס למוסדות הביטחון האמריקניים. הוא הגיש בקשה להצטרף ל־CIA ונדחה, לאחר שכשל בשלב הפוליגרף. ב־1979 הוא כבר השיג את מבוקשו, כשהתקבל לעבודה במודיעין של הצי האמריקני כעובד אזרחי במרילנד. הוא נהנה מכך שהצי לא ידע על החלטת ה־CIA לדחות אותו שנתיים קודם לכן.
שנתיים לאחר שהתקבל לעבודה כבר החזיק פולארד בסיווג ביטחוני גבוה. הוא מונה למנתח חומרי גלם מודיעיניים. אחרי זמן מה נשלל ממנו הסיווג. הוא הושעה מתפקידו לאחר שהתגלה כי ניהל מגעים עם אנשי ביון מדרום אפריקה. עם זאת, ההשעיה בוטלה לאחר זמן קצר מאוד.
ביוני 1984 הועבר פולארד על ידי הצי לעבוד במרכז ההתרעה האנטי־טרוריסטי החדש (ATAC) של מחלקת ניתוח האיומים. עוד קודם לכן הציע את שירותיו לאלוף משנה בחיל האוויר הישראלי, אביאם סלע, ששהה בארה"ב בחופשת לימודים. במשך קרוב לשנתיים העביר פולארד לסלע אלפי מסמכים, שמצידו מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת.
ידיים עסוקות
בשלב זה החלו להתעורר מתחת לפני השטח חשדות בנוגע לפולארד, אך בכל פעם שעלו, נפסלו במהירות. כאמור, הקולגות ראו בפולארד "שלומפר", לא יוצלח. אבל אז, במהלך אחד מימי העבודה, אחד מהם ראה את פולארד יורד למכוניתו, למרות שהאחרון סיפר שירד למרתף המשרד. תחילה התעלם מהאירוע, אך מאוחר יותר, בעצת אשתו, החליט הקולגה לדווח על כך לממונים. מרגע זה החלה שרשרת התרחשויות שנראית כאילו לקוחה מסרט פעולה גרוע במיוחד.
פרטים רבים החלו להתחבר אחרי שנים, אם כי במרחק של כמעט 30 שנה הם נשמעים לא אמינים. זה החל דווקא עם אשתו של פולארד, אן, שיצאה מביתם עם מזוודה עמוסה במסמכים מפלילים, ראתה מכונית של ה־FBI ניצבת מול ביתם והיתה בטוחה כי נחשפה, יחד עם בעלה. היא מיהרה לשוב על עקבותיה וביקשה משכניה להחביא אצלם את המזוודה.
לו היתה בוחרת אן להשליך את המזוודה על תכולתה לפח האשפה הקרוב, הפרשה היתה מסתיימת, ככל הנראה, בדרך אחרת. היא פשוט נלחצה, כי לא ידעה שסוכני ה־FBI היו עסוקים במעקב אחרי אחד משכניה לרחוב, רונלד פלטון, מרגל אחר מסוכנות הציתות האמריקנית. היא ובעלה ג'ונתן כלל לא היו על הכוונת באותה משימה.
באותן דקות, אגב, סוכנים אמריקנים כבר סיכמו את המעקב אחרי פולארד ועמדו לסגור את החקירה. דעתם היתה נחרצת - ג'ונתן פולארד הוא לא יוצלח, שלא מסוגל לקחת חלק במה שהממשל חושד בו. אך הטעות של אן כבר נעשתה. אביה של השכנה, שבביתם הוחבאה המזוודה, היה קצין בחיל הים, וכמו כל אזרח אמריקני נאמן ביקש לדווח לאנשי הביטחון בבסיסו על המזוודה המסתורית. המידע הגיע לאנשי ה־FBI ותפיסתו של פולארד הפכה לשאלה של זמן.
ב־21 בנובמבר 1985 הוא נפל, אם כי זמן קצר לפני כן עוד ניתנה לו הזדמנות להימלט לשגרירות ישראל וליהנות מחסינות. שלושה ימים קודם ללכידתו, הוא כשל בעוד בדיקת פוליגרף ונאלץ להודות כי העביר מסמכים סודיים לגורמים זרים. עם זאת, שמה של מדינת ישראל לא עלה.
למעשה, איש לא ידע שפולארד הוא יהודי או נתן משקל למוצאו. הוא ניצל זאת כדי לשקר ולטעון שהעביר את החומרים לקורט לובק, כתב רשת CBS באפגניסטן, ושזה העביר את החומר לידי פקיסטן ולמדינה נוספת. בשלושת הימים שאחרי החוקרים האמריקנים יצרו קשר עם סוכניהם ברחבי העולם, אך בישראל אף אחד לא חשד.
בפועל, החוקרים בחרו נכון. ידיו של פולארד היו מלאות. על פי עדויות שונות, הוא אכן העביר מידע למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה; העביר מידע עם ערך ממשי לפקיסטנים; ניסה לעשות עסקים עם הסינים; האוסטרלים הודו שקיבלו ממנו מידע גם כן; ולבסוף התגלה כי גם ישראל זכתה לעזרתו עם מסמכים שישראל העבירה לרוסים.
"עונש מוגזם"
24 שעות לפני שנתפס הודיע פולארד למפעיליו כי הוא מרגיש שעומדים לעצור אותו. הוא ידע שכעת עליו להימלט אל עבר שגרירות ישראל, אך כמו שהאמריקנים הודו, המזל שיחק להם כשפולארד עשה את הטעות האחרונה. כל שהיה על פולארד לעשות הוא להזמין מונית או אפילו לעלות על הרכבת התחתית, כדי להגיע לשטח השגרירות. אך הוא בחר לעשות את דרכו לשם ברכבו, שהיה תחת מעקב של הסוכנים האמריקנים.
כך, במקום להגיע בשעות הבוקר לשגרירות, להיכנס אליה בלי בעיות ולהינצל, הוא התעכב, נסע ברכבו, וכשבצד הישראלי זיהו את המעקב, שערי השגרירות נסגרו בפניו. הוא הושלך למעשה לידי הסוכנים האמריקנים המופתעים, שיחד עם הצמרת האמריקנית הבינו לראשונה - פולארד ריגל עבור השותפה הבכירה במזרח התיכון.
עד היום, בעיני רבים בארה"ב, פולארד נחשב למרגל המסוכן ביותר בהיסטוריית הריגול של המדינה. רונלד רייגן, הנשיא באותה תקופה, הצהיר: "מקומו של פולארד הוא רק בכלא". בכירים במוסדות הביטחון האמריקניים הצדיקו את העונש. עם זאת, דווקא סוכן ה־FBI מייקל גרים יודה שברבות השנים הוא וחבריו הגיעו למסקנה שונה: "העונש שהוטל על פולארד היה מוגזם ואינו תואם למעשה שבוצע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו