בסרטו החדש "המבול", התסריטאי/במאי היהודי דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום", "ברבור שחור") לוקח כמה עמודים מתוך ספר "בראשית" - המביאים באופן תמציתי, ענייני ונטול אפקטים מיוחדים את קורותיו הידועות של נח - ומשלים את החסר בעזרת הדמיון הפרוע והאתיאיסטי שלו.
התוצאה מפתיעה, מטורפת וקיצונית, וקרובה הרבה יותר ל"שר הטבעות" ול"משחקי הכס" מאשר לספקטקלים הגרנדיוזיים והאולד־סקוליים של ססיל ב. דה־מיל שעל ברכיהם גדלו הוריכם.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כמו בכל סרטיו של ארונופסקי, גם במרכזו של "המבול" עומד אדם משוגע ואובססיבי. במקרה הזה קוראים לו נח, ומגלם אותו ראסל קרואו (שמגיש כאן את הופעתו הטובה ביותר זה זמן רב). כפי שאתם בוודאי יודעים, מדובר בצדיק. באיש ישר, רציני וטבעוני שמתבונן בצער ובכעס בשעה שהאנושות מכלה את עצמה ואת עולמה באמצעות שנאה, מלחמה ותאוות בצע.
יום אחד אלוהים מתחיל לתקשר עם נח ולדבר עימו בחלומותיו. מפה לשם, גיבורנו מבין שליושב במרומים נמאס מהמין האנושי, ושבכוונתו להשמיד את העולם שיצר באמצעות מבול אימתני. בתוך כך, נח גם מבין שהוטלה עליו משימה - לבנות תיבה גדולה שתציל את החיות החפות מפשע, שאינן אשמות במעשיהם המתועבים של בני האדם.
כאמור, העולם שארונופסקי בורא כאן הוא עולם פנטזיה לכל דבר. במונטאז' מהמם וסוחף הוא מתאר כיצד הגיעה האנושות לנקודת האל־חזור, וכדי שלא יהיה לכם משעמם, חלילה, הוא גם משליך אל תוך הסיפור כמה אטרקציות בלוקבאסטריות מבורכות, כגון מפלצות אבנים עצומות מימדים - להלן, הנפילים - שנראות כמו שילוב בין העצים המהלכים מ"שר הטבעות" לרובוטים משני הצורה מ"רובוטריקים" (ושמובאות לחיים בטכניקה שמזכירה את יצורי הסטופ־מושן האגדיים של ריי האריהאוזן).
זהו עולם אפור, אלים ויפהפה בכיעורו האפוקליפטי, המתובל בחזיונות פסיכדליים, בנגיעות קסומות (למשל, "זרע פלא" המצמיח יער בן רגע או תפילין מעור נחש) ובאכזריות בלתי נסבלת.
השילוב הנ"ל עובד מצוין בחציו הראשון של הסרט, שבו נח מפרש את חלומותיו ההזויים בעזרת סבו, מתושלח (אנתוני הופקינס), מפנים את משימתו הרת הגורל, מגייס את משפחתו ואת הנפילים לביצועה ומתעמת עם המלך המרושע (ריי ווינסטון) שמנסה להפריע.
עם זאת, לאחר השלמת העבודה על התיבה (יצירה מרשימה בפני עצמה), ולאחר שנפתחים שערי השמיים, "המבול" מתכנס אל תוך עצמו ונהיה קצת פחות כיפי.
התסריט (שאותו כתב ארונופסקי עם שותפו הקבוע, ארי הנדל) מניח אל פתחו של גיבורנו שני קונפליקטים רציניים ביותר, הדורשים ממנו לקבל החלטות מאוד לא פופולריות, ועובר להתמקד באופן אקסקלוסיבי בדינמיקה המשפחתית, שהולכת והופכת למגוחכת יותר ויותר ואובר־דרמטית ככל שעולים המים.
נח - שמשתכנע כי ברצונו של אלוהים לחסל את האנושות כולה, אחת ולתמיד, וכי אין בכוונתו להעניק לבני האדם הזדמנות שנייה - נהיה קצת משוגע, בלשון המעטה; בנו האמצעי, חם (לוגן לרמן), ממרה את פיו ועושה לו צרות צרורות; ואשתו (ג'ניפר קונלי) ובתו המאומצת (אמה ווטסון) מנצלות כל רגע פנוי כדי להתייפח ולהתחנן שיתעשת ויחזור לעצמו. אך מה שבוודאי נראה טוב לכותבים על הנייר, נראה קצת פחות טוב כאשר משחקים אותו ברצינות תהומית כל כך ובגוזמה כה גדולה על המסך, קומפלט עם ים של דמעות, שפתיים רועדות ודמויות משנה בעובי של איתי אנגל.
ובכל זאת, למרות מגרעותיו הדרמטיות, מאוד נהניתי מ"המבול". תענוג לראות יוצר מוכשר ואמביציוזי דוגמת ארונופסקי משתולל עם תקציב ענק. ובאמת, יש כאן לא מעט סיקוונסים - כמו סיפור הבריאה, למשל, שמסופר בידי נח למשפחתו בשלב מתקדם של הסרט באמצעות מונטאז' מרהיב, או הסיקוונס הארוך והמופלא שעוקב אחר יצירתו של נחל, או השוט הברויגלי שמציג עשרות בני אדם נשטפים אל מותם בצרחות איומות מפסגתו של הר בשיאה של הסערה - שיגרמו לנשימתכם להיעתק מרוב התפעלות. לא פחות.
חוץ מזה, בין שתשנאו אותו ובין שתמותו עליו, לא תוכלו להתכחש לרעננות היצירתית והרעיונית של הסרט הזה, ולא תוכלו להישאר אדישים אליו. הוא לא הולך על קצות האצבעות סביב הטקסט ביראת קודש. הוא לא חושש להעניק את הפרשנות הכבדה, הקודרת והכה עכשווית שלו למיתוס המפורסם. והוא לא מפחד לנענע את התיבה ולעדכן את הסיפור המוכר - ואת כל הז'אנר העל־זמני שאליו הוא משתייך - למאה ה־21.
במילים אחרות, "המבול" מבקש להפוך את התנ"ך לקול. לטעמי, הוא מצליח.
"המבול" ("Noah"), במאי: דארן ארונופסקי, ארה"ב 2014
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו